ראיות בדבר מעורבותו הישירה והעקיפה של הנאשם 1 בשינוי הייעוד:
261. לדברי הנאשם 1 מותר היה לו להיקשר בעסקת האופציה שכן בתקופה הרלוונטית לא קיבל משכורת מהעירייה. את הפעולות לשינוי הייעוד עשה כאדם פרטי, ללא קשר לתפקידו כחבר וועדת המשנה וניצול מעמדו.
262. בפרק הכללי מצאתי לדחות את הטענה ולפיה מותר היה לנאשם 1 לעסוק, במקביל לתפקידו כחבר וועדת המשנה, ביזמות נדל"ן. קביעה זו נעשתה ללא קשר לקבלתה של מתת.
263. בשלב זה של הכרעת הדין, תפורטנה כל הראיות המלמדות על כך שהנאשם 1, מעבר להימצאותו בניגוד עניינים, הלכה למעשה, היה גורם משמעותי בשינוי הייעוד. זאת עשה בעצמו או באמצעות אחרים. הראיות לכך אף הן נחלקות לראיות ישירות וראיות נסיבתיות.
264. כך מבחינה נסיבתית, בית המשפט יעמוד על המהירות שבה הבקשה לשינוי ייעוד הועלתה להצבעה ואושרה; על כך שכל הפעולות בוצעו בהסתר, מבלי ששמו של הנאשם 1 כרוכש המגרש צוין במסמכים הרשמיים ובבקשות; על כך שכחלק מההסתרה הוא דאג כי בכזב שמו של אדם בשם שידלובסקי יופיע מטעם היזם; על כך שברגע שדבר מעורבותו בעסקה התגלה, הוא ונאשם 4 מיהרו לבטל את הסכם האופציה ובתוך כך, בניגוד לחוזה, נאשם 4 וויתר גם על התשלום עבור האופציה; על כך שחרף כך שהסכם האופציה בוטל, הנאשם 1 נהג במגרש כמנהג בעלים ונקשר בחוזה כתוב בנוגע להעברת הזכויות במגרש; על כך שברגע שבו אושר שינוי הייעוד ולנאשם 4 לא היה עוד "צורך" בנאשם 1, הוא התנער מכל ההסכמות הגלויות והסמויות ומכר את המגרש כשהוא גורף לכיסו את מלוא הרווח כתוצאה משינוי הייעוד; על כך שנאשם 1 ראה עצמו מרומה ולמרות כל אלה, נמנע מלתבוע את הנאשם 4.
265. עוד תפורט הסטייה הבולטת מן השורה. זאת יעשה לא אחת בהובלתו של נאשם 2 שנוכח בדיונים ומצביע; סטייה זו מתחילה מעצם שינוי הייעוד בחזרה למגורים; בסטייה ממדיניות ברורה בעת הרלוונטית ולפיה תוספות דיור יש לאשר בדרך של הבאת יחידות דיור ממאגר מאושר; בקביעת שומה מוסכמת ונמוכה משמעותית מן המקובל; בקבלת החלטות בניגוד לעמדת גורמי המקצוע.
266. לכל אלה יש להוסיף ראיות ישירות בדבר מעורבותו של הנאשם 1. כך הם פני הדברים בנוגע להתערבות בנוגע לגובה השומה המוסכמת; נוכחותו בישיבת וועדת המשנה ביום 17.8.05; כך הם פני הדברים ביחס לשיחה שבה נשמע הנאשם 1 מביע את כעסו הרב על נאשם 4 ובמסגרתה גם מודה שהוא זה שדאג לקבלתן של יחידות הדיור. ראיות אלו כמכלול מלמדות היטב על כך שהמתת אותה קיבל הנאשם 1, ניתן בעד תפקידו הציבורי. כן יש בהן כדי ללמד על היסוד הנפשי של הנאשם ומודעותו לטיבה של המתת.
"מסלול אקספרס"
267. הנאשם 2 תיאר בחקירתו במשטרה, את ההליך הסדור לדבריו שיש לבצע טרם העברתה של תוכנית לדיון בוועדה:
"אדריכל מגיש תוכנית למחלקת התכנון, שם הם עוברים את כל הביקורות, ואח"כ עושים פאנל, שמשתתפים בהן מהנדס העיר והפקידות הבכירה מההנדסה כולל יעוץ משפטי, אם אני לא טועה. הפאנל זה בעצם דיון מקדמי על תוכנית שמוגשת לוועדה. אחרי שעושים את הפאנל מזמינים את האדריכל ואומרים לו, מה המסקנות של אנשי המקצוע שישבו ודנו בתוכנית. אם הפאנל ממליץ לאשר את התוכנית עם תנאים קוראים לאדריכל, נותנים לו את התוכנית, האדריכל מתקן את ההערות, ויש לפעמים שהוא גם לא מתקן, ומתעקש להביא את התכנית לוועדה בלי התיקון, שהועדה תחליט" (ת/246, עמ' 6).
268. אין זאת אלא טבעם של דברים שהדרג המקצועי יעבור באופן יסודי על כל בקשה תכנונית, יעיר הערותיו ויבקש תיקונים, בטרם זו תעלה להצבעה בוועדת המשנה. רינה קטיף פירטה כי הטיפול בבקשות נעשה "פחות או יותר לפי הסדר שתכניות מגיעות" ומשך הטיפול בכל תיק בהתחשב בעומס שהיה לה עמד על שלושים יום, אם כי בטוחה שגם בתקופה זו לא הצליחו לעמוד (ראה פרוטוקול מיום 19.11.18 עמ' 267-266).
269. הבקשה לשינוי ייעוד מיולדות למגורים הוגשה על ידי האדריכל ורדה (מטעמו של הנאשם 1) למחלקת ההנדסה בעיריית אשדוד ביום 13.7.05. בחלוף כשבוע בלבד ביום 20.7.05 התכנית כבר מועלית להחלטה בוועדת המשנה. במהלך הישיבה, מוחלט לקבל הבקשה ולהמליץ בהתאם לוועדה המחוזית.
270. אף מבלי להזדקק לנתונים סטטיסטיים, אין חולק כי מדובר ב"זמן שיא" שרחוק מלאפיין את קצב הבאתם של תיקים להצבעה, לא כל שכן בקשות מורכבות הנוגעות לשינוי יעוד. כאן המקום להפנות לעדותה של דיתה, מזכירת הוועדה, כמפורט בסעיפים 136-134 להכרעת הדין בנוגע לתיקי "חנה סנש" שנדרשה לתת להם קדימות, בין היתר, לאור פניות של נאשמים 1 ו-2.
271. אם בכך לא די, הרי שיש להפנות לעדותו של האדריכל שטיפל בבקשה, חיים ורדה אשר התבקש לפרט כיצד בא לידי ביטוי מעורבותו של נאשם 1 בקידום שינוי התב"ע וכחלק מכך ציין: "...הוא שאל בעירייה אם מכניסים את זה לדיון" (עמוד 362 לפרו' מיום 28.6.18). כאשר חבר מועצה ועובד בכיר בעירייה "מתעניין" בדבר מצבו של תיק, נדמה כי אין צורך לומר דבר מעבר לכך על מנת שהוא יקבל תשומת לב עדיפה.
הסתרת המעורבות של הנאשם 1 - יצירת מצג שווא:
272. טענת הנאשם היא כי פעל כשורה, במסגרת חברה בע"מ שהקים לשם פעילותו, תוך דיווח מסודר לרשויות המס ויתר הרשויות הנוגעות לעניין. אם כך הם פני הדברים, מצופה היה מהנאשם שכל פעולותיו לשינוי הייעוד ייעשו "בגלוי" ללא הצטדקויות, תוך עמידה על טענותיו כי הדבר מותר לו ככל אזרח וכי כולם נוהגים כך. בפועל, הנאשם 1, בכוונת מכוון דאג להסתיר את שמו ומעורבותו בשינוי הייעוד מכל בקשה רשמית. זאת עשה הן בפני הוועדה המקומית, כמו גם המחוזית ובכל מסמך או בקשה בכתובים.
273. דבר ההסתרה אינו שנוי במחלוקת, אולם, לטענת הנאשם 1 הוא פעל כך על מנת למנוע החלטה "לגופו של אדם". טענה זו אין בה ממש. מי שפועל לדבריו באופן חוקי ללא כל ניגוד עניינים, אין לו מה להסתיר ולא צריך להצטדק בפני גורם כזה או אחר.
274. ההסתרה מלמדת נסיבתית על "מטרה פסולה", היא נעשית בניגוד מפורש להוראות סעיף 47(א) לחוק התכנון ואינה מקרית. הסתרה זו אפשרה לנאשם "למשוך בחוטים" בקלות רבה מול הגורמים המקצועיים שיתקשו להבין כי הסבריו המקצועיים והמשכנעים לכאורה של הנאשם נגועים באינטרס אישי ואסור לו לפעול בנושא זה. סופו מעיד על תחילתו ומהרגע שחלקו של הנאשם 1 התגלה, הוא ונאשם 4 פעלו באופן מידי לביטולו של ההסכם.
"ההצגה":
275. אף שמבחינה פורמלית נאשם 4 מופיע כיזם והבעלים של השטח, האיש אותו הציב הנאשם 1 ב"קדמת הבמה" היה צבי שידלובסקי שהופיע בפני וועדת המשנה כרוכש הקרקע והיזם בפועל. שידלובסקי יהא זה אשר ישמש ככתובת עתידית עבור וועדת המשנה, כמו גם לוועדה המחוזית בכל הנוגע לשינויים הנדרשים בתכנית לצורך אישורה (גם כאשר הסכם האופציה בין נאשם 1 לנאשם 4 בוטל!). כל זאת נעשה אף ששידלובסקי לא היה בעלים של הקרקע, לא רוכש בפועל או בפוטנציאל. למעשה, מדובר במי ששימש כמתווך בלבד בין הרוכש הפוטנציאלי חיים ימפל לבין הנאשם 1.
276. בפרוטוקול הוועדה שנערכה ביום 20.07.05 מצוין תחת הכותרת "מהלך הדיון":
"מר צבי שידלובסקי הציג את הבקשה: המגרש נרכש מחברת אבו יחיאל וטרם הושלם הליך העברת הבעלות. לאחר בדיקה התברר כי הקמת בית החלמה ליולדות אינה כלכלית, לכן מבקשים היזמים בניה למגורים, לא על ידי העברת יחידות ממאגר מאושר אלא על ידי השבחה".
277. ההצהרה זו, לכאורה מפיו של שידלובסקי בפני הוועדה, לפיה המגרש נרכש וכל שנותר הוא לבצע הליך העברת בעלות הנה שקרית, פעמיים. פעם ראשונה, בשים לב לכך ששידלובסקי כלל אינו הרוכש, ופעם שנייה משום שבנקודת זמן זו טרם נחתם הסכם האופציה בין נאשם 1 לבין נאשם 4 ובוודאי שלא מומש.
278. ההצהרה לפיה המגרש נרכש על-ידי אחר אינה מקרית שכן יש בה לנטרל התנגדות צפויה (ומוצדקת) לפיה הנאשם 4 שהיה באותה עת הבעלים החוקיים של הקרקע, כבר קיבל בעבר כפיצוי אפשרות לבנייתן של 37 יחידות דיור בגין שינוי היעוד ממגורים לבית החלמה, ולא זו בלבד, במקום אטרקטיבי יותר. בכך היה יוצא כי הוא "זוכה פעמיים" ומתאפשרת לו בניית כמות יחידות דיור למגורים, כפולה מזו שלה היה זכאי מלכתחילה.
279. בחקירתו במשטרה (שהוגשה חלף עדות ראשית) הודה שידלובסקי כי כל הופעתו בוועדה הייתה בבחינת "הצגה" (אף שלא השתמש במטבע לשון זה). שידלובסקי הודה כי בפועל לא היה לו ממש מה להוסיף מעבר למה שהאדריכל וורדה אמר לפניו וכי הודרך על-ידי אחר להגיע לישיבה ולומר את הדברים שנרשמו בפרוטוקול:
"אני לא חושב שראיתי מסמכי רכישה, אולי מישהו הדריך אותי מה להגיד, אני לא יודע" (ת/37, עמ' 3); "התקשורת שלי הייתה באמצעות כנפו לא פגשתי את אבו יחיאל בעניין של המגרש הזה" (ת/37, עמ' 4); "לא הרגשתי, שאני עושה עם מישהו שקר, ולכן אני צריך להודיע לו שאני לא קשור" ((ת/37, עמ' 5); "אני זוכר שפגשתי מחוץ לדיון את חיים וורדה שאמר לי שהדיון כבר היה, ובכל אופן מכניסים אותי, ואני אומר שלוש מילים ומוציאים אותי החוצה" (ת/37, עמ' 6); "אני אף פעם לא ראיתי הסכם שהוא מכר אותו, את שואלת אותי למה אמרתי, אני לא יודע לענות לך" (ת/37, עמ' 8).
280. גם בבית המשפט , שידלובסקי העיד "לא ראיתי, לא חוזה רכישה, לא חוזה ביטול, הדבר היחיד שקיבלתי בדואר מידי פעם זה היה מהוועדה". (פרו' מיום 22.2.18, עמ' 393)
281. שמטיחים בשידלובסקי כי הוא בעצם הונחה על ידי הנאשם 1 מה לומר בוועדה זה עונה כי: "...יכול להיות שזה דקלום של מה שהוא אמר לי להגיד, אני לא זוכר" (ת/37, עמ' 8).
282. הדברים מגיעים לכדי אבסורד בשעה ששידלובסקי התבקש להסביר פשר בקשתו שתוספת היחידות תהא על דרך של השבחה ולא ממאגר מאושר: "הנחו אותי, זה משהו שבוודאי לא המצאתי לבד. או האדריכל או כנפו... אני לא מכיר את מה שהיה אז, ומה היה האינטרס, זאת לא הייתה הברקה שלי לבקש את הבקשה הזאת אני לא יודע אם זה היה האדריכל או כנפו" (ת/37, עמ' 9). ובהמשך כשהחוקרת תוהה הכיצד הצליח בשלושה משפטים קצרים לשכנע את הוועדה להוסיף יחידות גם בדרך של השבחה ובניגוד לעמדת ראש העיר עונה: "אני לא יודע להסביר לך, זה לא שעשיתי עוד משהו בשביל לשכנע אותם" (ת/37, עמ' 10), ולא ייסף.
283. הנה כי כן, הקול הוא קול שידלובסקי והידיים הן ידיו של נאשם 1. אף מבלי להיות נוכח פיזית בישיבה, הנאשם 1 נוכח בה הלכה למעשה ודואג לאינטרסים הכלכליים באמצעות שידלובסקי שהונחה להיכנס לישיבה ו"לדקלם" מספר משפטים. ההסתרה אינה מקרית וכאמור אינה מתיישבת עם הטענה כי הנאשם 1 פעל כשורה ומותר היה לו לעסוק ביזום בעיר אשדוד.
מצג שווא נמשך:
284. מצג השווא לפיו שידלובסקי הוא יוזם הבקשה נותר בעינו גם לאחר שהיה ברור לכולם שהעסקה הפוטנציאלית מול ימפל לא תצא אל הפועל וכך גם לאחר ביטולו הפורמלי של הסכם האופציה בין נאשם 1 לנאשם 4. עובדה זו נלמדת בהסתמך על תכתובת ענפה מטעם לשכת התכנון המחוזית הממוענת לוורדה ולשידלובסקי מסוף 2006 ותחילת שנת 2007. לא שידלובסקי וכך גם לא וורדה או נאשם 1 (שגם לאחר ביטול האופציה היה בעל עניין בשינוי התב"ע במסגרת העסקה שנרקמה מול אורי אטיאס), מצאו לנכון ליידע את הוועדה המחוזית כי שידלובסקי כבר לא "בעל עניין" בתכנית, אף לא למראית עין. בחקירתו במשטרה הסביר שידלובסקי כי לא ראה לנכון לעדכן איש שאין לו קשר לעסקה וביחס למכתבים, טען כי זרק את כולם (ת/37, עמ' 4-3). יוזכר כי השמת אדם חרדי כשידלבוסקי ב"פרונט", מעבר לכך שהיא "מעלימה" את נאשם 1, יש בה לחזק את הצדקה בשינוי הייעוד חזרה למגורים עבור המגזר החרדי.
285. הסתרת חלקו של נאשם 1 בשינוי הייעוד, כמו גם האינטרס שהיה לו בקרקע לאחר ביטול האופציה, אפשרו לנאשם 1 לפעול "מתחת לרדאר" של הגורמים הרלוונטיים, גם כאשר אפילו לשיטתו אסור היה לו לעשות כן. בהקשר לכך, יש לתת הדעת לעובדה כי זיכרון הדברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס נחתם ביום 24.10.06 בשעה שנאשם 1 מכהן כסגן ראש העיר ומקבל משכורת ככזה. הדבר אינו מונע ממנו להתחייב בפני אורי אטיאס שהוא כצד א' לזיכרון הדברים: "מכין תב"ע חדשה שמשנה את זכויות המגרש ממצב קיים של בית החלמה ליולדות לבניית 28 יחידות דיור וכבר התקבל אישור והמלצה מהועדה המקומית לוועדה המחוזית לשינוי זה". ובהמשך מתחייב לשלם עבור ביצוע אדריכלות לצורך הגשת התב"ע. זאת ניתן לעשות רק כאשר מעורבותך בפרויקט מוסתרת מעיני כל.
עדותו של אדריכל חיים ורדה – הנאשם 1 פעל בעצמו לקידום התכנית:
286. טרם יפורטו אמרותיו המפלילות של חיים ורדה, יש לומר כי הרושם מעדותו היה כי זה מנסה "להלך בין הטיפות" ובתשובותיו בבית המשפט הוא חושף טפח ומכסה טפחיים. שמו של חיים ורדה עולה כמעט ביחס לכל הפרשיות מסוג אישום זה, כאדריכל מטעמם של היזמים השונים. יתרה מכך, וכפי שפורט בפרק הכללי, חיים ורדה היה שותף יחד עם נאשם 1 ועו"ד יוסי נווה, בחברת "אלעד", וכאמור, באישום השמיני ויתר על היותו האדריכל בפרויקט שומרז לטובת חתנו של נאשם 2. דרך הילוכו של העד הייתה לאשר דברים אותם מסר במשטרה (משכך גם לא להיחשב כעד עוין) אולם בד בבד, לנסות ולהקטין מחשיבותם, לייחס להם משמעות שונה מזו שניתן להבין מהם. באופן כללי, נדמה זה הפגין עויינות לתביעה וברצונו היה להטיב עם הנאשמים.
287. לענייננו, ורדה היה זה שהכין עבור נאשם 1 את התוכנית לשינוי התב"ע מבית החלמה ליולדות חזרה למגורים. עדותו של ורדה גם בגרסתה ה"רזה" פועלת לחובתו של הנאשם, הן מתוך כך שגם בה יש להצביע על מעורבות ישירה של נאשם 1 בקידום התוכנית והן בשים לב לנתונים אחרים המלמדים על הלך רוחו של נאשם 1, והתנהגותו המפלילה.
288. נתון ראשון שיש בו כדי ללמד כי ל"פשט" של העסקה יש "דרש" נוגע לתשלום עבור הכנת התכנית לשינוי התב"ע. לטענתו של נאשם 1 הוא אמור להיות הנהנה היחיד כתוצאה משינוי היעוד. הנאשם 4 הסביר בחקירה כי הוא מכר מגרש בייעוד ליולדות וכל הקשור לשינוי היעוד זה עניינו של נאשם 1: "אני מכרתי לעמרם כנפו את המגרש כבית החלמה ליולדות, והוא ישנה את התב"ע – הצליח, הצליח, לא הצליח, אין אופציה זה בעיה שלו" (ת/248, עמ' 7).
289. לאור האמור, מצופה היה כי שכרו של חיים ורדה שהכין את הבקשה לשינוי תב"ע ישולם על ידי נאשם 1 בלבד. והנה, חרף כך, חיים ורדה חוזר מספר פעמים בעדותו כי שכרו שולם על ידי נאשם 4 (עמ' 355-354, עמ' 367 לפרו' מיום 28.6.18). העובדה שנאשם 4 שילם את שכרו של חיים ורדה, לכל הפחות, מבססת ציפייה של נאשם 4 להרוויח משינוי הייעוד וסותרת לחלוטין את גרסת ההגנה של נאשם 1 בנוגע למהות העסקה. נאשם 4 התבקש להסביר אף הוא חוסר ההיגיון בדבר והתקשה לספק הסבר של ממש, למעט אמירה סתמית ולפיה: "אני אומר לך מה שהיה" (ת' 248, עמ' 9).
290. נאשם 1 טוען כי דובר בעסקה חוקית אותה רשאי היה לבצע באותה עת. אם אכן כך הם פני הדברים, מתבקש שעם פנייתו של נאשם 1 לחיים ורדה שיכין את התכנית, ידאג לפרוס בפניו "פרט שולי" הנוגע לכך שהוא בעצם היזם ולא נאשם 4 או שידלובסקי, ולא היא. כך תאר חיים ורדה את שידע ולא ידע לגבי חלקו של נאשם 1:
"אמרתי גם בחקירה שאני הבנתי שיש איזשהו אינטרס אבל לא ידעתי איזה, ואיזה הסכם יש בינו לבין היזם, אני לא ידעתי בדיוק וגם לא רציתי לדעת את האמת הוא בא ואמר לי – תשמע אתם כבר רבים הרבה זמן בואו תעשו סולחה ותתחילו לעבוד מחדש, יש איזשהו מגרש בג' שאתה מכיר אותו, אני לא שאלתי יותר מדי"; "אני ידעתי שיש ביניהם איזשהו עסקה ולא נכנסתי בדיוק לעומק אם זה תיווך, אם זה אופציה או אם זה הסכם, לא בדיוק ידעתי וגם לא רציתי לדעת, זה לא עניין אותי... ידעתי שיש לו קשר, לעמרם כנפו יש קשר עסקי במגרש ויש לו אינטרס לקדם את זה" (עמ' 361 לפרו' מיום 28.6.18).
291. ורדה התבקש לפרט האם נאשם 1 היה מעורב בעצמו בקידום התכנית. אף שתשובתו בנושא תאמה את מכלול התנהלותו בבית המשפט, כאשר ניסה לצמצם בפרטים ולהקטין מחשיבותם, הדברים שמסר הנם עדות ישירה למעורבותו של נאשם 1 תוך ניצול מעמדו הציבורי. כך הסביר מה מבחינתו נחשב קידום התכנית על ידי הנאשם 1: "זאת אומרת התקשר מדי פעם לשאול איפה זה עומד, הוא שאל בעירייה אם מכניסים את זה לדיון" (עמ' 362 לפרו' מיום 28.6.18). "מבחינתי כנפו היה בפרונט והוא היה המוציא והמביא, אני לא יודע אם כנפו היה מתווך, בעלים או במעמד של אופציה".
ובהמשך: "זה אומר להרים טלפון ולדבר איפה עומדת התכנית, אם יש איזשהו עיכוב אז לנסות, אם יש איזשהו פלונטר אז לנסות לפתור אותו".
292. במענה לשאלה למי הנאשם 1 אמור בדיוק להתקשר ורדה ענה: "לוועדה המחוזית אם זה נתקע למשל, אם זה נתקע באיזשהו, אם מבקשים אישור של רשות מיוחדת, דברים כאלה. הוא לא פנה אליי לבקש למי אני רוצה שהוא יפנה ולפי זה הוא פנה, אני מתאר לעצמי שהוא עזר שהתב"ע תרוץ..." (עמוד 365 לפרו' מיום 28.618).
293. וביחס לדברים אלו נזכיר, מבחינה פורמאלית אין לנאשם 1 כל זיקה לפרויקט כך שפנייתו לפקיד כזה או אחר, גם בבקשה לכאורה טכנית, אינה נחשדת כנגועה בניגוד עניינים אישי. גם אם הנאשם 1 "רק" הרים טלפון על מנת לזרז הטיפול או לנסות ולפתור "פלונטר" כזה או אחר, ברור כי הדבר התאפשר בשל מעמדו וממילא אסור היה לו בכל דרך שהיא להתערב בהליכי שינוי התב"ע.
294. כחלק מהמגמה של ורדה להטיב עם הנאשם 1 הוא טען כי לדעתו התכנית לא אושרה על ידי הועדה המחוזית בקצב מהיר מהרגיל. בין אם טענה זו נכונה ובין אם לאו (ועניין זה לא הוכח), אין בכך לגורע מהפסול השורשי הנעוץ בעצם מעורבותו של נאשם 1 בפרויקט.
התערבות ישירה בקביעת גובה השומה:
295. לנאשם 1 מעורבות ישירה בחישוב המטרים המרובעים של כל יחידת דיור לצורך קביעת שומה מוסכמת, בהתאם למתווה עליו הוסכם בישיבה של וועדת המשנה מיום 17.8.05. על מעורבות זו לא טרח הנאשם 1 לגלות מיוזמתו והיא נחשפה רק בעקבות מכתב שכתב שמאי המקרקעין דני פרדקין שהתבקש לשמש כשמאי מוסכם.
296. במכתב זה הממוען אל מהנדס העיר בתאריך 24.01.06, מר פרינקין מתלונן על כך שישנה אי התאמה בין הנתונים שהועברו אליהם בנוגע לגודלו של השטח העיקרי ומספר יחידות הדיור, אל מול המופיע בתכנית להגשה שנמצאת במחלקת התכנון של הוועדה. פרדקין מוסיף כי נמסר לו שמנהלת מחלקת התכנון תדון איתו בנושא ואז יקבלו תשובה מוסמכת. בסעיף ה' לאותו מסמך, מצוין: "עד היום טרם נענינו מהוועדה ובשיחה טלפונית שהתקיימה היום ביני לבין מר עמרם כנפו סגן ראש העיר, נמסר כי שטח יחידת הדיור יהיה 150 מטר מרובע והשטח העיקר מעל פני הקרקע יהיה 4,200 מטר."
297. מר פרדקין נחקר במשטרה בעקבות דברים אלו, אולם נפטר בטרם החל המשפט. ההגנה התנגדה להגשת הודעתו.
298. בחקירתו מיום 12.03.13 (ת/233), מסר הנאשם 1 כי לא היה לו שום חלק ונגיעה להליכים הקשורים לשומה המוסכמת. בחקירתו במשטרה מיום 13.05.13 (ת/232), נשאל הנאשם 1 שאלה כללית לגבי ההיכרות שלו עם דני פרדקין ממשרד השמאי יעקב ברינבאום. במענה לכך, ציין כי הוא מכיר שמאי מאשדוד שעבד במשרדו של ברינבאום וההיכרות שלו התחילה בסוף 2008-2007 בהקשר לפינוי קיוסק של אדם בשם ציון ביטון. לטענתו, זהו הקשר היחיד שהיה לו עם אותו שמאי.
299. לאור תשובה זו, הוצג לנאשם 1 המסמך של מר פרידקין למהנדס העיר מר בני מגדמן. בתחילה ציין כי הוא אינו זוכר זאת ובהמשך אישר כי הוא "נזכר" בשיחה: "כנראה שעל מנת לא לעכב את השומה, אמרתי לשמאי שיעשה את החישוב המרבי שיכול להיות, כלומר המקסימום שיחידה יכולה להיות זה 150 מטר מרובע כלומר שלא יחכה לתשובות שלהם, אלא יערוך את החישוב לחומרה" (ת/232, עמ' 16). בהמשך ציין כי הוא אומר זאת מתוך הערכה ולא מתוך כך שהוא זוכר את הדברים. הנאשם 1 אף אישר כי כל המטרה שלו הייתה לזרז את הכנת השומה: "שיגמור אותה, מה זאת אומרת? הוועדה הייתה בחודש שמיני 2005 ובינואר 2006 הוא עדיין לא מקבל נתונים, חמישה חודשים אחרי". עוד יטען הנאשם 1: "...אני לא מרגיש שבתשובה שלי שנתתי לו לפניה שלו זירזתי או קידמתי או עשיתי, אדרבא נקטתי במידה של חומרה, יכול להיות שאם הייתי ממתין עוד קצת השומה הייתה יותר קטנה" (שם, עמ' 20). וכן: "אם שמאי איש מקצוע כזה או אחר מתקשר לשאול אותי שאלת מידע ואני עונה לו, איזה שימוש עשיתי בכוח המשרה שלי? אני לא מבין" (שם).
300. הנה כי כן, לנאשם 1 מעורבות ישירה בהליכים לשינוי התב"ע. הנאשם 1 מסתיר תחילה את חלקו ומשמעורבות זו מתגלה, הוא מבקש לתת לה נופך של מתן מידע באופן כללי ואף מבקש לצייר תמונה ולפיה החמיר עם עצמו. עצם המעורבות כאמור לעיל היא פסולה מעיקרה, בין אם יש בה כדי להחמיר ובין אם יש בה כדי להקל.
301. הנאשם 1 מודה שבמענה זה יש משום לקדם את שינוי התב"ע שהתעכבה מספר חודשים. מעורבות זו נעשית במהלך תקופת האופציה, תקופה קריטית עבור הנאשם 1 אשר אמור במקביל לפעול לקדם את התב"ע ולהשיג קונה ובתוך כך להודיע לנאשם 4 האם הוא מבקש לממש את האופציה. קיצור זמן הליכים תכנוניים עבור קבלנים שווה כסף, והדבר הנו כמעט בבחינה ידיעה שיפוטית, במקרה הנדון הדבר מבוסס על ראיות איתנות.
302. התנהלות זו שוב מציגה באור מגוחך את טענתו של הנאשם 1 לפיה פעל כאדם פרטי, והוא הקפיד הקפדה יתרה שלא לנצל את מעמדו הציבורי על מנת לשנות את הייעוד. יש בה ליצור זיקה ישירה וברורה בין המתת שקיבל לתפקידו הציבורי.
דברי נאשם 1 במשטרה:
303. הנאשם 1 נשאל במשטרה מיום 23.3.12 (ת/223) האם היה מעורב בקידום שינוי הייעוד של הקרקע: "לא מה שזכור לי. זה לא אומר שכן ולא אומר שלא" (ש' 182) ובהמשך: "האם דיברת איתם (חברי מועצה) על הבקשות הנוגעות לשינוי התב"ע הזו? תשובה: שאלת אותי ועניתי לך שאינני זוכר שדיברתי עם מישהו (ש' 272).
304. תשובה זו מעוררת תהייה. בפרט נוכח מה שלימים יתייצב כקו ההגנה שלו, היינו שלא פעל בשום דרך בכובעו הציבורי לקדם את התוכנית.
חשיפת דבר מעורבותו של נאשם 1 חבר מועצה וחבר בוועדת המשנה, מובילה ל"ביטולה":
305. הסכם האופציה בין הנאשם 4 לבין הנאשם 1 נחתם ביום 27.7.05. ביום 13.2.06 הודיע הנאשם 1 לנאשם 4 ומנכ"ל חברתו כי הוא מבקש לממש את האופציה ולהכין בהתאם הסכם מכר. לכאורה, העסקה קורמת עור וגידים ונמצאת בשלב מבטיח לקראת הוצאתה לפועל במקביל לאישור שינוי התב"ע בוועדה המחוזית. ברם, כשבעה שבועות בלבד לאחר הודעה זו של נאשם 1, ובניגוד למהלך העניינים עד אותה נקודה, הצדדים חותמים ביום 6.4.06 על הסכם ולפיו הסכם האופציה "בטל ומבוטל", ובניגוד לפרטי הסכם, המקדמה אותה שילם נאשם 1 בסך 100,000 ₪ מוחזרת לו.
306. לפי גרסתו של נאשם 1 כפי שהתייצבה בבית המשפט הביטול נעשה כתוצאה מ"רצון הדדי". מבחינתו, האישור של הוועדה המחוזית התעכב, הקונה הפוטנציאלי שהיה לו (ימפל) החל "לאותת" שהוא אינו מעוניין במגרש, וכאדם ללא הון עצמי (כפי הגדרתו), הוא העדיף לבטל את העסקה ובכך גם לקבל בחזרה את המקדמה.
307. הסברו זה של נאשם 1 בנוגע לביטול הסכם האופציה יש לדחות. הוא אינו עולה בקנה אחד עם מבחני היגיון ושכל ישר, פעולות שביצע הנאשם באותה העת וכך גם עומד בסתירה לראיות אחרות.
308. אף אם בסופם של דברים יימצא כי אישור הוועדה המחוזית התעכב מעבר למקובל (לדברי נאשם 1 התכנית אושרה כעבור למעלה מ-32 חודשים בעוד שעל דרך הכלל פרק הזמן הוא 14 חודשים, ראה ת/222, עמ' 4) הרי שזאת חכמה בדיעבד. במועד ביטול האופציה חלפו בסך הכל כ-8 חודשים מאז התקבלה המלצת הוועדה המקומית, היינו בתוך גדרי הזמן הסביר אף לשיטת הנאשם 1.
309. יתרה מכך, את העיכוב הנטען אין לבחון בשים לב לחלוף הזמן ממועד החתימה על הסכם האופציה (27.7.05) ועד למועד החתימה על הסכם הביטול (6.4.06) אלא יש לבחון בשים לב לחלוף הזמן מהמועד שבו ביקש לממש את האופציה (13.2.06) ועד למועד הביטול (6.4.06) היינו חלוף זמן של כ-7 שבועות בלבד. ברי, כי הנאשם לא ראה במועד שבו ביקש לממש את חוזה האופציה כי יש עיכוב חריג בתוכנית שאם לא כן לא היה מבקש לממש את האופציה. חלוף זמן של 7 שבועות בלבד מאז ההודעה על מימוש הסכם האופציה אינו יכול לשמש תירוץ לביטול ההסכם עליו עמל הנאשם 1 רבות.
310. נאשם 4 לא פירט בחקירותיו במשטרה את הסיבה בגינה הסכם האופציה בוטל ולדבריו, מי שהיה קשור לכך הם עורכי דינו. בסוגיה זו, בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של נאשם 4. את הסיבה האמיתית שהביאה אותו לביטול הפורמלי של ההסכם, ניתן למצוא בדבריו של נאשם 1 במשטרה ביחס לדברים שנאמרו לו מפי נאשם 4 באותה העת:
"אני ביטלתי את האופציה בגלל שיחיאל אבו אמר לי שהוא לא רוצה להסתבך כי אני חבר מועצה וביקש לרדת מזה [..] יחיאל צייר לי מצג שווא כאילו אנשים התקשרו אליו למשרד ושאלו אותו וביקשו איתו לברר אם אני חתמתי על הסכם מכר וכי הם לא מתכוונים לשתוק. כל עוד הייתי מאחורי הקלעים זה לא הרתיע אותי. כל עוד המעורבות שלי נחשפה התאים לשני הצדדים לבטל..." (ת/222, עמ' 4).
311. על כך שחוסר החוקיות שדבק בעסקה אגב גילוי מעורבותו של נאשם 1 הביא לביטולה הפורמלי, ניתן ללמוד גם מעדותו של עו"ד הלוי שייצג את נאשם 4 מול נאשם 1 ועורך דינו לעסקה, מור כהן:
"עד לרגע הזה אדוני, זאת אומרת עד ל - 13 במרץ 2006, המועד בו הכנתי את ההסכם הזה כולל הערות של עורך הדין מור, ומסרתי אותו עם המכתב למנכ"ל? הכל התנהל על מי מנוחות, לא היתה שום בעיה עלי אדמות והכל היה בסדר. מה שאני זוכר, ביום שמסרתי את ההסכם הזה למנכ"ל הוא חזר אליי והוא אמר לי, כולו נסער והוא אמר לי, תשמע, בעירייה מופצות שמועות ואתה לא יודע מה הולך בעירייה. עכשיו, אני לא מסוגל לזכור את המילים שבהן הוא השתמש, אבל את המוזיקה אני כן מסוגל לזכור. למעשה הוא שידר שהעירייה כולה כמרקחה, שבכל מסדרונות העירייה מרכלים על זה שחברת אבו מכרה למר כנפו מגרש במחיר מוזל, וכולם רומזים שכאילו היתה פה עסקת שוחד... אני בתגובה מאוד מאוד מאוד ספונטנית ואינסטינקטיבית אמרתי למנכ"ל, תשמע, לדעתי צריך לעצור וצריך לגדוע את חרושת השמועות הזאת, ובדרך היחידה לעשות את זה היא לבטל את הצעת הסכם המכר, לבטל את האופציה ולסיים את העניין בדרך הזאת, כי כל דרך אחרת רק תחמיר את המצב..." (עמ' 865 לפרו' מיום 4.8.20).
312. החזרת התשלום בסך 100,000 ₪ לנאשם 1 אותם שילם עבור האופציה מתיישבת עם כך שחוסר החוקיות שבעסקה הוביל לביטולה הפורמלי ולא טענתו של נאשם 1 לפיה הביטול נעשה בשל הימשכות ההליכים התכנוניים כחלק מ"רצון הדדי"
"ביטול" העסקה:
313. הנאשם 1 מציג את העסקה עם נאשם 4 כמפגש רצונות, עסקה מקובלת בשוק שאינה חורגת מכל עסקת אופציה אחרת. אם כך הם פני הדברים או אז מקום שבו הצדדים, כל אחד מטעמיו, מחליט לבטל את העסקה, אך טבעי שלנאשם 1 לא תהיה כל טענה לגבי זכות במגרש, וממילא, כל אפשרות להמחות זכות זו לצדדים שלישיים.
314. גם מצדו של נאשם 4 אין לצפות שיראה עצמו מחויב לנאשם 1. הדברים מתבקשים אף יותר בשים לב לכך שלפחות על פי דבריו הוא מצא עצמו בעסקה שחוקיותה מוטלת בספק, הקימה עליו "רינונים" כאלה ואחרים עד כי הדבר הביאו לבטל האופציה, הגם שלכאורה הוא אינו רשאי לעשות כן בהתאם לחוזה.
315. חרף כך, ראיות התביעה מלמדות בברור כי הביטול נעשה למראית עין בלבד, והיא רק עברה "למדרון אחורי". הנאשם 1 עדיין ראה עצמו כבעל האופציה הבלעדית לרכוש את המגרש ונגזרת מכך בעל יכולת להמחות זכותו לאחרים. הנאשם 4 מצדו, אף שלא יגדיר את הנאשם 1 כבעלים של המגרש, יציג כלפי צדדים שלישיים מצג ולפיו מכירת המגרש תעשה רק דרך נאשם 1. נקדים המאוחר ונציין כי באותה העת טרם אושר שינוי הייעוד על ידי הוועדה המחוזית ועל כן יש לנאשם 4 אינטרס ברור להותיר את נאשם 1 ב"תמונה" על מנת שיוכל לקדם את השינוי.
316. אברהם צישינסקי שפעל כמתווך במסגרת עסקת המכר של המגרש לאורי אטיאס (לאחר ביטול הסכם האופציה) מוסר בחקירתו כי היה נוכח בפגישה יחד עם נאשם 1, אורי אטיאס, נאשם 4 ואיצ'ה שטיין: "...לשאלתך מה היה חלקו של עמרם בפגישה, אני משיב שאני התרשמתי שעמרם כנפו הינו שותף במגרש יחד עם יחיאל אבו... בסופה של הפגישה יחיאל אבו סיכם אותה ואמר לאורי ולאיצ'ה שעמרם הוא "בעל הבית" ולסגור מולו את ההסכם ומה שעמרם יסגור עם אורי הוא קדוש" (ת/161, עמ' 2).
317. גם אורי אטיאס מתאר דברים דומים: "בפגישה הוסבר לי שהמגרש שייך לכנפו ואבו הוא רק רשום טכנית על המגרש. הציעו לי לרכוש את המגרש תמורת 980,000 $" (ת/136, עמ'1), ובהמשך: "...אבו אמר לי שעמרם הוא בעל הבית של הקרקע 'תסגור עם הרב עמרם'"; "כאשר המתנו כחצי שעה לפני הכניסה לאבו, נאמר לי על ידי כנפו בצורה ישירה שהמגרש שלו ואבו רק רשום כבעלים טכנית והוא מריץ את שינוי התב"ע כך שיוכלו לבנות 28 יחידות דיור ואולי 32. כמו כן, יש לציין שעמרם כנפו אמר לי שזה כבר בתהליך מתקיים שהוא מבצע באמצעות משרד האדריכלים של חיים ברדה" (ת/136, עמ' 2). הנה כי כן, לא רק שלנאשם 1 זיקה לקרקע, חלק בלתי נפרד מאותה זיקה, נוגע לכך שהוא מטפל בשינוי הייעוד.
318. הנאשם 1 אישר קיום הפגישה, לרבות הדברים שנאשם 4 השמיע אולם הכחיש שבפגישה זו הוא הוצג כבעלים: " 3 שבועות לפני שאורי אטיאס הכין את זיכרון הדברים הזה, שטיין המתווך ואורי אטיאס שמעו מיחיאל אבו שמי שעמרם יאמר למכור לו אבו ימכור לו, זה היה בנוכחותי, זה היה במשרד של אבו ברובע י"ז" (ת/222, עמ' 2). לשאלה מדוע בכלל הנאשם 4 חש "מחויב" כלפיו, ענה: "הוא הבטיח לי שבגלל שרכשתי את האופציה הוא הבטיח למכור את המגרש דרכי" (ת/222, עמ' 4). ובדומה: "לא קיבלתי שום תמורה ממנו [הכוונה לנאשם 4], ויצא שעבדתי לריק. התמורה שציפיתי לה, זה הזכות שהוא הבטיח לי שאני אתווך את המגרש, וגם בזה הוא לא עמד, וציפיתי שכשאני אתווך, אז שם תבוא התמורה, אבל גם זה לא קוים" (ת/233, עמ' 7). כאן המקום להזכיר כי התשלום עבור האדריכל חיים ורדה שקידם את התכנית שולם על ידי נאשם 4 ולדברי נאשם 1 לא פעל בעצמו לקדם התכנית ועל כן יש לתהות למה נאשם 1 התכוון שהוא מציין ש"עבד לריק".
319. למותר להוסיף כי גם טענת נאשם 1 בדבר קבלת הזכות הבלעדית לתווך במכירת הקרקע (אף שאין בידי בית המשפט לקבלה) מגלמת בתוכה קבלת מתת.
ת/135 זיכרון הדברים בין נאשם 1 לאורי אטיאס:
320. הצורך להכריע בין הגרסאות של אורי אטיאס, צ'ישינסקי, שטיין לבין זו של נאשם 1 כמעט ומתייתר, נוכח כך שבפני בית המשפט ראיה חד משמעית המלמדת כי הלכה למעשה, הנאשם 1 המשיך לראות עצמו כבעל האופציה הבלעדי במגרש וכמי שמחויב להמשיך ולדאוג לשינוי הייעוד.
321. ביום 24.10.06, כחצי שנה לאחר ביטול הסכם האופציה(!), נחתם זיכרון דברים בין נאשם 1 לבין אורי אטיאס. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת.
322. זיכרון הדברים כולל, בין היתר, את הסעיפים הבאים:
"צד א' (נאשם 1, ד.ב.ט) מצהיר כי הינו בעל הזכות הבלעדית לרכישת מגרש ברובע ג'... מבעלי המגרש, חברת אבו יחיאל בע"מ;
והואיל וצד א' מכין תב"ע חדשה שמשנה את זכויות המגרש ממצב קיים של בית החלמה ליולדות, לבניית 28 יחידות דיור וכבר התקבל אישור והמלצה מהוועדה המקומית לוועדה המחוזית לשינוי זה;
והואיל וצד ב' מעוניין לרכוש את המגרש רק במידה ואכן יאושרו זכויות ל – 28 יחידות דיור במגרש;
ביצוע אדריכלות הדירות לפרויקט יבוצע על ידי חיים ורדה... ביצוע אדריכלות לצורך הגשת התב"ע תשולם על ידי צד א';
כל תשלומי התב"ע, מס מכירה, היטל השבחה ומס שבח, ישולמו על ידי צד א';
עם האישור הסופי ותכנית התב"ע החדשה, יחתם חוזה מכר בין צד ב' לבין חברת אבו יחיאל בע"מ בהתאם להסכם זה;
במידה וצד ב' יבטל מצידו את העסקה, לא יוחזרו לו דמי הקדימה ששילם כמו כן צד א' נותן התחייבותו שמצידו לא תהיה ביטול עסקה והמגרש לא יימכר לשום צד שלישי מלבד לצד ב';
במידה ואישור התב"ע החדשה יעוכב ביותר מ – 12 חודשים ממועד חתימת זיכרון דברים זה, יהיה לצד ב' זכות לבטל מצידו את העסקה...;
התמורה למגרש היא 700,000 $ + 280,000 $ ביש"ר, שישולמו במועדים דלהלן: 80,000 $ עם חתימת זכרון דברים זה; 450,000 $ עם אישור התב"ע ותשלומי מס מכירה, היטל השבחה ומס שבח והצגת הנכס נקי מכל שיעבוד;
450,000 $ עם קבלת היתר בניה למגרש, ולא יאוחר, משלושה חודשים מקבלת אישור התב"ע"."
323. עיננו רואות כי מדובר במסמך משפטי לכל דבר ועניין הכולל את הצהרות הצדדים, הסכמות, תנאים לתחולתו, תרופות וסעדים, גדרי זמן, תמורה, דרך התשלום, בטחונות, "עד מהימן" ואף בורר מוסכם.
324. זיכרון דברים זה לא נעשה כלאחר יד. קדמו לו תכנון, מחשבה, וירידה לפרטי פרטים. כל המעורבים בחוזה בקיאים בתחום הנדל"ן, לחלקם זהו משלח יד ואין כל דרך שבה יוכלו לפרש כוונתם בניסוח זיכרון הדברים כהסכם תיווך, כפי טענת הנאשם 1.
325. חזקה, כי אף לא אחד מהצדדים היה רואה לנכון להיקשר בחוזה ולהצהיר את האמור בו לו חשבו שנאשם 1 הנו בגדר מתווך בלבד. הדברים אמורים בפרט מנקודת מבטו של נאשם 1 שלא היה נוטל על עצמו מחויבויות מעין אלה.
326. העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שהנאשם 1 קיבל מאורי אטיאס במעמד חתימת ההסכם 80,000 דולר במזומן (!) כמקדמה, תומכת בכך שכל הצדדים, לרבות נאשם 1 פעלו מתוך ראייתו של נאשם 1 בעל האופציה ולא כמתווך. 80,000$ מהווים 8% מערך העסקה. סכום זה אינו יכול בשום דרך שהיא להוות דמי תיווך. לא זו בלבד, בחקירתו במשטרה הנאשם 1 אף אישר שעשה בחלק מהסכום שימוש לצרכיו הפרטיים (!).
327. הסבריו של הנאשם 1 כי פעל כמתווך הנם דברי סרק, נטולי ביסוס. המילה תיווך, על כל הטיותיה, אינה מוזכרת בשום דרך בזיכרון הדברים, לא במישרין ולא בעקיפין. מנגנון התשלום, לרבות הסכומים המופיעים בו, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם הסכם תיווך.
328. סעיף 2 להסכם הקובע כי האדריכלות בפרויקט תבוצע על ידי חיים ורדה, אינו מקרי ונמצא בהלימה עם ההסכמות המקוריות בין נאשם 4 לנאשם 1 לפיהן חיים ורדה אמור להכין את התכנית. סעיף זה כמו קודמו ימצאו ביטוי בהמשך כאשר חיים ורדה על פי עדויות של חלק מהמעורבים יסרב לעבוד עם יצחק אטיאס עד אשר יובהר לו באופן חד משמעי מי הבעלים האמיתי: הנאשם 1 או נאשם 4.
329. חשוב מכך, על פי ההסכם, נאשם 1 אמון על שינוי התב"ע. להזכיר כי בנקודת זמן זו, טרם התקבלה החלטת הוועדה המחוזית שהיא זו המוסמכת על פי דין לשנות ייעוד והסכם האופציה המקורי בוטל. חרף כך, לשון זיכרון הדברים היא: "צד א' מכין תב"ע חדשה" בלשון הווה ואחראי על התשלומים הנלווים לשינוי שכזה. להדגיש כי במועד חתימת ההסכם נאשם 1 כבר חזר לקבל משכורת מהעירייה, ומשכך אסור לו, גם לשיטתו, להיות מעורב בכל דרך שהיא בפעולות שכאלה.
330. אם בכל אלה אין די, יש להפנות לדבריו של צישינסקי בבית המשפט לגבי ההוראה שקיבל מנאשם 1 לאחר שהחלו שמועות שהמגרש נמכר למישהו אחר: "התקשרתי לעמרם, שאלתי אותו, הוא אומר לי אברום, עזוב, דיבורים, ואורי שלא ידבר ברחוב על העיסקה הזאת והכל יהיה בסדר. יגיע התאריך, התב"ע תעבור, ייחתם חוזה. אורי ממושמע, שתק" (עמ' 378 לפרו' מיום 9.10.18). הוראה זו של נאשם 1 לשמור על "פרופיל נמוך" מעידה על הבנתו כי מעורבותו בנוגע למגרש, גם בשלב זה שבו פורמלית בוטלה העסקה, פסולה ואסורה. מי שלטענתו פועל באופן חוקי וכמתווך בעסקת מכר לא מורה לצדדים להסתירה. ההקשר אותו עושה הנאשם 1 בין "קשר השתיקה" לכך שהתב"ע תעבור, מחזקת הקשר בין המתת אותה קיבל לבין תפקידו הציבורי.
עיכוב מכירת המגרש לאטיאס עד לקבלת אישור הוועדה המחוזית:
331. אין חולק כי נאשם 4 היה מודע לרצונו של אורי אטיאס לקנות את המגרש, אולם לדברי נאשם 1, הוא סירב למכור אותו בטרם ישונה היעוד: "...קרא לי מחוץ לחדר ואמר לי שהוא רוצה לחכות שהתב"ע תאושר ואז ימכור... ואז הוא חזר לחדר ואמר לאורי שהמגרש ימכר על ידו ברגע שהתכנית תאושר" (ת/233, עמ' 25). גם נאשם 4 יאשר שנמנע ממכירת המגרש לאורי אטיאס: "בגלל שאורי אטיאס בא אליי בתקופה שלא הייתה לי תב"ע, לא ידעתי מה יתנו לי במגרש" (ת/249, עמוד 11).
332. במצב דברים שכזה צפות שתי שאלות: מדוע נאשם 4 לא מכר בעצמו את המגרש, ומדוע לא מכר באותה העת במחיר האטרקטיבי שנקבע לעסקה (980,000 $) תוך התניה כי תנאי לעסקה יהא שינוי התב"ע. התשובה לכך מתבקשת מאליה: לנאשם 4 אינטרס להשאיר את נאשם 1 בתמונה מתוך הבנה כי כל עוד הנאשם 1 יראה עצמו כבעל זיקה לקרקע הוא יקדם את שינוי התב"ע (ור' דבריו בחקירה: "אני לא הייתי מצליח ללא אדריכל וללא המלצת עירייה. שאלה: מה זאת אומרת העירייה, האם כנפו זה המלצת העירייה. תשובה: העזרה של כנפו יכולה להיות בהחלט טובה מאוד" (ת/247, עמ' 4)). לאורי אטיאס אין את ההשפעה והקשרים שיש לנאשם 1 בוועדה המקומית כמו גם בוועדה המחוזית.
"פניית הפרסה":
333. סופו של דבר מעיד על תחילתו: לאחר שהתקבלה ההחלטה לשינוי הייעוד בקרקע על ידי הוועדה המחוזית, הנאשם 4 נקשר בעצמו בעסקת מכר עם יצחק אטיאס. אין זו מקריות ש"פניית הפרסה" של נאשם 4 מבוצעת רק לאחר ששינוי הייעוד מאושר בוועדה המחוזית. בשלב זה, לנאשם 4 אין כבר צורך בנאשם 1 ובידיו קרקע מושבחת השווה פי כמה מזו שהייתה ברשותו לפני שינוי הייעוד. נזכיר כי מבחינה פורמלית, לאחר ביטול האופציה, אין שום מסמך רשמי מחייב בין נאשם 1 לנאשם 4. במצב דברים שכזה, קצרה הדרך לנאשם 4 להתכחש לכל הבטחה מפורשת או משתמעת שנתן לנאשם 1 ולמצות את מלוא הרווח משינוי הייעוד, לבדו.
334. אף שמסקנה זו נלמדת מאופן הכרונולוגי של השתלשלות הדברים, אין צורך בהפעלת היגיון רב. הטיב לנסח זאת טוב מכולם, הנאשם 4 אשר בהתייחסו להתנהלות מול נאשם 1 בחקירתו במשטרה אישר את דברי השוטר לפיהם: "אז מה אתה רוצה ממני? תעניש אותי על זה שהשחלתי אותו..." (ת'247א, עמוד 17).