הצורך ביחידות אוויר:
463. ביום 18.5.08 הוחלט על ידי ועדת המשנה להמליץ בפני הוועדה המחוזית לאפשר את הגדלת מספר יחידות הדיור בפרויקט מ- 52 ל- 80 יחידות דיור (שייבנו במגדל אחד במקום שני בניינים). תנאי לתוספת היה הוכחת העברת יחידות אוויר ממאגר מאושר (ור' בהקשר לכך הדיון באישום הראשון כיצד סטתה הוועדה ממדיניות זו שעה שהנאשם 1 היה היזם).
464. רכישת יחידות הדיור על ידי חברת "מגדלי נוף" בוצעה בפועל ממאגר מוכר ששייך למשפחת אזוגי. יצוין כי משפחת אזוגי כוללת בתוכה את מישל אזוגי (שבעת שמיעת הראיות כבר נפטר), דוד אזוגי שמולו נחתם הסכם העברת יחידות האוויר, ועורך הדין של המשפחה, דני אזוגי.
בחינת גרסת הנאשם 1:
465. בהיעדר מחלוקת על קבלת הכספים, התייחסות בית משפט תהא תחילה (ובשונה מהרגיל), לגרסאות אותן מסר הנאשם 1 בנוגע לסיבת קבלתם. אלו מרוכזות בעיקרן בשתי הודעות במשטרה (ת/224, ת/234) ובעדותו בבית המשפט.
גרסת הנאשם 1 בבית המשפט:
466. בתמצית, זו גרסתו של נאשם 1 כפי שהתייצבה במהלך המשפט: הוא תיווך בין עו"ד דוד אביטל שייצג בעל מאגר של יחידות אוויר לבין דוד יפרח, אלי שאבי ואלי דיין. התיווך היה עבור 28 יחידות דיור. לכאורה גרסה ברורה, פשוטה, הנמסרת כהסבר לקבלתם של 80,000 ₪ על ידי איש ציבור. הגם כך, כפי שיפורט, דרך ארוכה עבר הנאשם 1 עד שבחר בהסבר זה לקבלת הכספים.
גרסתו הראשונית של הנאשם 1 ביחס ל"מגדלי נוף", חקירה מיום 22.3.12 (ת/224):
467. "...אני טיפלתי בהם במשהו, תיווכתי בהם במשהו. אני לא זוכר משהו. אני חושב שתיווכתי להם משהו. אני מתבלבל בשנים 2003 2006..." (ת/224א, עמ' 3); "לא טיפלתי, תיווכתי להם [...] אני לא יודע. לא זכור לי. הפרטים המדויקים של הפרויקט הזה. לא זכור לי, אני יכול לעיין ולחזור עם תשובות ברורות [...] תיווכתי לו משהו, אני לא זוכר בדיוק מה תיווכתי. או קונה (מילה לא ברורה) או קונה ליחידות. אני לא זוכר מה תיווכתי. אבל עשיתי איזה תיווך איתם.." (שם, עמ' 7); "...לא עולה לי היום עכשיו ברגע זה מה עשיתי בשבילם זאת אומרת על מה תיווכתי להם" (שם, עמ' 12); "...צריך להסתכל בחשבוניות. בחשבוניות הייתי משתדל מאוד לפרט על כל דבר, עבור מה" (שם, עמ' 13); "... תיווכתי להם אני לא זוכר פרטים מה תיווכתי להם. אני זוכר תיווכתי או שסידרתי להם קונים או שסידרתי להם שוכרים, או ש... לא זוכר מה זה היה... כן, יש להם גם חנויות למטה אני לא זוכר מה עשיתי... זה לא היה משהו גדול שאני..." (שם, עמ' 8); "יכול להיות שמצאתי להם קונים לדירות, יכול להיות שמצאתי להם שוכרים למסחר" (שם, עמ' 11).
468. גם לאחר שמוצגים לנאשם 1 השקים שקיבל ושהופקדו בחברה "אמרי נועם" הוא טוען כי הוא אינו זוכר: "אני זוכר משהו בהקשר של דירות..." (שם, עמ' 24). בהמשך: "...או דירות או קונים או משכיר או שוכר לא זוכר במדויק" (שם, עמ' 25).
469. החוקרת יעל הראל תוהה כיצד הנאשם 1 לא זוכר מהות התיווך ושואלת אותו בכמה עסקאות תיווך או בכלל היה מעורב. הנאשם 1 על מנת להצדיק את ה"שכחה" שנפלה עליו נוקב במספר "או 17 או 12". מיותר לציין כי מדובר בנתון שקרי בעליל. הנאשם 1 קיבל כספים באמצעות חברתו "אמרי נועם" (לאחר הוצאת חשבוניות) בשלוש עסקאות בלבד: פרויקט בית שמש (שבו קיבל כספים מנאשם 2), "מבוא אשדוד" (שגם בו קיבל כספים מנאשם 2) ו"מגדלי נוף". מתבקש כי עובדה זו בשילוב זיכרונו היוצא דופן של הנאשם 1 (כפי התרשמות בית המשפט) תביא לכך שכבר בחקירתו הראשונה, הנאשם ימסור טענתו כי תיווך ביחידות אוויר. לא בכדי, לאחר שמעמתים אותו בכך שלפי הרישומים נעשו הרבה פחות עסקאות, הוא נאלץ להודות כי יכול ומדובר במספר נמוך יותר (שם, עמ' 104).
470. הנאשם 1 נשאל עם מי היה בקשר בנוגע לפרויקט וציין כי הקשר העסקי היה מול דוד יפרח כשגם לגביו טרח לציין: "אני לא זוכר אבל מה עשיתי בשבילו, אני זוכר שתיווכתי לו משהו... תיווכתי כאילו עשיתי קישורים" (שם, עמוד 4). הנאשם 1 שלל קשר עסקי נוסף מול "מגדלי נוף" או מול נציגיהם: "רק אולי. בהתייעצות. אבל לא... משהו איתי – שום דבר" (שם, עמ' 8). הנאשם 1 שב וחזר בהמשך חקירתו, כי פעל בעיקר מול דוד יפרח אולם לא יכול היה להסביר כיצד בכלל נוצר הקשר ביניהם וביוזמתו של מי: "הוא רצה לפגוש אותי, אני רציתי לפגוש אותו, לא יודע להגיד" (שם, עמ' 13). מבחינתו של נאשם 1, דוד יפרח היה בעל הבית בפרויקט (שם, עמ' 49).
471. הנאשם 1 התבקש לפרט בנוגע להיכרות עם היזם של "מגדלי נוף", ירון מרגי, ושלל היכרות שכזו. לדבריו, היכרותו מתמצת בכך שלפני כשבעה חודשים הוא הגיע אליו למשרד, הציג עצמו בתור ירון מרגי וביקש לשחרר ערבויות שיש לו בעירייה אותן נדרש לתת בגין בריכה בפנטהאוז שלו "זאת ההיכרות הראשונה וגם האחרונה".
472. רק לקראת סוף חקירתו של הנאשם 1 החוקרת יעל הראל היא זו שמיוזמתה מעלה בפני הנאשם 1 את האפשרות ולפיה הנאשם 1 תיווך להם בזכויות. גם בשלב זה כאשר "גרסת התיווך" מושמת בפיו, הנאשם 1 לא מאמץ אותה ורק מציין: "אז יכול להיות. יכול להיות שתיווכתי להם זכויות". החוקרת מנסה לקבע את תשובתו של הנאשם וגם לאחר ששואלת אותו באופן ישיר האם תיווך זכויות הנאשם טוען: "אני לא זוכר, אני לא זוכר " (שם, עמ' 149). בהמשך הסביר לחוקרת מי מקבל זכויות ושוב הדגיש כי: "אני לא בטוח שזה שמה ככה היה, אבל יכול להיות שזה זה היה המקרה" (שם, עמ' 109).
473. מן האמור ולמקרא מלוא החקירה, הרושם הוא כי גרסתו הראשונה של הנאשם 1 מתחמקת, מהוססת, כזו שבעיקר נועדה להרחיקו ממעורבות בפרויקט. הנאשם 1 התקשה למסור פרטים בסיסיים ובכלל זאת מהות טיפולו בפרויקט, סכומי הכסף שקיבל בגין חלקו, התב"ע המקורית של הפרויקט, השינויים שהתבקשו בתב"ע, והשתתפותו בישיבות הנוגעות לפרויקט. בחלק מהמקרים הנאשם 1 הפנה את החוקרים לבדוק בעצמם נתונים שהתבקש לספק ובתוך כך ניסה "לגשש" מה הראיות שיש בידי המשטרה נגדו.
474. ההגנה מודעת לקושי בתשובותיו של נאשם 1 בחקירה זו ומשכך, מקדישה חלק מסיכומיה למצבו הנפשי של הנאשם 1, כמו גם לאופן ניהולה בצורה אגרסיבית ואף מעליבה על ידי החוקר טדי אידלמן (ראה סעיפים 399-390 לסיכומי ההגנה). אין בידי בית המשפט לקבל הסברים אלו בנוגע למצבו של הנאשם 1 בחקירה כמשליכים על טיב תשובותיו. הדברים אמורים מתוך כך שלמקרא התמליל המלא עולה, כי אף שמדובר היה בחקירה ארוכה, ואף מלחיצה, ניתנו לנאשם 1 הפסקות, ניתנה לו ארוחה לרבות האפשרות לקיים ברכת המזון ולעשן סיגריות. בחלק מהמקרים הנאשם מתלוצץ עם החוקר. המדובר בחקירה ראשונה בנושא "מגדלי נוף", כאשר הנאשם 1 התבקש למסור באופן "פתוח" את גרסתו להתרחשות הדברים, היינו לא הוצגה תזה מסוימת, עליה שבו וחזרו החוקרים על מנת לדלות ממנו הסכמה לאמור בה. ממילא לא ברור מדוע ניהול חקירה באופן הנטען, מוביל בהכרח למתן תשובות והסברים כפי שנשמעו מפיו של הנאשם 1.
חקירה מיום 15.5.12 (ת/234):
475. רק בחלוף שלושה חודשים מאז נחקר לראשונה, מסר הנאשם 1 גרסה לגבי טיב התיווך והוסיף פרטים שאותם משום מה "שכח" בחקירתו הראשונה. ואולם, גם בחקירה זו הנאשם 1 לא מסר פרטים מרצונו ובמובנים מסוימים, הציב "אולטימטום" לחוקרת לפיו בטרם יפרוש גרסתו, הוא מבקש שתוצג לו החשבונית הרלוונטית. לאחר שהחוקרת נענית לבקשתו (ת/234, עמ' 8), הנאשם 1 מואיל למסור לחוקרת את פרטי ההיקשרות העסקית שלו עם "מגדלי נוף".
476. לעצם דבריו, לטענתו, דוד יפרח פנה אליו וביקש ממנו שיימצא עבורו 28 יחידות אוויר בהתאם להחלטת וועדת המשנה. הוא תיווך בין דוד יפרח לבין בעל המאגר שהיה מיוצג על ידי עו"ד דוד אביטל. בהמשך נפגש עם עו"ד אביטל במשרדו (של אביטל) כאשר המוכר לא נכח בפגישה. יפרח שילם עבור היחידות סכום של בין 22-16 אלף דולר ליחידה. לאחר שהעסקה התממשה קיבל מיפרח את שכרו. הפגישות שקיים עם אלי דיין ועם אלי שאבי לא נגעו ליחידות האוויר אלא "הם באו לשאול כל מיני שאלות בהיבטים תכנוניים שקשורים בפרויקט" (שם, עמ' 13).
477. כאשר נשאל כיצד בהודעתו הקודם לא זכר דברים אלו, השיב "אני זכרתי מהרגע הראשון על היחידות אוויר, רק רציתי להיות בטוח ב-100 על 100, במיוחד שהכנסתם את הקבלן לעימות איתי [...] אם תקראי את ההודעה טוב, את תראי שרמזתי על היחידות אוויר" (שם, עמ' 16). הסברו זה של הנאשם 1 למעבר קיצוני משכחה כמעט מוחלטת (בחקירתו הראשונה) לריבוי הפרטים אותם מוסר בחקירתו זו, אך בשל חשיפתו לכיתוב על החשבונית, נועד לכישלון. כך למשל יש לתהות מה בדיוק ברישום על החשבונית הביאו להיזכר לגבי עו"ד דוד אביטל: "ישבתי איתו הרבה מאד פגישות. עו"ד אביטל ייצג את בעל המאגר, לא זכור לי שמו, טיפלתי ושכנעתי אותו למכור וגם התווכחנו על גובה המחיר, גישרתי ופישרתי" (שם, עמ' 9). אם ישב עמו לטענתו בפגישות רבות, נקל לשער שהיה זוכר זאת ללא קשר לכיתוב על החשבונית, בפרט כאשר הכיתוב בחשבונית מתייחס ל"יחידות דיור" ולא "מאגר מאושר", "יחידות אוויר", "מאגר מוכר", "יחדות צפות" (שזו הטרמינולוגיה שבה נקטו המעורבים בהתייחסותם ליחידות אוויר בחקירות ובכלל).
478. נכון יותר לראות בדרישתו של הנאשם 1 לראות את החשבונית כהתנהגות המתיישבת עם מי שמודע שיש לו מה להסתיר ומבקש לדעת מה יש בידי היחידה החוקרת טרם ימסור גרסה. כפי שיפורט בהמשך, התעקשותו של הנאשם 1 לראות החשבונית אינה מקרית שכן לחשבונית, והרשום בה משמעות גדולה (הנאשם 1 רשם בתחילה על החשבונית כי זו נועדה עבור ייעוץ לפרויקט בעיר אשקלון, נתון שקרי אליבא לכל הדעות, ורק בהמשך הוצאה החשבונית שעל בסיסה ניתן כסף לנאשם 1 והוצגה לו בחקירתו).
479. לדברי נאשם 1, מי שפנה אליו על מנת שיתווך הוא דוד יפרח. אין לנאשם 1 הסבר משכנע מדוע קבלן מוכר בעיר יפנה דווקא אליו. הנאשם 1 לא ייצג באופן פורמלי ואף לא באופן בלתי פורמלי, בעל מאגר מאושר. הנאשם 1 נעדר כל ניסיון קודם בתיווך, לא היה מתווך מורשה וממילא גם לא פרסם עצמו ככזה. ככל שדוד יפרח היה זקוק להשגת יחידות אוויר, יכול היה לפנות לעירייה לברר מי הוא בעל מאגר או למי שכאמור פועל מטעמו של בעל מאגר. הנאשם 1 בעצמו מציין כי עצם איתור בעל מאגר אינו בבחינת סוד. פנייה לנאשם 1 בנסיבות האמורות, לא רק שאינה מהלך טבעי, אלא יש לראותה כמהלך חריג.
480. נאשם 1 בדוחק מנסה להסביר את הפנייה החריגה אליו בכך שהיה קושי לשכנע את בעלי המאגר שימכרו: "הם לא נמכרו לכל אחד, והם לא מכרו לכל אחד" (ת/234, עמ' 14). אין לנאשם הסבר מה היה "השכנוע" המיוחד שלו שהביא את בעלי המאגר, לדבריו, למכור את יחידות הדיור ל"מגדלי נוף", למעט אמירה בעלמא לפיה: "הפרוטקציה הייתה פניה שלי לעו"ד אביטל... זה תחילה גדולה של תהליך" (ת/234, עמ' 14).
481. הנאשם 1 טען בהמשך החקירה באופן תמוה ביותר כי הוא בכלל אינו יודע מי בעל המאגר שאת יחידותיו תיווך. לטענתו, הוא ישב עם עו"ד אביטל בין 2 ל-3 פגישות ואביטל הכין טיוטה שאותה הוא (הנאשם 1) העביר לעורך הדין של "מגדלי נוף", וראה שעורכי הדין מתואמים. לאחר שהעסקה יצאה לפועל, ביקש את התשלום עבור התיווך. יפרח ביקש לטענתו שהנאשם 1 יציין על גבי החשבונית "פרויקט רוגוזין".
482. הכיצד מי שלדבריו החליף טיוטות והיה חלק בלתי נפרד מעריכת ההסכם, אינו יודע בין מי למי הוא נחתם. תהיה זו גדלה בשים לב לכך ששמו של המוכר (אזוגי דוד) מופיע בראש הסכם ובהדגשה (ר' ת/16). אם בכך לא די, הנאשם 1 היה זה שנכח בישיבת המליאה בה אישרו את בקשת משפחת אזוגי לקבל יחידות אוויר באותם תנאים של "בני אשדוד" ואף הצביע בעד הצעה זו (ראה ת/16, נספח ב', עמ' 7 לפרוטוקול המליאה מיום 29.6.05). נדמה כי נאשם 1 מבין בשלב זה של החקירה כי טענתו (הכבושה) בדבר תיווך לא יכולה להיתמך על ידי בעל המאגר (אשר אכן, כפי שיפורט בהמשך טוען כי אינו יודע במי מדובר) ולכן עליו להתאים מראש גרסתו לכך.
483. הנאשם 1 פירט לגבי נסיבות כתיבת החשבונית: "יפרח אמר לי את שם החברה שעלי לרשום בחשבונית, וביקש שאציין 'פרויקט רוגוזין'..." (ת/234, עמ' 11). גרסה זו תתפתח ותשתנה לאחר שתוצג לנאשם 1 (בהמשך חקירתו) חשבונית מספר 003 שבה מפורט כי מדובר בפרוייקט באשקלון. הנאשם 1 לא ראה ליידע אף לא אחד מהגורמים בעירייה בכך שלדבריו תיווך ביחידות אוויר (ת/234, עמ' 17).
484. הנאשם 1 לא שלל בחקירתו את האפשרות כי נטל חלק בישיבות הנוגעות לפרויקט שהדבר תלוי בנושא שנדון: "נושא למשל שמבקשים הקלה לקו בניין? לא משהו חריג של תוספת של איזו השבחה של משהו" (ת/234א, עמ' 9). ובהמשך: "אתה שואל אותי האם השתתפת פעם בדיון של "מגדלי נוף". אני עונה לך שכן, יתכן שכן, יתכן שלא, אני לא יודע, צריך להסתכל בפרוטוקולים" (ת/234א [תמלול חקירה], עמ' 9). לצד אמירות אלו טען, כי מעולם לא השתתף בישיבות הנוגעות לנושאים שקשורים ל"מהות ההתקשרות" שלו עם יזם. על מנת להמחיש מה כוונתו "מהות ההתקשרות" הביא הנאשם 1 דוגמה ליזם שמבקש להגדיל את שטח החנות שלו מ-400 מטר ל-500 מטר: "הוא יצטרך לבוא עכשיו לוועדה המקומית ולהגדיל את הזכויות ל-500 מטר, אז זה בוודאי שלא השתתפתי" (ת/234א, עמ' 11).
485. כאשר נשאל באופן קונקרטי האם לאחר שקיבל כ-80,000 ₪ דמי תיווך, מהיזם, היה מותר לו להשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט הוא לא שלל אפשרות שכזו: "תלוי מה, כמו שאמרתי לך, תלוי מה הנושא... אם הנושא בליבת ה... הנושא שלשמו קיבלתי תמורה" (ת/234א, עמ' 15). ובהמשך: "אני זוכר כדוגמה... שלא השתתפתי בכלל בדיונים ובקדנציה הזאת שהמגרש בג' [הכוונה למגרש של "בית החלמה יולדות" – ד.ב.ט] עלה... שהמגרש הזה עלה לוועדה בקדנציה הזאת, יצאתי מהדיון, אמרתי שאני מנוע מלהשתתף... זה כבר לא שלי, זה כבר מכרו אותו לבן אדם אחר, זה בן אדם אחר, יזם אחר שאני לא מכיר אותו בכלל... כיוון שהייתי בהליך משפטי אמרתי אני נמנע הלכתי לחומרה... לא ראיתי בזה ניגוד עניינים אבל ראיתי בזה להחמיר על עצמי" (ת/234א, עמ' 19).
486. בניגוד לכל האמירות שצוטטו לעיל בהן לימד הנאשם 1 זכות על עצמו, בפועל, הוא נהג הפוך: הנאשם 1 לא דיווח מאומה ליועץ המשפטי או ליושב ראש הוועדה על טובת ההנאה האישית שיש לו בפרויקט, והשתתף בישיבות הנוגעות לפרויקט, בחלקן, ישיבות מהותיות שנערכו בשנת 2008 הנוגעות לתוספת של 6 יחידות דיור (פנטהאוזים).
487. גם הנאשם 1 מודע לכך שהישיבה בשנת 2008 רחוקה מלהיות טכנית ועל כן, מצדיק השתתפותו בחלוף הזמן: "לא סתם אתה מציג לי דבר של 2008, פרוטוקול של 2008 שקיבלתי תמורה ב-2005, אדם שילם לי בעוד 3 שנים?" (ת/234א, עמ' 34). וביחס להשתתפותו בוועדת רישוי ענה: "זה חותמים בעצימת עיניים, בלי לראות אפילו. תבוא פעם תשתתף בוועדה תראה איך זה עובד" (ת/234א, עמ' 36).
488. אמירותיו של הנאשם 1 לגבי היותה של וועדת הרישוי נטולת שקול דעת, נסתרת על ידי דברים אותם הוא מוסר בעצמו בהמשך החקירה: "... הרשות רישוי התקיימה במשרד של מהנדסת העיר דאז, רינה קטיף, אליבא, אני לא ידעתי איך הנוהל ברשות רישוי והיא מגישה לי את כל החוברת, 30 תיקים ואומרת לי תחתום. אני אומר לה מה זה תחתום מה לא מתקיים דיון אומרת לי לא הכל בדוק הכל מהכל... סליחה אני לא חותמת גומי מה זה אני יחתום על מה..." (ת/234א, עמ' 37).
עדותו של נאשם 1 בבית המשפט:
489. בתמצית, גרסתו בבית המשפט היא כי מי שפנה אליו זה דוד יפרח, אלי דיין, ביחד עם אלי שאבי. את דוד יפרח הכיר כי הוא עבד באשדוד והיו לו המון פרויקטים (עמוד 446 לפרו' מיום 23.06.19). לדבריו, פנה לדוד אביטל שאמר שיש לו יחידות אוויר. הוא מתפלא על כך שעורך הדין אביטל אמר שהוא אינו מכיר אותו. דוד יפרח ביקש שישיג לו 28 יחידות "כי זה גם מה שהוועדה אישרה לו, 28 יחידות" (שם, עמוד 446).
490. הוא קישר בין עו"ד אביטל לדוד יפרח כאשר עו"ד אביטל הודיע לו במפורש שהוא לא משלם דמי תיווך. הוא הפגיש בין דוד יפרח לאלי דיין. לאחר מכן הוכן הסכם והוא לקח את ההסכם מעו"ד אביטל והעביר אותו לעורך דין מיקי צילקר. מי שבפועל היה הבעלים של הפרויקט היה דוד יפרח וירון מרגי היה רק ב"פרונט". זאת גם הסיבה שלא הכיר את ירון מרגי.
491. בדיעבד, דוד אביטל חשב שהוא מייצג את האחיינים, אבל בסוף דוד אזוגי נקשר עם אלי דיין וסגר איתו, ככל הנראה על 34 יחידות. דוד יפרח נהג בהגינות ואמר לו כי אמנם הוא חיבר בינם לבין אביטל, אבל בסוף לא קנו את היחידות מאביטל אלא רק מדוד אזוגי והוא שילם את מה שסוכם. הוא קיבל תיווך על 28 יחידות.
492. אשר לדיון בשנת 2008, הוא באופן עקרוני אף פעם לא התנגד לתוספת יחידות דיור כל עוד זה לא מפריע לאחרים. ההתנגדות של הדיירים הייתה קשורה לעירייה ונגעה בין היתר לפחי אשפה, וסידורי חניה. הוא לא היה בפוזיציה שתקבע את סדר היום של הוועדה ומכאן גם לא קשור לקביעתו של ה"דיון הנוסף". מי שהביא לו את הצ'ק עבור דמי התיווך הוא נאשם 2 שגם הביא לו את החשבונית.
493. אין לנאשם 1 הסבר מדוע חרף כך שלדבריו הוא תיווך ביחידות אוויר ושכרו נגזר ממספר היחידות, מספרן אינו מצוי בחשבוניות. אין לנאשם 1 הסבר מדוע מלכתחילה דוד יפרח פנה אליו "זה מציאות של החיים"; "...הייתי בן אדם מפורסם. איש ציבור...אבל אם הוא מתעסק בתיווך, זה מתפרסם מיד. העיר אשדוד מרכז החיים שלה, זה עירית אשדוד" (שם, עמ' 536). אליהו שאבי פנה אליו בהקשר של ההיתר על הזכויות הקיימות לפני הועדה המחוזית (שם, עמ' 537). אזוגי באמת לא מכיר אותו ולא אמור להכיר שכן הוא חיבר בין עו"ד אביטל לעו"ד דיין.
קריאת ביניים:
494. הנאשם 1 מבקש מבית המשפט לרחוש אמון לגרסה ולפיה ללא סיבה של ממש ניגשו דווקא אליו על מנת שיתווך ביחידות אוויר. הוא לא ידע בזמן אמת את שם המאגר שאותו תיווך, כמו גם את בעליו שעמו מעולם לא נפגש. נאשם 1 גם לא הכיר ומעולם לא פגש את הבעלים של חברת "מגדלי נוף" שאמורה לקבל את אותן זכויות שלטענתו תיווך בהן. הוא התבקש לרשום חשבונית מזויפת וסירב ובהמשך קיבל 80,000 ₪ על פועלו. הוא אינו מדווח לאיש על הכספים שקיבל ובתוך כך אינו רואה בעייתיות בכך שהשתתף בישיבה בה מאושרת תוספת של שש יחידות דיור לפרויקט בהובלתו (לצד ייעוץ לקבלנים בנוגע להיתרים ולהופעה בפני וועדת המשנה).
495. גם אם זו הייתה גרסתו הראשונית והעקבית של הנאשם 1, היה קושי לקבלה. אלא שכאמור, גרסה זו הנה בכלל גרסה כבושה, שהתייצבה תוך כדי חקירה ולאחר שהנאשם נחשף לחומר שהצטבר כנגדו. שילובם של אלה באלה מקשה לתת בה אמון רב, אם בכלל.
496. בכך אין סגי, שכן כל האנשים שלדברי נאשם 1 היה עמם בקשר בנוגע לתיווך, מוסרים גרסה שונה בתכלית שוני. רבים מהם מצביעים דווקא על נאשם 2 כמי שסייע בקידום הפרויקט או תיווך ביחידות האוויר (ור' ההתייחסות לפעילותם המשותפת של השניים בפרק הכללי). כולם, ללא יוצא מן הכלל, שוללים לחלוטין את גרסת התיווך של נאשם 1.