803. זו לשון סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון: איסור עשיית פעולה ברכוש אסור
"העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "ידיעה" – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין"
804. בע"פ 8642/19 אמיר הייב ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.1.20), ציין בית המשפט העליון בדונו בהוראת סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון:
"הגדרת העבירה כוללת בתוכה כל פעולה ברכוש אסור אשר נעשית בכוונה להסתיר או להסוות את מקורו העברייני [...] לעניין זה מגדיר החוק את המונח "פעולה ברכוש" באופן רחב למדי: פעולה ברכוש היא כל פעולה אשר מהווה "הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור..." [פסקה 200 לפסק דינו של כב' הש' שטיין] (פורסם באר"ש, 13.10.21)).
805. עוד ר' דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל [פסקה 94-93 לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן] (פורסם בנבו, 29.12.15):
"כפי שציינו, תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע הטמעתם של כספים הצומחים מדבר עבירה או קשורים אליו בדרך אחרת במערכת הפיננסית הלגיטימית, הן כדי למנוע שימוש חוזר בכספים אלה הן כדי לשלול את ההנאה מרווחים שמופקים מהעבירות. דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון מציינים כי הלבנת הון היא "עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש" (דברי ההסבר, בעמ' 420; ההדגשה הוספה – ע' פ').
[...]
מכל אלה נהיר כי אין יסוד לטענה הפרשנית שבפי שטרית, והפרשנות שאותה הציע – כאילו לא תשתכלל עבירה של הלבנת הון אם לא נעשה ניסיון להסתיר את זהות הגורם שממנו התקבלו הכספים – אינה מסתברת, באשר אין היא מתיישבת עם לשונו של החוק או עם תכליתו."
806. על פי קביעת בית משפט, המיליון וחצי ₪ אינם הלוואה, אלא מקדמה עבור שכר טרחה. לאור האמור, העובדה כי הנאשם 2 לא דיווח על המקדמה ולא כלל סכום זה בספרי הנהלת החשבונות שלו כהכנסה, מקימה את העבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].
807. המיליון וחצי ₪ אותם קיבל נאשם 2 מורכבים מעירוב בין כספים אותם קיבל כשכר טרחה לגיטימי שלו היה זכאי עבור חלקו בפרויקט "פרחי בית שמש" לבין כספים אותם קיבל כמתת פסולה עבור פרויקט "מבוא אשדוד". כל הסכום הוסווה כהלוואה וככסף לגיטימי. ברצף הפעולות כאמור בסעיף 13(א)-(ז) לכתב האישום שאינן שנויות במחלוקת ביצע הנאשם 2 פעולה ברכוש אסור.
אישום רביעי לנאשם 1 – הפרת אמונים במבוא אשדוד:
808. בתמצית, האישום הרביעי מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי המתואר, הנאשם 1 קיבל שכר טרחה מנאשם 2 בסך 107,180 ₪ בגין קידום הפרויקט והשגתו של אישור מהמנהל על כך שפרויקט "עוזיהו" ובתוכו פרויקט "מבוא אשדוד", נכללים בהוראת המעבר של החלטה 717 של מנהל מקרקעי ישראל. חרף כך, בשנת 2009, ניהל הנאשם 1 מטעם העירייה משא ומתן מול חברת "מבוא אשדוד" וזאת תוך היותו מצוי בניגוד עניינים הנובע מהתשלום שקיבל מנאשם 2.
זירת המחלוקת:
809. במענה הכתוב לכתב האישום, נטען כי אין לדבר על הפרת אמונים או ניגוד עניינים וזאת בשים לב לכך שמדובר בהתקשרות מתוחמת בטיב ובזמן, ולכך שחלפו למעלה משלוש שנים מאז פעל הנאשם 1 להשגת אישור המנהל ועד שהיה מעורב בפרויקט מטעם העירייה. הנאשם 1 קידם ופעל עבור האינטרס הציבורי והשיג במסגרת המשא ומתן מול היזמים, שטח כפול לטובת צרכי הציבור, מזה שתוכנן בתחילה. במהלך שמיעת העדויות, עלתה טענה עובדתית חדשה מצדו של הנאשם 1, ולפיה לא קישר בזמן אמת, בין החברה מולה ניהל את המשא ומתן מטעם העירייה לבין החברה שעבורה דאג לקבל אישור מהמנהל (ר' עמוד 570 לפרו' מיום 8.7.19).
דיון והכרעה:
810. ביחס למחלוקת העובדתית המצומצמת, הנני לדחות מכל וכל את גרסתו של הנאשם 1. מעבר לכך שמדובר בטענה כבושה, יש בה משום סתירה לקו ההגנה של הנאשם שהרי אם לא קישר בין השניים ומבחינתו הסובייקטיבית מדובר באנשים אחרים מה לו עניין חלוף הזמן או דבר היות העסקה מתוחמת לזמן ומקום.
811. יתר על כן, כפי שפורט לעיל ובלט במהלך שמיעת הראיות, הנאשם 1 בקיא ושולט בכל הנעשה בעיר אשדוד וכך גם בבקשות המובאות להחלטה בפני הוועדה המקומית. בית המשפט מתקשה לקבל את ההסבר ולפיו לא חיבר בין שתי החברות, גם אם נעשו שינויי בעלויות ושרשורים כאלה ואחרים. ואם לא קישר, מדוע ראה לנכון לעדכן דווקא את הנאשם 2 ששילם לו עבור קבלת ההיתר בכל פרטי המשא ומתן שהתקיים בתקופה מאוחרת. הנאשמים 1 ו-2 היו בקשר הדוק, בנפרד מפרויקט "מבוא אשדוד", מגדירים עצמם חברים וההסתברות שהנאשם 2 לא סיפר לנאשם 1 על מעורבותו בפרויקט תחת כנפיה של זיוה כהן, קלושה.
812. משכך, זהו בסיס הנתונים הנדרש: הנאשם 1 קיבל בשנת 2006 סכום של 107,180 ₪ מהנאשם 2, בתמורה לכך שדאג להשיג את אישור מינהל מקרקעי ישראל לביצוע העסקה. בשנת 2009, הנאשם 1 ניהל משא ומתן מטעמה של העירייה מול חברת "מבוא אשדוד", בנוגע לאחוז השטח שיוקצה לטובת צרכים ציבוריים.
813. במסגרת האישום השני, בית המשפט נדרש למסגרת הנורמטיבית הקשורה לעבירה זו וכל שאמור שם, נכון גם לאישום זה. אף שהדברים ברורים מאליהם ונדמה כי אינם נזקקים לפרשנות מיוחדת, יישום המבחנים שהותוו בפסיקה, מלמד כי גם במקרה הנדון, הנאשם 1 היה מצוי בניגוד עניינים בולט ומשכך חטא בעבירה של הפרת אמונים.
814. כאמור, על מנת לקבוע אם סיטואציה של ניגוד עניינים יש בה משום פגיעה מהותית באינטרס מוגן, נקבעה בפסיקה רשימה לא סגורה של שיקולים לאורם יש להכריע בסוגיה. כך, בין היתר, על בית המשפט לתת דעתו לעוצמת ניגוד העניינים; מעמדו של עובד הציבור; השפעת פעולותיו של עובד הציבור; מידת הסטייה מן השורה, ככל שהתקיימה.
815. אשר לעוצמת ניגוד העניינים, פורט: "ככל שעוצמת ניגוד העניינים בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס זר, כלכלי או אישי, חריפה יותר, כך מתחזקת האפשרות לפגיעה מהותית באמון הציבור" (עניין חסן, סעיף 13) ובדומה: "לא הרי קרבת משפחה הדוקה ופעילה כהרי היכרות מזדמנת. לא הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי או על אינטרס כלכלי כי הרי ניגוד עניינים המבוסס על קשר מוסדי" (עניין שבס, פסקה 51).
816. בחזרה לענייננו. אין המדובר על ניגוד עניינים מוסדי, אלא על ניגוד עניינים המבוסס על קשר כספי אישי של הנאשם 1 לפרויקט בו טיפל לימים בכובעו הציבורי. לא נסתפק בכך שנאשם 1 קיבל סכום כסף נכבד, ונציין כי מבחינה מהותית הנאשם 1 ביצע עבור היזמים ולבקשתו של נאשם 2 את אחת מהפעולות החשובות והקריטיות ביותר בנוגע לעתידו של הפרויקט. כך תיאר הנאשם 1 את חשיבות האישור שהשיג בעדותו בבית המשפט:
"הוא [נאשם 2, ד.ב.ט] אומר לי תשמע הם מוכנים לשלם כל הון שבעולם אם מביאים להם את האישור. אני לא הייתי מודע בכלל לקשיים שיש להם ובאמת פעלתי והפעלתי את מי שצריך להפעיל והשגתי להם את האישור" (עמוד 472 לפרו' מיום 23.6.19).