"נכנס כעס - יצא סוד"
335. לאחר שנודע ברבים כי הנאשם 4 מכר את הקרקע ליצחק אטיאס ובכך סוכלה האפשרות למכירתה לאורי אטיאס, מתקיימת פגישה בין נאשם 1 לבין איצ'ה שטיין וצישינסקי. בשיחה זו שבה נאשם 1 משיח אל תומו, ניתן לקבל תמונה ברורה של השתלשלות הדברים. שיחה זו הנה בבחינת ראיה מפלילה ישירה נגד נאשם 1. בכעסו כי רב, הנאשם 1 אינו נזהר בלשונו ובתוך כך מתאר את "כפיות הטובה" של נאשם 4 שחרף כך שהוא זה שדאג לשינוי הייעוד בסופם של דברים הוא לא זכה ליהנות מכך.
336. בטרם יפורטו הדברים שנשמעו בשיחה זו, יש להידרש תחילה לשאלת קבילותה וזאת נוכח טענת ההגנה לפיה מדובר בהאזנת סתר שכן אף לא אחד מהאנשים שנשמעים משוחחים בה העיד על כך שהוא זה שהקליט אותה. בעניין זה סבורני כי מדובר בראיה קבילה משורה של טעמים. ראשית, ככל שהדבר נוגע לקבילות טכנית, אף שלא נטען בנוגע לכך על ידי ההגנה, הרי שעצם התייחסותו של הנאשם במספר הזדמנויות לשיחה זו ללא כל סייג ביחס לאמיתותה, תוך מתן הסברים לדברים המושמעים בה, די בה להכשירה מבחינה זו. כך, בין היתר, ראה ת/222 עמ' 5 החל משורה 148, ת/228 עמ' 20 החל משורה 571. הנאשם 1 אף מפרט במהלך חקירתו על כך שאין זו הפעם הראשונה שהוא נחשף לשיחה מוקלטת זו: "... שום דבר פה ממה שנאמר לא סתר את מה שאמרתי לך עד עכשיו בחקירה... הנה בבקשה, יצא אחד לאחד. מה אתה חושב? שההקלטות האלה לא היו בבית המשפט? לא היו בבית הדין הרבני? היו, והיו, והיו" (ת/222, עמ' 29).
ביחס לכך נקבע בפסיקה:
"...לעתים יהיה ניתן להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות כאמור לא הוכחו. כך הוא במקרה שיש הודאה מצד הנאשם, שתמליל של שיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה אשר הוקלטה. ברי שהנאשם רשאי לאשר, אם באימרה שלו ואם בעדות, שהוא נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטויה בתמליל, וכי התמליל מהווה שיקוף מהימן של אותה שיחה. ברור שאם יאמר זאת במפורש ובפה מלא, תהיה זו הודאה מצדו בקיום השיחה ובתוכנה, שכמוה ככל הודאה של נאשם בעובדות. אולם הודאה כזו אינה חייבת להיות הודאה מפורשת. היא יכולה להיות הודאה במשתמע, הבאה לידי ביטוי בהתנהגות המערער. כך, למשל, אם נאשם נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, תוך שהוא מצדו מעניק ביאורים ופירושים למשמעות הדברים הנאמרים, יהיה ניתן להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל. כל זאת רק אם – וזאת יש להדגיש – דבריו של הנאשם מצביעים באופן ברור וחד-משמעי על כך שהוא מודה בקיום אותה שיחה המוצאת את ביטויה בתמליל" (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 186, וכן ראו ע"פ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 791.
337. אשר לקבילות השיחה לפי חוק האזנות הסתר, הרי שעל פני הדברים, שיחה זו בהכרח הוקלטה על ידי אחד מבין שלושת הנשמעים בה, נאשם 1, צישינסקי או שטיין. הדברים נלמדים, בשים לב לכך שאין המדובר בשיחת טלפון, אלא הקלטה של שיחה שבה כל הנוכחים נמצאים פיזית האחד עם השני באותו המקום. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בשיחה שנערכת בעירייה, במשרדו של נאשם 1.
338. השיחה המוקלטת הוגשה על ידי אורי אטיאס, אולם מתוכן השיחה נלמד, כי הוא לא היה נוכח פיזית בה, שכן הצדדים מתייחסים אל אורי אטיאס כמי שאינו נוכח יחד עמם ("נאשם 1: עכשיו אטיאס... ההוא...לא אורי...לא. יצחק אטיאס... מאשקלון"). התרחיש לפיו אורי אטיאס חדר למשרדי העירייה והתקין שם מכשירי האזנת סתר, מרחיק לכת ונעדר כל תימוכין. למעשה, אף שצישינסקי ושטיין שללו כי הם אלו שהקליטו את השיחה, מסתבר כי מי מהם הוא זה שהקליט את השיחה, בפרט נוכח ההקשר שבה היא נערכה, כאשר הם באים בטרוניה לנאשם 1, על כך שלכאורה עשה "יד אחת" עם נאשם 4 למכירת המגרש לאחר בשם יצחק אטיאס. לא בכדי צישינסקי, אף שהכחיש שהוא זה שהקליט את השיחה (בנקודה זו בית המשפט אינו נוטה לקבל גרסתו), מסר בחקירתו במשטרה בהתייחסו לשיחה זו, כי: "אני ניסיתי לחלץ כמה שיותר מידע והסברים מעמרם מה בדיוק הוביל לביטול העיסקה..." (ת/161 עמ' 8). בפועל, גם הנאשם 1 משוכנע כי צישינסקי הוא זה שהקליט את השיחה. כך כאשר נשאל בחקירתו כיצד אורי הציג את ההקלטה בעוד לא השתתף בפגישה, השיב:
"תצא תשאל מי זה צישינסקי, יגידו לך הנוכל מספר אחת במדינה מגזר החרדי [...] אז כנראה הוא שלח את צישנסקי הזה. חוקר: מה הקשר של צישינסקי לסיפור? נחקר: אוו, יש לו איתו עסקה..." ובהמשך: "... האמנתי בו בעיניים עצומות והוא הקליט את כל השיחות, אתה מבין? אתה מאמין לבן אדם שמקליט..." (ת/222א, עמ' 30).
339. לאור האמור, אף שאין לדעת מי מבין השלושה הקליט השיחה ברי כי היא נעשתה על ידי אחד מהמשתתפים בה ולא על ידי צד ג' ושלא בידיעתם. יצוין כי בכל מקרה אין המדובר בהאזנת סתר אסורה על ידי המשטרה, סיטואציה שכיחה ומרכזית אותה המחוקק שם לנגד עיניו, בחוקקו את חוק האזנות הסתר, על מנת לכוון התנהגות, כך שהאזנות סתר תבוצענה על פי צו בלבד.
340. משנקבע כי מדובר בראיה קבילה, להלן ההתייחסות לקטעים הרלוונטיים:
הנאשם 1 מודה כי הוא שותף במגרש:
341. מדבריו של נאשם 1, עולה בבירור כי אותה מחויבות של נאשם 4 כלפיו אינה נוגעת לשכר אותו אמור לקבל כמתווך אלא מדובר בשותפות לא פורמלית. אף שלא ניתן לדעת את פרטי השותפות נלמד כי סוכם שנאשם 4 יקבל סכום מסוים מהמכירה של הקרקע וכל תמורה שתתקבל מעבר לסכום זה תועבר לידי הנאשם 1. כך מצאו הדברים ביטויים :
"עמרם: יפה , כל הכבוד. עכשיו הבן אדם התחיל ברומן, מבחינתי זה רומן. אני באתי אליו, עכשיו אמרתי אני לא פראייר. בכל מקרה מה שלא יהיה, אני... אמרתי, יש לי הסכם איתו, הסכם שותפות וכו', וכו'... מה ההסכם שלי איתו זה לא רלוונטי, באמת לא רלוונטי. באמת אמרתי לו [נאשם 4 ד.ב.ט] , אדוני, אה, יש לי קונה למגרש, אומר לא, לא, חכה עד שהתב"ע תאושר... אין בעיה אז התב"ע תאושר. התב"ע קיבלה תוקף. לא, אושרה.. זאת אומרת.
[...]
אני עוד לא מקדם, בוודאי. אני גם... את כל היריעה... לא, אני מתכונן... תשמע, יש פה, עכשיו אני אמרתי, בכל מקרה שאני לא אצא פרש, לא יגיד לי מכרתי ב- 800,000, כן,
יצחק...
עמרם: הוא יכול להגיד כזה דבר אז דופק אותי.
יצחק: ...
אברהם: ... שמסכום מסוים זה שלך, זה לא, לא אמור לעניין אותו מסכום אחר
עמרם: נכון. נכון.
[...]
עמרם: ...אמרתי לו הבן אדם מכרתי לו. ואני קודם כל , אמרתי לו תשמע יש לי קונה במחיר הזה. אברם: אמרת לו 980
עמרם: כן.
אברהם: יש לך,
עמרם: 970, אני טעיתי אמרתי לו... שקודם כל, שריינתי את עצמי... אחת".