681. שיחה מספר 211 מתאריך 9.11.10 שעה 13:36: בתום השיחה עם נאשם 1, נאשם 2 משוחח עם שאבי מיכאל ששימש בעבר כרל"ש ראש העיר והוצע לו להיות הגורם המטפל מול העירייה על ידי יואב קפלן (ר' הסבריו של יואב קפלן בנוגע לקשר עם שאבי ולשיחה זו בת/192, עמ' 4). נאשם 2 "מגשש" מול שאבי לגבי הצעה שנמסרה לראש העיר ואמורה לעלות לדיון בוועדה. שאבי מציע שהם יפגשו ונענה על ידי נאשם 2: "רגע, אבל זה היום שלי, שאם אני (ל"ב) כדאי ללכת לוועדה או לא. מה הוא מציע ?" שאבי מציע לנאשם 2 לדבר עם זיוה כהן. הנאשם 2 לא מוותר ושואל את שאבי לגבי הדברים שנאשם 1 סיפר לו: "תגיד.. יש.. יש.. סביר להניח שהוא יציע שבעים דונם, מעבר לשלושים ושמונה ועשרים ושתיים.. זה הכבישים וכולה, שהיו וכבר נסגרו.. במקום שלושים ושמונה הוא מציע שבעים? שאבי מסרב לומר מה תהיה הצעה ומבקש מנאשם 2 :"איציק, אל תסחוב אותי בלשון". השניים מנסים לנסות ולהיפגש לפני הועדה.
682. שיחה מס' 246 מתאריך 9.11.10 שעה 15:58: נאשם 2 מתקשר לזיוה כהן ומעדכן אותה לגבי ההצעה (שאת פרטיה קיבל מנאשם 1) ומציין כי ההצעה כבר נמצאת בוועדה: "הוא הגיש אה.. הצעה לוועדה... היום... שהוא נותן להם שבעים... זה נמצא בוועדה..." זיוה כהן מתפלאת ומציינת כי ההצעה הזו הועברה לעיונה באותו היום ועוד לא קיבלה אישור הדירקטוריון : "איך הוא מעביר מבלי ש(ל"ב) יש החלטת דירקטוריון, אני... עוד לא החלטנו על זה בכלל". הנאשם 2 עונה: "...הוא הגיש את זה. עוד חצי שעה זה יכנס לוועדה". כפי הנלמד נוסח ההצעה כבר נמצא בידיו של נאשם 2 והוא מקריא אותה לזיוה כהן.
683. לימים כל הדוברים ינסו להקטין ממשמעות הדברים ומחשיבות האינפורמציה שהועברה. בפועל, תוך כדי השיחה, זיוה מבקשת מנאשם 2 שימתין על הקו ובמקביל היא מנסה ללא הצלחה לדבר עם שותפיה (רון עתיר שלא עונה ויואב קפלן שהיה במילואים). בהמשכה של השיחה, הנאשם 2 מפנה את זיוה כהן לפרטי ההצעה ובמענה לשאלות שלה עונה: "...אני, היום, מכיר את התוכנית בעל פה ומכיר אותה טוב, כי חרשתי אותה..." זיוה כהן מסכמת את השיחה בכך שהיא אומרת לנאשם 2: "אז אל תאשר את זה ... אל תאשר... שיבינו שיש... לך שמה כוח... יודע מה? אני רוצה, שלא תאשר..." הנאשם 2 עונה כי הוא יראה מה הוא יכול לעשות, והם ישוחחו על כך יותר מאוחר.
684. אין חולק כי נאשם 2 לא היה חבר בוועדת המשנה באותה העת ועל כן, ההוראה שקיבל מזיוה כהן לסכל את ההצבעה אינה מכוונת לכך שיתערב בעצמו בסדר היום. ואולם, כפי שפורט ויפורט, נאשם 1 חברו של נאשם 2, נמצא בתוך הישיבה ולא צריך הרבה מעבר לכך. הדברים אמורים בפרט כאשר נאשם 2, במסגרת פרויקט זה, שילם לנאשם 1 סך של 107,000 ₪ עבור השגת האישור מהמנהל. יש באמור גם להסביר את המחויבות אותה מגלה הנאשם 1 ליידע את נאשם 2 על המשא ומתן. לא למותר לציין כי האופן שבו זיוה כהן מורה לנאשם 2 לפעול (ללא קשר האם ביכולתו לבצע את שנדרש) מעיד עד כמה ראתה בו עובד שלה, המחויב ראשית לכל, לה ולעסקיה.
685. הנאשם 2 התבקש להסביר פשר דרישתה של זיוה כהן. במענה, הנאשם 2 פורס את "משנתו" לגבי תפקיד המאכער (אף שבמקרה זה הוא לא מכנה עצמו כך): "א, תפקידי על מנת שאוכל לקדם פרויקטים ושאנשים יפנו אלי, אם אנשים ידעו שאני לא מסוגל לקדם ולעזור, אז אף אחד לא יבוא אלי. ואני עדיין טוען בפניך שכל מה שעשיתי ועושה מותר לי וכל הדרכים שעשיתי את זה, אם זה בהתרברבות או בשוויץ, זה היה כדי שאנשים ידעו שאני אדם שמה שאני מציע יכול להתבצע גם אם אני לא יושב בוועדה, וגם בזה שאני לא מפעיל אנשים בוועדה אלא שאני מכיר את הליך החשיבה של הוועדה, וזה שאני עובד איתו לא מעניין אותו אם אני ישבתי בוועדה או לא ישבתי בוועדה. ברגע שיש לו תוצאה, אומר לי תודה רבה וברגע שאין לו, הוא לא משלם" (ת/243, עמ' 37).
686. ביחס לדבריו האחרונים שצוטטו, אחת שניתן לעובד הציבור מתת בזיקה למצג שעובד הציבור יצר בנוגע לתפקידו הציבורי ויכולותיו (גם אם בפועל אותן פעולות לא מצויות בסמכותו ואינן חלק מהגדרת תפקידו) קמה לה עבירת שוחד. הנאשם 2 אכן לא היה בתוך הישיבה, אולם המצג שיצר הוא זה שמביא את זיוה כהן להאמין כי יש ביכולתו להשפיע על מהלך הדברים (וראה הפסיקה ביחס לכך בנוגע לרובע טז').
687. סופם של דברים, הדיון בבקשת "שער הרכבת" ירד מסדר היום של הוועדה – לבקשת היזמים (בפרוטוקול מצוין "דר' לסרי הודיע שהיזמים ביקשו שלא לקיים את הדיון"). רצונה של זיוה כהן למנוע את אישור ההצעה התמלא.
688. שיחה 302 מתאריך 9.11.10 שעה 19:12.44: הנאשם 2 אינו משאיר דבר ליד הגורל, ולאחר שהישיבה מסתיימת הוא מתקשר לנאשם 1. לאחר שנאשם 1 מעדכן אותו ביחס לשומרז (ראה אישום שמיני) הנאשם 2 שואל "מה עם אה... השני?" הנאשם 1 מעדכן אותו כי הדבר ירד מסדר היום לבקשה "שלהם" ומוסיף כי כוונת ראש העיר יחיאל לסרי "לסגור איתם" לאחר שראה שעל פניו התנאים "בסדר".
689. הנאשם 2 אינו מסתפק אך בקבלת המידע ובשלב זה מנסה להניא את נאשם 1 מלקבל את ההצעה (!). נזכיר כי זיוה כהן הורתה לנאשם 2 למנוע את קבלת ההצעה.
נוכח חשיבות הדברים הם יצוטטו במלואם:
"הנאשם 2: ואין שום אפשרות לעשות משהו נגד זה?
הנאשם 1: לא ברור.
הנאשם 2: איך?
הנאשם 1: לא ... אם העיריה קיבלה את מה שמגיע לה, למה שנעשה, מה?
הנאשם 2: לא קיבלה, הוא רצה 90.
הנאשם 1: תקבל לא ... הוא התפשר על 70
הנאשם 2: ואין שום דבר, אפשרות לעשות משהו?
הנאשם 1: (לא ברור), זה לא.
הנאשם 2: איך?
הנאשם 1: (לא ברור), זה לא.
הנאשם 2: טוב, נדבר על זה ... יש לי איזה רעיון, אבל אני אדבר איתך על זה.
הנאשם 1: לא ... תשמע, זה יהיה (לא ברור) טוב לעירייה, טוב לעיר, טוב לעירייה.
הנאשם 2: בסדר.
הנאשם 1: טוב,
הנאשם 2: זה ההוא הוביל את זה, הוא היה בקשר עם יחיאל כל הזמן.
הנאשם 1: שיבושם להם, שיצליחו מה ... העיקר שהעירייה קיבלה את מה שהיא רצתה ובא לציון גואל.
הנאשם 2: טוב, נדבר על זה אחר כך."