727. החזקה לפיה עובד ציבור יודע כי הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו מתנותיהם, אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו, לא רק שאינה נסתרת, אלא מועצמת, מחוזקת ונתמכת בשורה של ראיות ישירות ונסיבתיות. שילוב כל אלה, מקיים את יסודות עבירת השוחד ובתוך כך עבירה של הפרת אמונים.
728. לטענת ההגנה, גם אם מתן האופציה הוא בבחינת מתן שוחד, וכאמור זוהי קביעת בית המשפט, הרי שמדובר בעבירה שהתיישנה זה מכבר (ר' סע' 135 לסיכומי ההגנה). ביחס לטענה זו, ולמתן האופציה כמתת פסולה ככלל, יאמר: ראשית, ברי כי מקום שבו המאשימה לא ראתה לייחס לנאשם 2 עבירה נוספת של קבלת שוחד בשל קבלת האופציה, מטעמיה הם (ור' בהקשר לכך סע' 51-49 להשלמת סיכומי התביעה), אין בכוונת בית המשפט לעשות כן. נזכיר כי העובדות הצריכות לעניין היו ברשות ובידיעת המאשימה מלכתחילה, כך שאין לדבר על עובדות שנתגלו בפני בית המשפט בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
729. שנית, ספק רב בעיני האם מדובר בעבירה שהתיישנה. גם הנאשם 2 וגם זיוה כהן ממקמים כרונולוגית את מתן האופציה לאחר הליך הרכישה המשותף, היינו אחרי שנת 2002. הנאשם 2 אף טוען כי הצעת האופציה בוצעה בשלב מאוחר יותר שהערבות של קבוצת הרכישה פקעה (ת/243, עמ' 12). במצב דברים שכזה, בשים לב לכך שמדובר בעבירת פשע, הרי שתקופת ההתיישנות שלה היא 10 שנים. היות שבשנת 2010 החלה חקירה סמויה הכוללת גם פעולות מהותיות כדוגמת האזנות סתר, או אז מרוץ ההתיישנות נעצר, ומתחילה ספירה מחדש של תקופה זו.
730. שלישית, ואלו עיקר הדברים. הנאשם 2 פועל לקידום פרויקט "מבוא אשדוד" על בסיס התחייבות נמשכת (שלא לומר הסכם שוחד נמשך). לכאורה, כל עוד הנאשם 2 רואה עצמו מחויב להסכם זה ופועל בהתאם לסיכום לקדם את הפרויקט תוך ניצול מעמדו, מדובר בעבירת שוחד אחת נמשכת. הקושי המסוים בתזה זו נעוץ בכך שכידוע עבירת השוחד אינה מחויבת בכך שמקבל השוחד יפעל עבור נותן השוחד. העבירה לכאורה מתגבשת כבר בשלב של מתן המתת בעד פעולה הקשורה לתפקידו הציבורי של המשוחד. בנוסף, ישנו קושי לתחם את גבולותיה של העבירה. אפשרות שנייה, היא לראות בכל פעם שבה נאשם 2 מקבל מתת בזיקה לתפקידו, כזו המקימה עבירת שוחד חדשה. אפשרות שלילית היא לראות בפעולות המבוצעות במסגרת הקשר הראשוני, מעין "עבירת שרשרת" (ור' "עבירת השרשרת, מהותה" פרופ' ש"ז פלר, משפטים כ"ט, תשנ"ח).
731. ברם, בענייננו הדבר אינו מעלה או מוריד שכן נאשם 2 לא פסח על שני הסעיפים : גם ראה עצמו כל העת מחויב להסכם המקורי עם זיוה כהן וקידם בפועל את פרויקט מבוא אשדוד, וגם קיבל בתוך כך שני אתנני שוחד: 40,000 ₪ ששימשו אותו לתת הלוואה לחבר הועדה שלמה אלבז, וחלק לא מוגדר מתוך הלוואה נטענת של מיליון וחצי ₪.
העברת מיליון וחצי ₪ לנאשם 2 על ידי זיוה כהן –הלוואה? מקדמה? כספי מתת בערבוביה?:
732. ביום 6.2.11 חתמו הנאשם 2 וזיוה כהן על הסכם שכותרתו :"המחאת זכות בלתי חוזרת":
733. כפי המופיע, הסכם זה מורכב משני חלקים: בזה הראשון, הנאשם 1 מוותר על כל זכויותיו בפרויקט מבוא אשדוד והחברות הקשורות לו וממחה אותן לזיוה כהן. בחלק השני, הנאשם מבקש ומקבל הלוואה בסך 1,500,000 ₪.
734. בעוד שלטענת הנאשם מדובר בהלוואה, לטענת המדינה מדובר במקדמה המורכבת בחלקה משכר טרחה המגיע לנאשם 2 עבור קידום פרויקט "מבוא אשדוד" ומשכך מהווה מתת, ובחלקה האחר, מקדמה עבור שכר טרחה עבור פועלו של נאשם 2 בפרויקט "בית שמש".
735. כפי שיובהר, מחלוקת זו בין הצדדים אין בה ממש שכן נסיבות העברת הכסף מזיוה כהן לנאשם 2, בכל אחת מהאפשרויות, מקימה עבירה של שוחד, בין אם מדובר בהלוואה כטענת ההגנה ובין אם בפועל מדובר במקדמה, כטענת המאשימה.
736. אשר לטענת ההגנה, גם אם נניח שמדובר בהלוואה רגילה, נקבע בפסיקה כי "גם הענקת הלוואה בתנאים רגילים עשויה לעלות כדי שוחד, שכן 'המבחן איננו בהכרח מה הם תנאי ההלוואה, אלא אם היא ניתנת בכוונה לזכות למשוא פנים בעת מילוי התפקיד, ומקבל ההלוואה יודע שהיא ניתנה בכוונה זו'" (ע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל [פס' 14 לפסק דינו של כב' הש' עמית](פורסם בנבו, 11.12.16).
737. בדומה, ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 4/72 רפאל אלקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 821: "אין חולקין על כך שגם בקבלת הלוואה על-מנת להחזירה יכולה להיות טובת הנאה לפקיד הציבור, אם היא ניתנת בכוונה לזכות למשוא פנים בעת מילוי תפקידו, והפקיד יודע שההלוואה ניתנת בכוונה זו". בדומה, ראה ע"פ 150/88 אליהו לושי נ' מדינת ישראל, מב(2) 650.
738. בהקשר למצוטט מעלה, מערכת היחסים בין זיוה כהן לבין נאשם 2, במהותה מבוססת על קידום עסקיה של זיוה באמצעות קשריו של נאשם 2. חרף התשבחות של נאשם 2 על כישוריה של זיוה כהן, ולהיפך, התמונה הברורה הנלמדת מכל החקירות של השניים היא של מערכת יחסית עסקית מחושבת. הקשר הברור שעושה זיוה כהן בין וויתור על זכויותיו של נאשם 2 במבוא אשדוד לקבלת ההלוואה מלמדת על כי זו לא ניתנה לנאשם 2 על בסיס חברי אלא כחלק בלתי נפרד מאותה מערכת יחסים והמחויבויות שלקח על עצמו נאשם 2 בתמורה לתשלום.
739. גם אם אניח שדובר בהלוואה אמיתית (ואין זו קביעתי) הרי שזו ניתנה בתנאים חריגים ויוצאי דופן: ללא הצמדה לפריים, ללא תוספת ריבית, ללא ריבית פיגורים (למעט הצמדה למדד). לשם המחשה, היה זה נאשם 2 שטען כי מתן הלוואה בריבית של פריים+7.5 אחוז, נחשבת סבירה בנסיבות העניין. הלוואה בתנאים שכאלה מגלמת בתוכה הטבה כספית משמעותית לנאשם 2 בשווי עשרות ומאות אלפי שקלים.
מקדמה על שכר טרחה (שחלקו מתת מושחתת) – ולא הלוואה:
740. כפי שפורט, גם אם דובר בהלוואה יש לראותה כמתת פסולה בשל נסיבות נתינתה ותנאיה. ואולם, במקרה זה, צבר ראיות מלמד כי הלוואה זו אינה אלא מקדמה עבור התמורה שאמור היה הנאשם לקבל בגין קידום עסקיה של זיוה כהן בבית שמש (ככספים לגיטימיים) ובמבוא אשדוד (ככספי שוחד).
741. בעניין זה, לא רק היעדר הריבית בניגוד גמור למקובל תומך במסקנה זו, אלא גם המועד שנקבע להחזרתה: "או בתום 24 חודש כאמור לעיל או עם מימוש פרויקט בית שמש וזאת על פי שיקול דעתכם הבלעדי". הבדל בין שתי נקודות זמן אלו יכול להגיע לכדי מספר רב של שנים, כפי שהמציאות אף הוכיחה זאת. ההלוואה ניתנה בשנת 2011 וכפי הנלמד, הסכסוך לגבי פרויקט "פרחי בית שמש" נמשך עוד שנים רבות שכלל לא ברור אם הגיע לכדי "מימוש".
742. לאור המפורט בסעיף ד' להסכם, לנאשם 2 אין כל שליטה מתי בפועל יוחזר הסכום ודבר נתון "לשיקול דעתה הבלעדי" של זיוה כהן. ברצותה, תורה לו להשיב הסכום בתוך 24 חודשים, וברצותה, תוכל לגלות "נדיבות" ולאפשר לו את ההחזר רק "עם מימוש פרויקט פרחי בית שמש". מיותר לציין כי בכך מובטחת "המוטיבציה" של נאשם 2 להמשיך ולסייע לזיוה כהן בכל עיסוקיה. הנאשם 2 מאשר שאכן המשיך לסייע לזיוה גם לאחר קבלת ההלוואה.
743. אמנם בעדותו בבית המשפט, טען הנאשם 2 כי מדובר בהלוואה, אולם כפי שיפורט להלן, גרסה זו במובנים רבים היא בבחינת גרסה כבושה, כאשר בתחילת חקירתו במשטרה הסתיר את עצם קבלת הכספים מזיוה כהן, בהמשך פירט באופן חלקי והדרגתי לגבי נסיבות קבלתם ובסופם של דברים הודה כי מדובר בשכר טרחה המגיע לו, אם כי סייג זאת כשכר לו הוא זכאי עבור פרויקט "בית שמש" בלבד. ונפרט.
744. בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 19.3.12 (ת/237) הנאשם 2 נשאל שאלה ישירה לגבי הלוואות אותן נטל ב-7 שנים האחרונות. החוקר אף הדגיש כי מבחינתו הלוואה כוללת גם כספים שקיבל מאדם פרטי, חברה או בנק. במענה לכך, הנאשם 2 משום מה "שכח" את המיליון וחצי ₪ שקיבל לדבריו כהלוואה מזיוה כהן וחלף כך טען כי לקח הלוואה מהבנק על מנת לכסות חובות שבנו עופר צבר: "בנק. אני לקחת הלוואה לפני חצי שנה או שנה בשביל משכנתא לבן שלי עופר... לקחתי הלוואה, 800,000 ₪ תמורת משכון הבית שעופר בנה... לשאלתך, ההלוואה מבנק ירושלים, אם אני לא טועה" (שם, עמ' 8).
745. בחקירתו השנייה מתאריך 20.3.12 (ת/238) הנאשם 2 כבר קושר בין הכספים ששילם לעופר לבין ההלוואה שקיבל מזיוה כהן על חשבון הכספים שמגיעים לו מבית שמש. גם כאשר עושה כן הוא אינו מזכיר את הנדבך הנוסף של ההלוואה ולפיו עליו לוותר על כל זכויותיו במבוא אשדוד, ככל שיש לו כאלה (שם, עמ' 8, 12). בהודעה זו מעורבותו ב"מבוא אשדוד" כלל אינה מוזכרת על ידי הנאשם.
746. בחקירתו החמישית מיום 4.4.12 (ת/243), בהתייחסו להסכם המחאת זכויות בלתי חוזרת, שנתפס בחיפוש בביתו, הנאשם 2 הסביר כי מדובר במסמך שקשור להלוואה שביקש מזיוה: "הסיכום שהיה לי עם זיוה שבמידה ויהיה לי כסף אז היא תכניס אותי כשותף בשדה עוזיה איתה בחלק שלה, אז היא אומרת שבזה אין לי שום זכויות בשטח הזה, כי גם היא כנראה לא זכרה אם היה לי מסמך על זה [...] אמרתי לך גם שלפני שזיוה כתבה את המכתב הזה שבו אני מבקש את ההלוואה, הנושא של להעמיד לרשותה כסף רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב. אז ביקשתי הלוואה ל- 24 חודשים או עם מימוש פרויקט בית שמש" (ת/243, עמ' 41).
747. בשלב זה החוקר, בצדק תוהה מדוע מדובר בהלוואה בשעה שהנאשם 2 מוותר על זכויותיו ומדוע מדובר בהלוואה ללא ריבית. תשובותיו של נאשם 2 רחוקות מאד מלעורר אמון: "אני עובד עם זיוה 7 שנים בבית שמש, בגן יבנה ובירושלים וכשאני בבעיה הסכימה לתת לי רק את ההצמדה... לא היו לי זכויות שאני יכול להמחות" (ת/243, עמ' 43).
748. בהודעה מיום 18.2.14 (ת/197), הנאשם 2 קושר ישירות בין הסכם ההתקשרות המתחדש והתמורה לה הוא זכאי לבין ההלוואה על סך מיליון וחצי ₪ אותה הוא רואה בפועל כשכר טרחה: "לפי סעיף 7 (בהסכם ההתקשרות, ד.ב.ט) אני יכול לפנות לזיוה ולבקש ממנה החזר הוצאות או שכ"ט בתוכניות שנמשכות הרבה זמן. וזה אחריות שלי לטפל בזה מול רשויות המס. לצערי, לשמחתי לא ביקשתי ממנה למעט פעם אחת, שיק של מיליון וחצי ₪ שזיוה נתנה לי כהלוואה, כי לא הייתה התחשבנות" (שם, עמ' 5). יוצא אם כן כי אף שהנאשם מכנה את הכספים שקיבל כהלוואה, הוא רואה בכך שכ"ט.
749. חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בהמשך דבריו של נאשם 2, שם הוא שוב רואה בהלוואה כתמורה עבור הפעולות שביצע בבית שמש ולא מציין כי פרויקט בית שמש אמור להוות בטוחה בלבד: "לשאלתך, על איזה תוכנית קיבלתי את ההלוואה, אני משיב שעל פרחי בית שמש. אני את עבודתי בבית שמש סיימתי... ולכן מגיע לי שכ"ט, ואני תבעתי את זיוה כהן בבוררות, שם אני דורש 2 מיליון דולר. אני לא בדיוק תובע אותה אלא אני בצד שלה" (שם, עמ' 5).
ובהמשך: "אני אומר, כשאני ציפיתי וייחלתי לעצמי שעסקת בית שמש תצא לפועל ואז אני אקבל סכום נכבד ואז אני אתן את הכסף לזיוה ואגיד לה שאני רוצה להיכנס איתה למבוא אשדוד. לצערי, לא התחשבנו על שום עסקה עד היום. זיוה יכולה להגיד שה- 1.5 מיליון זה על בית שמש". ואכן, זיוה כהן בהודעתה מיום 21.4.15 (ת/219), מוסרת כי נאשם 2 לא החזיר לה את ההלוואה והיא גם לא דרשה את החזרתה, וזאת משום שטרם קיבלה פסק דין סופי בעניין בית שמש.
750. מכל האמור, נלמד כי אף שהעברת הכספים מכונה על ידי הצדדים כ"הלוואה", בפועל אין זאת אלא מקדמה עבור שכר טרחה המגיע לנאשם 2. אין רבותא בכך שזיוה כהן ונאשם 2 קושרים את ההלוואה לפרויקט "בית שמש" בלבד, שכן הסכם המחאת הזכות מתנה את המחאת הזכות ב"מבוא אשדוד" כתנאי למתן הכספים. מכאן, בהכרח, חלק בלתי ידוע מהמקדמה ניתן לנאשם 2 בגין חלקו ב"מבוא אשדוד".
751. המציאות לימדה כי מדובר במקדמה ולא בהלוואה. ה -"הלוואה" לא הוחזרה בתום 24 חודשים, לא בחלוף חמש שנים ולמעשה, כפי הנלמד מהעדויות בבית המשפט, לא הוחזרה מעולם. לא זו בלבד, אין כל טענה, לא כל שכן ראיה לכך בחלוף עשור מאז ניתנה ההלוואה כי נעשו ניסיונות מצדו של נאשם 2 להחזיר חלק מהכסף או ניסיונות מצדה של זיוה כהן לגבות את החוב בצורה כזו או אחרת. רק סיטואציה שבה מדובר בכספים שמגיעים לנאשם 2, ולא כספים אותם הוא חב, מאפשרת "אורך רוח" כזה מצד המלווה שנמנע בכל דרך שהיא לבקש חזרה את כספו.
752. טענה אפשרית ולפיה ההלוואה לא הוחזרה בשל צו שביקשה המאשימה כסעד זמני על הכספים המגיעים לנאשם בפרויקט "בית שמש" מתעלמת מהמועד שבו הצו ניתן וממילא יש בה לחזק את הטענה כי כספים אלו אינם אלא מקדמה עבור שכר הטרחה של הנאשם ב"מבוא אשדוד" ובפרויקט "בית שמש".
753. וממה נפשך, אם מדובר בהלוואה מדוע אם כן על הנאשם 2 לוותר על הזכויות המגיעות לו כחלק מאותה הלוואה. מדוע יכול וימצא שהנאשם 2 וויתר על זכויותיו ב"מבוא אשדוד" אף אם יחזיר את מלוא ההלוואה.
754. ולסיום סוגיה זו, לו מדובר היה בהלוואה פשוטה שהצדדים ביקשו לעגן את תנאיה בכתב, או אז, מתבקש כי זו תהיה כותרו של ההסכם ותוכנו של ההסכם יהיה קשור לתנאי הלוואה בלבד, ולא היא. כותרת ההסכם היא :"המחאת זכות בלתי חוזרת".
755. יש בכל אלה ללמד כי מעבר לכל ספק סביר לכך שמדובר במקדמה עבור כספים המגיעים לנאשם 2 ולא בהלוואה.
חלק מהמקדמה, "מתת" בגין קידום פרויקט "מבוא אשדוד" על ידי נאשם 2:
756. כפי שפורט באריכות מעלה, התמורה אותה קיבל הנאשם 2 בגין קידום פרויקט "מבוא אשדוד" (המתת הראשונית), הייתה קבלת אופציה להיכנס כשותף 50% בחלקה של זיוה כהן, במחיר עלות. הדבר נלמד נסיבתית וגם מדברים נכוחים מפיו של הנאשם 2 שמודה כי האופציה שניתנה לו היא בעצם שכר התמורה על קידום הפרויקט: כך למשל בחקירה מיום 25.2.14 הנאשם 2 עונה לחוקר: "שאלה: אני מנסה להבין מה כתוב במחברת של זיוה. האם הגיעה לך על פעילותך זו שכר טרחה ואם כן, כמה? תשובה: על כל הפעילות שלי שאמרתי, תיאורטית שכר טרחה שלי היה אמור להיות ב- 50% כי אז אני נכנס כשותף וכל הפעילות שלי היא כמו הפעילות שלה. אבל מאחר שלא נכנסתי כשותף, והיום אינני שותף, לצערי, אני מקווה שבהתחשבנות שלי שתהיה עם זיוה בעתיד, אני מתאר לעצמי אני כמעט בטוח שאני אעלה את הנושא של מבוא אשדוד" (שם, עמ' 11).
757. ובהמשך :"זיוה הייתה אמורה למכור לי 50% מהמניות שלה במחיר עלות (מתאר לעצמי), ואם היא הייתה מוכרת למישהו אחר, אחרי שהשטח יקבל תכנון ויושבח ויניב, אני מתאר לעצמי שהיא הייתה יכולה להרוויח יותר[...] אני לא יודע אם היא אמרה להם שאני הולך להיות שותף. אם אני לא אהיה שותף מגיע לי שכר טרחה כי אני אדרוש את זה..." (שם, עמ' 12).
758. בהמשך החקירה הנאשם 2 שב וחזר על כך שהאופציה לרכישת 50% ממניות היא התמורה עבור הפעולות שביצע: "ידענו בתוכנו גם אני וגם היא, שאין סיכוי שאני אשיג את הכסף (לרכישת המניות במחיר עלות, ד.ב.ט), אבל ברגע שהייתה לה הזדמנות להעלות את זה על הכתב היא אמרה: 'בוא נמחוק את זה' כמובן שאני המשכתי לעזור לה בכל מה שהיא ביקשה ממני, ואמרתי שבסוף ההתחשבנויות שלי איתה, אני אגיד לה שמגיע לי שכר טרחה כלשהו" (שם, עמ' 19).
759. במסגרת הסכם "המחאת זכות בלתי חוזרת", נאשם 2 מוותר על כל זכות שהייתה לו בפרויקט מבוא אשדוד, בחברות בת ובתמורה מקבל את הסך של 1,500,000 ₪ לגביו נקבע שהוא מקדמה ולא הלוואה.
760. אכן, המילה "תמורה" אינה מופיעה במסמך המחאת הזכות, אולם מתוך הטקסט עולה בבירור שהא בהא תליא. תנאי לקבלת המקדמה הוא וויתור על זכויותיו במבוא אשדוד, שהיוו את השכר עבור פועלו.
761. לטענת ההגנה, הוויתור של נאשם 2 על האופציה שניתנה לו במבוא אשדוד אינה יכולה קונספטואלית להיחשב כמתת מקום שבו הוא מוותר על זכות השייכת לו. אין ממש בטענות אלו. הנאשם אומנם מוותר על האופציה במבוא אשדוד (שניתנה לו כמתת), אולם בתמורה לכך מקבל חלק לא ידוע מתוך הסך של המיליון וחצי כמתת. נכון יהא לתאר מהלך זה כהחלפת מתת מושחתת אחת במתת מושחתת אחרת.
762. הנאשם 2 ניסה במשך שנים, וללא הצלחה, לנסות ולממש את האופציה, בין אם על ידי הבאת הון עצמי ובין אם על ידי גיוס משקיעים (ור' התייחסותה של זיוה כהן לרישומיה ביומן בנוגע לכך). המתת אותה קיבל נותרה אם כן מבחינתו מתת "בכוח" בלבד. המהלך של המחאת זכות וקבלת החלק הבלתי מסוים מהמיליון וחצי ₪, מעניק לו כסף במזומן, כאן ועכשיו, כמתת בעד פעולה הקשורה לתפקידו.
763. ואם תמצה לומר כי החלק הבלתי מסוים במיליון וחצי ₪ הנו "מתת רטרוספקטיבית", היינו מתן תשלום על הפעולות שכבר ביצע הנאשם 2 בעבר, אין בה לשלול קיומה של עבירת השוחד שכן הוראת סעיף 293(5) לחוק העונשין קובעת כי: "אין נפקא מינה בשוחד - ... [5] אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד...". בעניין זה, ראה ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות, פ"ד נ(5) 367, שם בית המשפט העליון מתייחס לסעיף זה בציינו:
"העולה מסעיף זה כי שוחד יכול שיינתן בדיעבד, בתמורה לפעולתו של עובד הציבור שנעשתה קודם לכן, וכך נפסק כבר בעבר. בע"פ 584/72 פישר נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 839, דחה השופט ברנזון את הטענה כי 'הכוונה הפלילית לבקש או לקבל שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקיד צריכה להיות קיימת אם לפני עשיית הפעולה או בשעת עשייתה', ואמר: 'אין זה חשוב מתי עולה בדעתו של עובד הציבור לבקש או לקבל את 'התמורה' עבור מעשהו... 'בדיעבד' – כלומר אחרי ש'עבד', אחר גמר המעשה. אין איפוא נפקא מינה אם לקיחת השוחד היא אחרי המעשה, והכוונה נוצרת וקיימת בשעת הלקיחה'" (פס' 12).
764. לסיום פרק זה, אתייחס לטענת בא כוחו המלומד של נאשם 2, לפיה היעדר דרישה של זיוה כהן מיתר שותפיה להחזר של החלק הבלתי מסוים מהמיליון וחצי ש"ח (בניגוד למשל מדרישתה להחזר של הצ'ק על סך 46,893 ₪), מהווה אינדיקציה לכך שהמיליון וחצי ש"ח אינם קשורים ל"מבוא אשדוד" ולשכרו של נאשם 2 בגין קידום הפרויקט, ביחס לכך, מתן האופציה לנאשם 2 נעשה רק ביחס לחלקה ולמניותיה של זיוה כהן, ועל דעתה בלבד. נגזרת מכך, "פדיון" האופציה שניתנה ביחס לחלק שלה, ממילא אינו מעניינם של שותפיה. עוד יש לקחת בחשבון כי נאשם 2 שימש במקביל "מאכער" עבור זיוה כהן בעוד שורה של פרויקטים, באופן המקשה לבודד ולכמת את "התרומה" שלו רק באשדוד לכדי סכום כסף וזאת בשונה למשל מהצ'ק על סך 46,893 ₪.
העברת 46,893 ₪ מזיוה כהן לנאשם 2 - דמי תיווך או כספי שוחד:
765. בסעיף 9 לאישום הרביעי מפורט כי ביום 2.10.07, זיוה כהן שילמה בצ'ק של חברת "קדמת עדן" סך של 46,893 ₪ לפקודת "שלמה שירותי ביטוח" שבבעלות שלמה אלבז. סכום זה שימש את נאשם 2 במתן הלוואה לאלבז (למען הסר ספק, אין הכוונה לצ'ק נוסף על סך 40,000 ₪ אותו העביר הנאשם 2 לשלמה אלבז מחברת כדגל ביום 7.12.07).
766. במועדים הרלוונטיים שלמה אלבז שימש כחבר מועצה, חבר וועדת המשנה, ואף נטל חלק במספר ישיבות והצבעות הנוגעות למבוא אשדוד, ולפרויקט בכללותו. כך, בתאריך 11.7.07, שלמה אלבז השתתף בדיון של וועדת המשנה בנושא בקשה של חברת "שער הרכבת אשדוד"; בתאריך 25.7.07, השתתף בדיון שבו גם נכח יואב קפלן. בתאריך 19.9.07, השתתף בדיון נוסף שגם בו נכח יואב קפלן ובתאריך 16.4.08, השתתף בדיון במליאת הוועדה. המאשימה אינה טוענת בכתב האישום כי נאשם 2 קיבל כסף על מנת לשחד עמו את שלמה אלבז, כאמור בסעיף 295 לחוק העונשין (שעניינו תיווך בשוחד), אף שעניין זה נחקר רבות על ידי המשטרה.
767. טענת המאשימה היא כי שעה שנאשם 2 טוען כי מדובר בכספים המגיעים לו ושאותם נתן כהלוואה לשלמה אלבז, מתקיימת עבירת השוחד וזאת בהתבסס על הוראת סעיף 293 לחוק העונשין, שדן בדרכי שוחד, לפיו: "אין נפקא מינה בשוחד...(5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח... ואם הנהנה מן השוחד היה לוקח או אדם אחר".
768. במסמכים שנתפסו אצל זיוה כהן, ואצל יואב קפלן, קיים תיעוד במסמכים שעל בסיסו ניתן ללמוד כרונולוגית על כל הפעולות שבוצעו על ידי מי מהמעורבים, עובר למתן הצ'ק ולאחריו.
769. מכל המסמכים עולה כי הוצאת הצ'ק נעשתה בתיאום מוקדם עם יואב קפלן. לאחר שניתן, זיוה כהן ביקשה עליו החזר מיתר שותפיה. כך מצאו הדברים את ביטויים:
בתאריך 5.9.07, שלמה אלבז מוציא באמצעות חברת "שלמה שירותי ביטוח", חשבונית לכבוד "קדמת עדן", על סך 46,893 ₪ עבור "ייעוץ פרויקטים שונים".
בתאריך 30.9.07, יומיים לפני המועד שבו ניתן הצ'ק זיוה כהן רושמת במחברת שלה: "יואב קפלן דרישת תשלום של חבר של דרעי – 46,000".
בתאריך 1.10.07, זיוה כהן רושמת ביומן שלה "להכין צ'ק לדרעי – בנושא מבוא אשדוד" ולידו רישום נוסף: "להכין שכ"ט של דרעי – בנושא מבוא אשדוד".
ביום 2.10.07, הצ'ק שולם לשלמה אלבז. על פי המופיע ביומנה של זיוה כהן, בתאריך זה היא גם נפגשת עם הנאשם 2.
צילום הצ'ק נמצא במשרדו של יואב קפלן ועליו פתקית בכתב יד של מנהלת החשבונות, לצד רישום בכתב ידה של זיוה: "על פי סיכום עם יואב". לצד הרישום הנ"ל כתוב: "שרה, לזיכוי זיוה כהן למחזיקי אשדוד" וכן: "רונן שמור אסמכתא זו" (מסמך סומן ערן שפי 16, מיום 18.2.14).
בתאריך 7.11.07, זיוה כהן רושמת ביומן שלה: "יואב קפלן – זיכוי חשבונות דרעי"; "לשלוח לו בפקס"; "לחודש אוקטובר הם ירשמו בספרים". במקביל, נשלח פקס מזיוה כהן ליואב קפלן ובו רשום: "ליואב שלום, רצ"ב החשבונות ששולם על ידי קדמת עדן בע"מ, אשר על כן יש לתקן את אישורי היתרות בספרים. בברכה, זיוה כהן". לפקס זה צורף צילום הצ'ק על סך 46,890 ₪.
במסמך הנושא תאריך 25.12.07 שנתפס בחברת "קדמת עדן" (סומן יעל הראל 4.4.12) מפורטות ההשקעות של הבעלים בפרויקט. במסמך המודפס מפורט כי חברת קדמת עדן השקיעה 223,000 ₪. ליד פירוט זו, הוסף בכתב יד "+46,000 שכ"ט של דרעי".
בתאריך 28.4.08 זיוה כהן שולחת לרונן (אחראי הכספים של יואב קפלן) מכתב ובו כתוב: "לרונן שלום, התשלום שולם ביום 2.10.2007 על כן יש להצמיד הסכום, רצ"ב הצ'ק. רצ"ב החשבונית של ק.ע לטובת מחזיקי אשדוד". למסמך זה צורפה חשבונית של קדמת עדן בסכום זהה לזה ששולם לשלמה אלבז ע"ס 46,893 ₪ עבור "שכר טרחת ייזום".
בתאריך 15.5.08 יוצאת קבלה מ"קדמת עדן" לחברת "מחזיקי אשדוד" בגין תשלום בהעברה בנקאית ע"ס 46,893.
770. הנאשם 2 אינו חולק על אופן העברת הכספים באופן המתואר, היינו כי מדובר בכספים שמגיעים לו וששימשו אותו במתן ההלוואה לשלמה אלבז. במסגרת הסיכומים, פורט כי אף שאין הסבר יחיד או ברור להעברת הכספים לשלמה אלבז "וההשערה כי מדובר בכספי שוחד, היא הפחות סבירה מבין כל ההשערות שניתן להעלות לגביו". הנאשם 2 לא שולל את האפשרות כי הוא זה שביקש מזיוה כהן לשלם את הסך הנ"ל בשנת 2008, וזאת בתמורה לכך שסייע לתיווך שביצע בין מושב "שדה עוזיה" לזיוה כהן בשלביה הראשונים של העסקה בשנת 2002. להשערה זו התווספה הטענה הכללית בנוגע לכל האישום הרביעי ולפיה אין כל עניין מסוים שנאשם 2 התבקש לבצע במסגרת תפקידו (ס' 134-133 לסיכומי ההגנה).
מתוך מענה זה, נלמדת עבירת השוחד.
771. כפי שפורט בפרק הכללי, הלכה היא כי מקום שבו מוכח שעובד הציבור קיבל מתת, ובענייננו אין חולק על כך, או אז קמה החזקה שבעובדה הניתנת לסתירה, לפיה "עובד ציבור יודע כי הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו מתנותיהם אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו".
772. בסעיף 133 לסיכומי ההגנה נטען: "הקושי העיקרי הניצב בפני כל ניסיון לשחזר את טיבו של תשלום זה, הוא שמדובר בתשלום בסכום נמוך לאדם שלא נתן גרסה ברורה, אשר נבדק לראשונה 6 שנים לאחר ביצועו. אף לא אחד מן העדים שהופיעו במשפט זה, או שנחקרו במשפט, לא זכר בבירור את טיבו של התשלום הזה וההשערה שהוא ניתן כשוחד, היא הפחות סבירה...".
773. הנה כי כן, גם בסופה של דרך, למעט סברות, והשערות, הנאשם 2 מודה כי אין ביכולתו להציג כל הסבר של ממש לקבלת הכספים על ידו. נגזרת מכך החזקה העובדתית נותרת איתנה ועל פיה כספים אלו ניתנו לו בעד פעולה הקשורה לתפקידו. למעלה מן הצורך, אותן השערות וסברות נבחנו על ידי בית המשפט ונמצא כי אין בהם ממש.
"טענת התיווך":
774. אחת מהסברות שהועלו על ידי ההגנה בנוגע לסך של 46,893 ₪ היא שמדובר בכספים שמגיעים לנאשם 2 בעד התיווך שביצע בין זיוה כהן לבין מושב "שדה עוזיה". שכר לגיטימי זה ניתן לבקשתו של נאשם 2, לשלמה אלבז. טענה זו מתבססת, בין היתר, על עדותה של זיוה כהן בבית המשפט בה טענה: "אני לא שילמתי לשלמה... אני לא מכירה את שלמה שירותי ביטוח. אני נתתי את זה ליצחק דרי... אני לא זוכרת, היה...הוא עשה לי משהו עם המושב היה אז בזמנו הוא הכיר את היושב ראש של המושב... והיה מגיע לו לקבל שכר טרחה תיווך בזמנו" (עמוד 389 לפרו' מיום 27.3.19). בהמשך העידה כי מבחינתה ברגע שנאשם 2 הציג לה חשבונית, זה לא משנה לה והיא משלמת לו על הכספים המגיעים לו.
775. בהמשך לכך, נטען בסיכומי ההגנה כי "מר דרי לא שלל את האפשרות שהוא זה שביקש גברת כהן לשלם למר אלבז 46,893 ₪ בשנת 2008, לאחר שסייע בעניין זה כמתווך עם מושב שדה עוזיה בשנת 2022 או במנהל מקרקעי ישראל" (ר' סעיף 134 לסיכומים).
776. "טענת התיווך" נשענת על "כרעי תרנגולת" ויש לדחותה.
ככל שהדבר נוגע לזיוה כהן, מעבר לעוינותה הבולטת כלפי המאשימה ולעצם הדברים, הרי שמדובר בגרסה כבושה, ש"קרמה עור וגידים" עם התקדמות החקירה בהתאם למסמכים שאספה היחידה החוקרת והוטחו בפניה.
777. בהודעתה הראשונה במשטרה מיום 4.4.12, זיוה כהן אמנם מציינת כי הנאשם 2 תיווך בינה לבין מושב שדה עוזיה, אולם כאשר נשאלת לגבי כספים שהעבירה לו, מזכירה אך ורק את הסך של מיליון וחצי ₪ "מעבר לזה, אני לא זוכרת" (ת/214, עמ' 7). בהמשך ההודעה, כאשר מציגים בפניה שנאשם 2 שילם לנאשם 1 באמצעות "כדגל" 92,000 ₪ עבור ייעוץ בפרויקט "מבוא אשדוד", תטען כי: "הדבר היחיד שיצחק דרי קיבל בקשר למבוא אשדוד היה דמי תיווך... וזה היה לפני 2006" (שם, עמ' 9).
778. בהודעה שנייה מיום 5.4.12 (ת/215) זיוה כהן נשאלת כבר באופן ספציפי בנוגע לתשלום הסך של 46,893 ₪ לשלמה אלבז. זיוה נמנעת מלתת הסבר ועונה: "אני לא זוכרת במדויק. אני צריכה לבדוק את זה. אני כעסתי על הצ'ק הזה אני לא אוהבת סכומים שסתם דורשים ממני. אני לא זוכרת ואני לא רוצה להטעות. תמיד אני כועסת שאני צריכה לשלם". בהמשך טענה: "אני חושבת שאולי זה משהו קשור לשמירה" (שם, עמ' 4).
779. לאחר שמציגים לה את הצ'ק היא מאשרת כי היא כתבה אותו, אולם גם לאחר שמציגים לה את החשבונית שהוצאה על ידי "שלמה שירותי ביטוח" ובה מצוין כי הוא ניתן עבור "ייעוץ" לפרויקטים שונים, ענתה כי היא אינה יודעת במה מדובר ולא ידעה ששלמה אלבז הוא הבעלים של חברת "שלמה שירותי ביטוח" (ת/215, עמ' 4).
780. בהודעה שלישית מיום 18.2.14 (ת/216), זיוה כהן התבקשה פעם נוספת לתת הסבר לצ'ק הנ"ל, אולם לדבריה, היא לא ביררה לאחר החקירה את מהות הצ'ק והדבר לא סיקרן אותה. לדבריה, אם הייתה רוצה לשחד לא הייתה עושה זאת בצ'ק של החברה. היא מעולם לא נפגשה עם שלמה אלבז ואינה מכירה אותו. יואב קפלן לא היה קשור למתן צ'ק ואין לה הסבר מדוע כתוב על הצ'ק שניתן "על פי סיכום עם יואב". מכחישה קשר גם לאחר שמציגים לה רישום מתוך היומן שלה, מיום 30.9.07, שם מצוין "יואב קפלן דרישת תשלום של חבר דרי".
781. שלמה אלבז לא נתן שום ייעוץ ל"מבוא אשדוד". לדבריה, התזה ולפיה הדרישה לתשלום לשלמה אלבז נעשתה על ידי הנאשם 2 "מגוחכת". נזכיר כי בבית המשפט טענה שהכסף שולם לשלמה אלבז לבקשתו של נאשם 2. אין לה הסבר לכך שאותו סכום במדויק ששולם ל"חבר של דרי" זהה לסכום שדרשה לקבל כדמי ייזום באותו היום מחברת "מחזיקי אשדוד", כמו גם לרישומים רבים ביומן מהם נלמד כי דרשה החזר על הכסף ששילמה לשלמה אלבז.
782. בחקירתה הרביעית (ת/217, מיום 19.2.14) ולראשונה, תציין כי היא משערת שהסכום של 46,000 ₪ מהווה את התמורה המגיעה לנאשם 2 בגין התיווך "ולכן רציתי שהחברה המשותפת תכיר בזה כהוצאה". פורט כי התשלום בגין התיווך הוקפא עד לקבלת אישור המנהל לכך שעסקה זו נכללת בהוראות המעבר. לנאשם 2 היה מגיע דמי תיווך של 180,000-160,000 והסכום ששולם זה 25% שקדמת עדן נשאה בהם. היא ביקשה מהנאשם 2 שיתן לה חשבונית כי הכסף יוצא מהחברה: "דרי אמר לי שהוא עובד בסוכנות שעוסק בין היתר בייזום ותיווך עסקאות... והוא ימציא לי חשבונית משם" (שם, עמ' 3).
783. בחקירתה החמישית מיום 11.3.14 (ת/218), תחזור זיוה כהן על טענת התיווך ועל כך שמדובר בכסף שמגיע לנאשם 2 שאמר שהוא עובד עם שלמה אלבז בשיתוף פעולה: "הכסף הזה ניתן לדרי עבור שכר טרחה שלו כמתווך" (שם, עמ' 28).
784. גרסת התיווך מעבר להיותה כבושה, נמצאת בסתירה לראיות אחרות: אין כל טענה או ראיה לכך שיתרת השותפים שילמו לנאשם 2 את 75% מסך דמי התיווך של 160,000 ₪ להם היה זכאי הנאשם 2 על פי טענתה של זיוה; גרסה זו עומדת בסתירה לדברים שמסרה זיוה כהן בחקירה מיום 4.4.12, שם ציינה כי התשלום היה בכלל לפני 2006; בסתירה לכתוב על החשבונית, שם לא מצוין "תיווך", אלא "ייעוץ בפרויקטים שונים"; במועד שבו ניתן הצ'ק (2.10.07), חברת "כדגל" הייתה קיימת ולכן אין כל הסבר להגיש חשבונית של חברת ביטוח השייכת לחבר וועדה חלף הגשתה של חשבונית מסודרת מחברה שזהו ייעודה.
אמרותיו של יואב קפלן בנוגע לצ'ק על סך 46,893 ₪:
785. מתוך הרישומים והאסמכתאות שפורטו מעלה, עולה כי הוצאת הצ'ק לשלמה אלבז נעשתה בתיאום עם יואב קפלן. אף שכך, בחקירתו השנייה (ת/191), קפלן מציין כי אין לו מושג לגבי מתן הצ'ק והוא לא היה שותף להעברתו כשוחד לשלמה אלבז. כשמטיחים בפניו כי בחיפוש במשרדו נמצא צילום הצ'ק יחד עם פתקית עליה כתוב בכתב ידה של מנהלת החשבונות שלו ושל זיוה כהן "על פי סיכום עם יואב", טוען כי הוא ב"שוק". יואב קפלן מאשר את ההסבר המתבקש, לפיו מהימצאות צילום הצ'ק יחד עם בקשה לקבלת שכר "טרחת ייזום", זיוה שילמה ל"שלמה שירותי ביטוח" ורצתה ממנו כסף חזרה. הוא לא זוכר שעבדו עם שלמה או עם חברת ביטוח שכזו "זה נראה רע מאוד...כאילו אנחנו נתנו אישור לזיוה לקבל כסף שהיא נתנה לאחר ועוד דבר הכל עובר דרכי גם אם היה מדובר בסכום נמוך יותר בהרבה, רונן איש הכספים היה צריך לקבל ממני אישור" (שם, עמ' 6); "אני לא זוכר את הצ'ק הזה, נכון שזה מגיע על אותו נייר וזה ההסבר הלוגי של מה שכתוב כאן אבל אני לא יודע להסביר אותו" (שם, עמ' 8); "אין מצב שזיוה שלחה מסמך לאיש הכספים שלי ואומרת לו שיואב אישר והיא לא דיברה איתי קודם אני רק לא זוכר על מה מדובר"; "... ואליי אף אחד לא פנה בשביל לתת כסף עבור אלבז או עבור דרי" (שם, עמ' 9).
786. מציגים ליואב קפלן רישומים מיומנה של זיוה כהן יחד עם פקס שנשלח אליו ממנה ואת צילום הצ'ק, וזה מגיב "שזה נראה על הפנים [...] יש כאן צ'ק ששולם ועבר את הנהלת החשבונות שלנו באישור שלי, להגיד לך שאני זוכר את האירוע, אני לא זוכר". לאחר שמציגים לו שעל פי יומנה של זיוה בתאריך 2.10.07 היא נפגשת יחד עם נאשם 2 ובאותו יום רושמת גם את הצ'ק לאלבז הוא עונה: "הסיפור נראה לי ברור פשוט והגיוני אבל הוא לא זכור לי ואני לא הייתי מאשר אותו במהות שלו, לא הייתי מאשר מצב לתת תשלום לחבר מועצה..." (שם, עמ' 12). כשמציגים לקפלן שהסכום בסך 46,893 ₪ הוחזרו לקדמת עדן על ידי מחזיקי אשדוד, הוא עונה: "לפי המסמכים זה נכון" (שם, עמ' 18) אבל הוא לא ידע בכלל שנתנו לאלבז כסף.
גרסתו של נאשם 2 במשטרה בנוגע ל-40,000 ₪ ו-46,893 ₪ ששולמו לשלמה אלבז:
787. במקרה זה, ההידרשות לגרסת זיוה כהן ויואב קפלן הנה למעלה מן הצורך, שכן הנאשם 2 הוא זה ששולל מכל וכל את טענת התיווך. למעשה, אף שהתקשה למסור גרסה קוהרנטית, אם בכלל, לגבי הסך של 46,893 ₪, הנתון הכמעט יחיד לגביו היה חד משמעי, הוא שאין המדובר בכספי תיווך.
788. בחקירתו הראשונה בנושא במשטרה (ת/237), במענה לשאלה האם שילם לשלמה אלבז כספים, טען הנאשם 2 כי שלמה אלבז היה "חנוק" וביקש ממנו הלוואה על סך 40,000 ₪ אותה טרם החזיר לו, כאמור בפתיח, נזכיר כי בנוסף לצ'ק על סך 46,893 ₪, הנאשם 2 נתן ביום 12.7.07 לשלמה אלבז, צ'ק על סך 40,000 ₪ מחברת "כד-גל". הדבר הביא לכך שכל עוד לא הוצג לנאשם 2 הצ'ק על סך 46,893 ₪, הוא מתייחס בתשובתו ל- 40,000 ₪.
789. גם בחקירה מיום 4.4.12 (ת/243), הנאשם 2 טען כי מדובר בהלוואה שלא נשאה ריבית או הצמדה: "אחד הדברים שלי, שאני בדברים האלה של ניירת, ריבית וכדומה אני מאוד חלש בשביל זה שילמתי לעורך דין ולרואה חשבון..." (שם, עמ' 4).
790. בחקירה מיום 4.4.12 (ת/243), מציגים לנאשם 2 לראשונה את הצ'ק על סך 46,893 ₪ מ"קדמת עדן" לפקודת שלמה אלבז מתאריך 2.10.07. תגובתו הראשונית של הנאשם היא כי הוא אינו יודע עבור מה התשלום, לא זוכר ואינו יודע מה הכוונה של הכיתוב "עבור ייעוץ פרויקטים שונים" כפי שמופיע על החשבונית.
791. בחקירתו מיום 7.5.13 (ת/246) ומיום 14.11.12 (ת/245), הנאשם נשאל לגבי 40,000 ₪ ולא לגבי הצ'ק על סך 46,893 ₪. החשוב לענייננו, היא העובדה כי הנאשם 2 נשאל במפורש אם קיבל כסף על התיווך הנטען בפרויקט שדה עוזיה ושלל זאת באופן חד משמעי: "שום דבר".
792. בחקירה מיום 18.2.14 (ת/197) הנאשם 2 התבקש לפרט לגבי הצ'ק על סך 46,893 ₪ וטען תחילה כי ענה על כך בעבר. לאחר שמזכירים לו שבעבר אמר שאינו זוכר סיבת התשלום, נאשם 2 מעלה השערה לפיה הואיל ומדובר בשטח "ענק", היה צורך בייעוץ ומשקיעים ואז יכול להיות ששלמה אלבז ייעץ אבל הוא אינו זוכר פרטים ספציפיים. הוא אינו יכול לומר עבור מה זיוה כהן שילמה לשלמה אלבז: "זיוה הטילה עלי לחפש, לבדוק, השמיים הוא הגבול, על מנת שהפרויקט יצא, כל מה שביקשתי ממנה לשלם אם ביקשתי, היא שילמה".
793. בחקירתו מיום 2.6.16 (ת/251), בניגוד לדברים שמסר בחקירות הקודמות ולפיהן מדובר בתשלום שמגיע לאלבז עבור פעולות שביצע לפרויקט מבוא אשדוד, בחקירה זו הוא טוען כי שלמה אלבז הוא חבר עירייה שנהג להמר ולקח הלוואות וגם ממנו לקח (אולם סייג שמדובר בתיאוריה). כשמבקשים ממנו לענות לפי זיכרון ולא לפי תאוריה, משיב כי אינו זוכר. כשמזכירים לו את תשובתו ולפיה מדובר בייעוץ או משקיע עונה "ייתכן". ובהמשך: "...שלמה אלבז הוציא חשבונית לכבוד קדמת עדן כנגד כסף ששלמה אלבז קיבל לבקשתי, מאת זיוה כהן, שכן סביר יותר ששלמה אלבז יחזיר לה הלוואה מאשר לי. אם הייתי מבקש מזיוה שתשלם לו את הכסף הזה היא הייתה משלמת לו ומתחשבנת איתי בסוף. אולי ויתכן שזה עבור המשקיע" (שם, עמ' 5).
794. בחקירתו מיום 25.2.14 (ת/196), הנאשם 2 שולל באופן ברור וחד משמעי קבלת דמי תיווך בגין המגרש של שדה עוזיה: "לא אמרתי לזיוה ולא ביקשתי מזיוה כסף על שום פעולה, וגם לא מה שקשור במגרש הזה... המגרש נרכש מידי המשקם או כונס נכסים או משהו אחר שאני לא זוכר. על זה לא מבקשים דמי תיווך..." (שם, עמ' 3).
795. בחקירתו מיום 6.5.15 (ת/250), הנאשם 2 שולל את דבריה של זיוה כהן בחקירתה לפיהם הכסף לשלמה שירותי ביטוח נועד עבורו: "לא. מה היא לא יכולה לתת לי שיק על שמי?" ; "... אני הוצאתי כסף להשקעה עבור בית שמש, עבור גן יבנה ועבור עפולה שלא הזכרתם עם זיוה כהן. ואז אמרתי לה שהיא תוציא כסף והיא שילמה עבור עבודה שהם ביצעו עבורי בנושאים שלה..." (שם, עמ' 12).
796. נוכח ריבוי גרסאותיו במשטרה בנוגע לכספים שניתנו לשלמה אלבז, אין פליאה אפוא כי בחקירתו הראשית, התזה של ההגנה "הושמה" בפיו והוא רק נדרש לאשרה. גם אחר דברים אלה, לא ניתן היה לחלץ מנאשם 2 גרסה כלשהי, כאשר למרבית השאלות ענה שהוא לא זוכר (ר' עמודים 656-655 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.20).
797. אף בחקירתו הנגדית, לא ניתן היה לקבל גרסה ברורה מנאשם 2 לגבי העברת הכספים לאלבז, כאשר בתחילה הכחיש את עצם העברתם, בהמשך הכחיש קשר שלו להעברת הכספים והסיבה בגינה אלבז זכאי או ביקש את הכספים הללו (עמ' 680-679 לפרו' מיום 19.1.20).
798. הינה כי כן, בדומה לזיוה כהן, גם נאשם 2 לא מסר בחקירותיו גרסה ברורה לגבי נסיבות העברת הצ'ק על סך 46,893 ₪. למעט השערות ואמירות בעלמא לגבי סיוע תיאורטי שיכול וניתן מצדו של שלמה אלבז לקידום הפרויקט, לא עלה בידי נאשם 2 להסביר עבור איזה שירות ניתן הצ'ק הנ"ל. חרף האמור, ומתוך "בליל" הגרסאות, נאשם 2 עמד על כך שאין המדובר בכספים המגיעים לו בגין תיווך.
799. אשר לתהיית ב"כ הנאשם 2 בסיכומיו לפיה אין זה סביר שזיוה כהן תסתכן במתן שוחד עבור כל שותפיה (חרף חלקה הקטן שהגיע לכדי 10 אחוז בלבד), הרי שבית המשפט אינו אמור להתחקות אחר שיקולי ה"עלות תועלת" של נותן ומקבל השוחד, ומידת הסיכון שהם מוכנים לקחת על עצמם ככלל, וביחס לשותפים בפרט. בעניין זה, יואב קפלן ציין בעדותו כי "...אני נזהר להגיד את זה על אנשים, היא [זיוה] מתייחסת אלינו בתור יורמים נאיביים שעובדים רק לפי הספר" (ת/191, עמ' 13); "זיוה אמרה מספר פעמים בעבר שאנחנו מובילים את הפרויקט בדרך שלנו ולכן הוא לוקח הרבה זמן, אם היינו לוקחים אותו בדרך שלה זה היה קורה הרבה יותר מהר" (ת/191, עמ' 11).
800. זאת נאמר בנפרד מכך שניתן להעלות שורה של הסברים לתהיות הנ"ל. כך למשל, יש לציין כי אותו חלק "קטן" של זיוה כהן מתייחס לפרויקט עצום בהיקפו הכולל כ- 200 דונם. גם כאשר מדובר בחלק שמהווה "רק" 20 אחוז ממבוא אשדוד (לאחר מכירה צומצמו ל- 10 אחוז), בפועל מדובר בזכויות ששוות מיליוני שקלים.
801. לסיכום: הוכח בפני בית המשפט כי סכום לא מוגדר מתוך המיליון וחצי ₪, כמו גם ה- 46,893 ₪, הם מתת מושחתת שניתנה לנאשם 2 בעד פעולות הקשורות לתפקידו הציבורי. ומכאן הנני להרשיעו בעבירה של לקיחת שוחד, בהתאם להוראת סעיף 290(א) לחוק העונשין.
העבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים והלבנת הון:
802. זו לשון סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000: איסור הלבנת הון.
"(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה"