882. מתוקף תפקידו משה חכם היה אחראי גם על אישור התשלום עבור החשבוניות, מקום בו הדבר היה מתבקש: "בדרך כלל כל החשבוניות מגיעות או דרך המשרד בירושלים או שמגיעות למשרד באשדוד. הפקידה מטפלת בהן, בודקת אותן ואם יש איזו שהיא בעיה היא שואלת אותי ואחרי כל הבדיקות האלה אני מאשר לתשלום" (שם, עמ' 339).
883. כשם שגלעד פרימק ציין שלא היה מעלה בדעתו לבקש תוספת יחידות דיור אלמלא הצעתו של נאשם 2 לעשות כן, כך גם משה חכם ציין כי מבחינתם הבקשה לתוספת יחידות דיור ברובע ט"ז הייתה מאוד חריגה: "אנחנו כחברה שבונה כבר כל כך הרבה שנים, הדרך שלנו הייתה לקנות מגרשים ולבנות את מה שיש בתב"ע המאושרת ולא מעבר לזה. הפעם זה היה חריג, חריג ביותר" (עמ' 342 לפרו' מיום 6.3.19).
חוסר התוחלת בהעסקת נאשם 2 ב"תכנון וייעוץ":
884. נאשם 2 הסביר את התועלת שיש לפרימק ו"האחים ישראל" בהעסקתו כמי שמכיר את העיר אשדוד, המנטליות, ההווי וכיוצ"ב. בעוד שבעניינו של גוזלן, זה האחרון זוקף לזכותו של נאשם 2 את החיבור עם ורדה, בעניינם של פרימק והאחים ישראל, חיים ורדה מלכתחילה שימש כאדריכל שלהם ללא קשר לנאשם 2. המדובר באדריכל שמכיר את העיר אשדוד "מלפני ומלפנים", פועל בה שנים רבות, תכנן והקים פרויקטים רבים ואף שימש תקופה מסוימת כחבר מועצה.
885. אחת שהאדריכל חיים ורדה פועל מטעמם של פרימק ויואל ישראל בשלבים המוקדמים של הפרויקט, אין כל תוחלת בהעסקתו של נאשם 2. חיים ורדה יכול לספק את כל האינפורמציה וכל אותם שירותים שלכאורה סיפק נאשם 2, לא פחות טוב מנאשם 2, בפרט ככל שהדבר נוגע ל"פתרונות תכנוניים".
תימוכין לכך שההתקשרות הייתה עובר ליום 9.11.05:
886. כפי שצוין לעיל מקום שנקבע שמטרת ההתקשרות הייתה לצורך הגדלת זכויות הבנייה, קמה לה עבירת השוחד. אף שכך, מנקודת מבטו של הנאשם 2, קביעה כי ההתקשרות הייתה לאחר החלטת וועדת המשנה מיום 9.11.05 (שבה הוחלט להמליץ על הגדלת היחידות בפרויקט) מחזקת הטענה כי מטרת ההתקשרות לא נגעה להגדלת הזכויות. המדינה מאותה הסיבה מבקשת ללמד ההיפך, כמו גם ללמד על הסטייה מהשורה שלשיטתה הוביל הנאשם 2.
עדת התביעה, האדריכלית חיה גרינברג:
887. מדובר במי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת מחלקת התכנון בעיריית אשדוד. הודעתה במשטרה מיום 9.5.13 (ת/204) הוגשה חלף עדות ראשית. בהודעה זו התייחסה חיה לסדר הכרונולוגי הנוגע לתוספת יחידות הדיור ברובע ט"ז: "בט"ז עשינו בדיקה של כמה תוספת יח"ד סה"כ הרובע הזה יכול לקבל מעבר לתוכנית שאושרה על כל הרובע... ההנחיה הייתה של מהנדס העיר... לאחר שהתאשרה תוכנית כוללת לכל הרובע התחילו להגיש ברובע בקשות להקלה לתוספת יח"ד במסגרת בקשות להיתר ובמסגרת תוכניות לבניין עיר. בעקבות הבקשות האלה הועברה הנחיית מהנדס העיר לבצע בדיקה לתוספת יח"ד מקסימלית אפשרית לרובע כולו. עשינו בדיקה יחד עם מהנדס העיר, וועדה מיום 9.11.05 אישרה תוספת 15% מהכמות המתוכננת בכל מגרש, בתנאים" (ת/204, עמ' 15).
888. מדברים אלו עולה בבירור, כי ההחלטה מיום 9.11.05 בדבר תוספת של 15% מהכמות המתוכננת של יחידות הדיור, הנה מאוחרת לבקשות שהגישו היזמים. עוד נלמד כי ההחלטה מיום 9.11.05 ניתנה רק לאחר הוראת מהנדס העיר לבחון באופן כולל את תוספת יחידות הדיור המקסימליות.
889. במסגרת עדותה, הוצג לחיה מכתב מיום 20.2.07, שלכאורה נכתב על ידה, שנמצא בתוך "תיק הבנייה" והוא ממוען לוועדה המחוזית.
890. המכתב שהוצג לא היה חתום ומשכך חיה גם העידה שהיא אינה יכולה לדעת האם הוא גם נשלח בסופם של דברים. נוכח דברים אלו, באי-כוח הנאשמים התנגדו להגשתו. לדבריהם מדובר במסמך שאינו קביל. במעמד הדיון המסמך התקבל על תנאי (ת/202).
891. לא מצאתי כל מניעה לקבלו כראיה קבילה. עובדת היותו של מסמך "טיוטה" היא כשלעצמה בוודאי שאינה הופכת את המסמך לבלתי קביל, מקום שבו העדה מזהה אותו כשלה: "כן אני יכולה להסביר מה זה המסמך הזה...אני לא יודעת אם זה טיוטה מאחר והוא לא חתום או שהוא יצא רסמי". (עמ' 365 לפרו' מיום 27.3.19). הטענה בדבר אפשרות לזיוף וכיוצא באלה הנה טענה בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי. אפילו מדובר בטיוטה, אין מקום להניח שהמכין אותה יכתוב שקרים והטענות ככל שיש, מקומן במישור "המשקל" ולא במישור של "קבילות".
892. במכתב זה, מפורטת השתלשלות האירועים הכרונולוגית הנוגעת לרובע ט"ז:
"1. במענה לסעיף 2 בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 30.10.06 רצ"ב התייחסותנו לעניין שטחים לצורכי ציבור ביחס לתוספת יחידות הדיור המבוקשות בתוכנית:
א. כאשר החלו היזמים שזכו במכרז במנת השיווק הראשונה להגיש תוכניות בינוי למגרשים השונים, דרשנו מהם להגיש תוכנית בינוי משותפת, לאחר מכן תב"ע אחת בכדי לבחון מבחינה תכנונית את התוספת הכוללת המבוקשת ברובע, ההשלכות על כך, על כלל הרובע לרבות בחינת שטחי הציבור.
ב. במקביל לכך ערכנו בדיקת פרוגרמתית לפי מסמך – תדריך תכנון להקצאת קרקע לצורכי ציבור – ונמצא לפיה כי רובע ט"ז יכול לקבל תוספת של כ-280 יחידות דיור על 1,512 יחידות דיור הקיימות ובסך הכל 1,792 יחידות דיור...
ג. [על] פי בדיקה זו והנתונים המפורטים לעיל הובאה המלצת מהנדס הוועדה לאפשר לרובע ט"ז, תוספת בשיעור שלא יעלה על 15% - 227 יח"ד; 118 יח"ד במנת השיווק הראשונה כמבוקש בתוכנית שבנדון ו-109 יח"ד במנת השיווק הבאה שנותרה. המלצה זו התקבלה על-ידי הו. המקומית כהחלטה והמלצה לו. המחוזית הן בדיון העקרוני בישיבה מספר 200518 מיום 9.11.05 ובדיון על התוכנית המפורטת שבנדון בישיבה מספר 200604 מיום 22.2.06 מצ"ב החלטות הוועדה...".
893. המתואר במכתב תואם את הדברים שמסרה חיה בהודעתה במשטרה שהוגשה חלף עדות ראשית. מצאתי לתת לעדותה של חיה ולאמור במכתב את מלוא המשקל. חיה העידה כי מדובר במכתב שנכתב בעקבות הערות של המחוז ובדיקות שהם ערכו. חיה ציינה במפורש, כי היא אמנם לא זוכרת את המספרים עצמם, אבל: "אני זוכרת את ההשתלשלות... ההשתלשלות של בדיקה לצורכי ציבור ברובע, כתוצאה מהגשת תוכניות" (עמ' 367 לפרו' מיום 27.3.19). בהמשך ציינה, כי היוזמה להגדלת מספר היחידות הייתה של היזמים. חיה הוסיפה כי כאשר מדובר בתוספת שיש לה השפעה מבחינת התשתיות לצורכי הציבור, "נעשית בדיקה אם יש צרכי ציבור מספקים או שלא ואם ניתן לפתור את זה, ניתן לספק אותם או לא. וזה בעצם קובע את מכסת יחידות הדיור שניתן להוסיף" (שם, עמוד 368). בהמשך, אישרה כי בסופו של דבר הוגשה ברובע ט"ז תכנית על כלל הרובע, לאחר שהיזמים התבקשו להגיש תכנית בינוי משותפת. האמור במכתב עולה בקנה אחד גם עם תוכן החלטת הוועדה המחוזית מיום 30.10.06.
894. בנקודה זו יש להידרש לדברי נאשם 2 בחקירתו (ת/242א, עמ' 49), שם אישר כי הדרישה להגשת תב"ע משותפת הייתה של העירייה שהופנתה לאדריכל חיים ורדה (אמירה ממנה חזר והסבירה במצב הרעוע שבו היה מצוי במעצר). הדברים תואמים את האמור במכתב.
895. נהיר כי הגשת התב"ע המשותפת היא זו שאפשרה מבחינה תכנונית את המלצת ועדת המשנה מיום 9.11.05 בדבר תוספת של 15% לכמות יחידות הדיור שכבר אושרה ולא כמות אחרת (לדוגמה 20% תוספת בהתאם לתקנת שב"ס). הדבר מתבקש וסביר בנסיבות העניין שכן הקביעה בדבר כמות יחידות הדיור שניתן להוסיף נעשית בהתייחסות לפרויקט כמכלול ולא לבניין או מגרש יחיד. הוספת יחידות דיור נעשית תוך התחשבות בפרמטרים רבים, לרבות גודל האוכלוסייה הצפוי, הצורך בתוספת בתי ספר, מעונות, שטחי ציבור והכל כפי שמופיע במכתבה של חיה גרינברג לוועדה המחוזית.
896. מן האמור עולה בבירור כי הגשת התב"ע המשותפת לכל היזמים נעשתה כרונולוגית לפני הוועדה שנערכה ביום 9.11.05. חשיבות הדברים קשורה לכך שלדברי נאשם 2, עיקר "תפארתו" בנוגע לייעוץ שנתן ליזמים (במסגרת ההסכם שערך עימם) היא עצתו (שהיא בכלל דרישת העירייה) שיגישו תב"ע משותפת.
897. בין כך ובין כך, פועל יוצא הוא שההסכם בין נאשם 2 לבין היזמים - שמכוחו הנאשם 2 ייעץ לדבריו ליזמים להגיש תב"ע משותפת - נערך לפני ה 9.11.05.
עד התביעה בני מגדמן, מהנדס העיר:
898. בני מגדמן שכיהן כמהנדס העיר בעת הרלוונטית, חתום על שלושה מכתבים שנשלחו ביום 23.11.05 לשלושת היזמים שזכו במגרשים ברובע ט"ז. המדובר במכתבים שנוסחם אחיד, למעט שם היזם ובהם מפורט: "הנדון: ישיבת ליווי קבלנים רובע ט"ז – אשדוד. בהמשך לישיבות ולפרוטוקולים מיום 22.10.05 בהשתתפותכם, נציגי העירייה חפ"א ומשב"ש, מצ"ב החלטת וועדת בניין ערים ישיבה מספר 200518 מיום 9.11.05 לעניין תוספת יח"ד ברובע ט"ז" (ת/164 – ת/166)
899. במסגרת עדותו, אישר מגדמן את תוכן המכתבים: "המסמך פה זה אמיתי, זה החתימה שלי ואם רשמתי פה שהייתה ישיבה ב-20.10.05 אני אומר לך הייתה ישיבה. אני לא זוכר אותה. אבל אם כתבתי הייתה ישיבה" (עמוד 357 לפרו' מיום 19.11.18). יצוין כי אין זה משנה האם יואל ישראל וגלעד פרימק השתתפו בעצמם פיזית בישיבה או שלחו נציג מטעמם, שכן הנתונים החשובים לענייננו הם מטרת הפגישה וקיומה במשותף.
900. מתוך מכתבים אלו נלמד בבירור כי אותן "ישיבות והפרוטוקולים" נסובו סביב בקשת היזמים להגדיל את זכויות הבנייה שלהם, שהרי המכתב פותח במילים "בהמשך לישיבות והפרוטוקולים" ומיד לאחר מכן מודיע על ההחלטה בדבר התוספת של 15%. האמור תואם את עדותה של חיה גרינברג שהעידה כי היזמים היו אלו שהגישו את הבקשה להגדלת הזכויות ועל הצורך בהגשת תב"ע משותפת על מנת שניתן יהא לקבוע את כמות יחידות הדיור שניתן להוסיף. מגדמן אישר כי אין היגיון בכך שהיזמים יבקשו תוספת יחידות דיור לאחר שעירייה כבר אישרה את התוספות ביום 9.11.15.
901. למותר להוסיף כי התוכן הזהה של המכתב המתייחס לאותו תאריך ולאותה ישיבה מלמד ולו נסיבתית, כי בשלב זה שלושת היזמים כבר פועלים יחדיו לצורך הגשת התב"ע כפי שהוצע להם לטענתו של נאשם 2.
902. כאן המקום להזכיר כי לדברי פרימק: "הבקשה להגדלת זכויות הבנייה מעולם לא הייתה עולה על דעתי אלמלא יצחק דרי פנה אלי" (ת/205, עמ' 16) וכי אף לא אחד מהיזמים טען כי טרם נקשר עם הנאשם 2 ניסה באופן עצמאי להגדיל את זכויות הבנייה, ומשלא צלח פנה לנאשם 2.
903. שילוב הדברים מוביל למסקנה כי ההתקשרות בין נאשם 2 לבין היזמים נעשתה לפני ה 9.11.05 ואף לפני ה- 22.10.05.