925. התנהלות כספית דומה ניתן למצוא גם מול שמעון גוזלן, כאשר התמורה משולמת במעמד החתימה על החוזה: "ש: גם לפי הסכם זה קיבלת את הכסף (מגוזלן) בעת החתימה על ההסכם, מה תגובתך? ת: יכול להיות שסגרתי איתם לפני כן, ובמועד התשלום חתמנו על ההסכם, כי כולם באותו תאריך כמעט. יכול שסיכמנו קודם בתקיעת כף וההחלטות היו הרבה לפני כן והחוזה היה בעת התשלום" (ת/239, עמ' 16).
926. סיכום ביניים ביחס להסכמים הכתובים: טענת ההגנה כי ההסכמים הכתובים תומכים בכך שההתקשרות בין הצדדים לא נגעה בהגדלת זכויות הבנייה, דינה להידחות. אדרבה, שורה של נתונים מלמדים כי חוזים אלו, הורתם בדיעבד, ולצורך הכשרת השרץ.
התשלום בסך 453,055 ₪ מחברת פרימק לקדמת עדן:
927. "קדמת עדן" היא חברה בבעלותה של זיוה כהן, היזמית עמה נקשר נאשם 2 כאמור באישום הרביעי.
928. חברת "פרימק "שילמה לחברת "קדמת עדן" סך של 453,055 ₪ בהסתמך על חשבונית מס' 1385 מיום 10.9.07 עליה רשום "עבור ייזום, יעוץ וליווי בפרויקט רובע ט"ז אשדוד, מגרש 12/16". סכום זה לטענת המאשימה, מהווה חלק מהשוחד ששולם לנאשם 2 (ר' סעיף 20 לאישום החמישי). הנאשם 2 מכחיש קבלת כספים אלו.
929. לכאורה מי שיכול לשפוך אור על נסיבות מתן השיק הוא גלעד פרימק. בפועל, נוכח הסכם השותפות, אישור התשלום והעברתם של השיקים שנחתמו "בלנקו" על ידי פרימק נעשה על ידי חברת האחים ישראל (ראה ת/206, עמ' 2).
930. יואל ישראל, שולל מכל וכל קשר עסקי כזה או אחר עם "קדמת עדן" או נאשמת 6:
"... לא היה לנו שום קשר עסקי. בקושי הכרתי אותה[...]זו הפעם הראשונה שאני שומע שזה שם החברה שלה. אני אפילו לא ידעתי. ממש לא היה קשר עסקי עם חברת קדמת עדן. ממש כלום. נקודה. אפס. ...אף אחד לא מכיר אותה מהחברה שלנו.." (ת/6, עמ' 3).
931. בהודעה מיום 2.6.16 יואל ישראל מציין במפורש שמדובר בכספים שהועברו לנאשם 2 כחלק מההסכם שנחתם ביניהם: "הוא [יצחק דרי] נכנס אחרי שזכינו במכרז, באה הצעה מצדו וקיבלנו. החשבונית יצאה עבורו, לבקשתו לחברת קדמת עדן, בהתחלה הייתה לו חברה אחרת בשם כדגל אם אני לא טועה ואז ביקש להחליף את המוטב לתשלום לחברה אחרת, אמרתי לו אם יש חשבונית מסודרת, ניכוי במקור מסודר והכל מסודר אין מניעה" (ת/4, עמ' 3).
ובהמשך: "בא השותף שלנו [משה חכם] אמר שהוא יצחק דרי רוצה להחליף. אמרתי שאם הכל כשיר, חשבונית מסודרת, ניכוי במקור מסודר, לא אכפת לי", (ת/4, עמ' 3).
932. גם משה חכם אישר את העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה חברת קדמת עדן בבעלותה של זיוה כהן לא הייתה קשורה בשום דרך לפרויקט ברובע ט"ז. הוא לא הכיר את החברה וכך גם לא את בעליה. לדבריו, קיבל אישור מהמשרדים בירושלים לשלם את החשבונית של "קדמת עדן" וכך עשה.
933. משה חכם אישר בנוסף כי את מספר הטלפון המופיע בחלקה העליון של החשבונית, הוא עצמו כתב שלדבריו: " יכול להיות שהייתי בזמנו צריך את הטלפון הזה בשביל לדעת למי להעביר. יכול להיות שזה טלפון של מישהו, אין לי מושג [...] בדיעבד אחרי שקראתי את הכל אז אני מבין שזה יצחק דרי" (עמוד 341 לפרו' מיום 6.3.19). בעוד שזיוה כהן וקדמת עדן "זרים מושלמים" לפרימק ויואל ישראל, לנאשם 2 קשרים עסקיים ענפים עם זיוה כהן.
934. מעבר לעדויות ישירות אלו של יואל ישראל ומשה חכם להן בית משפט רוחש אמון, ניתן ללמוד כי מדובר בכספים שיועדו לנאשם 2 גם נסיבתית.
935. אין חולק כי ההסכם בין פרימק לנאשם 2 כלל גם את מגרש 16. החשבונית מתאריך 13.2.06 (ת/181) הוצאה על-פי הכתוב בה עבור מגרש 12 בלבד. בהיעדר ראיות להעברת כספים נוספת מחברת פרימק ל"כדגל", או חבות אחרת שנוצרה בין השניים או אז כספים אלו נועדו עבור מגרש 16.
936. זאת ועוד, בעוד שנערכו על ידי נאשם 2 שני הסכמים מול חברת "פרימק". רק ההסכם שמתייחס למגרש 12 חתום על ידי שני הצדדים. העברת הכספים לנאשם 2 באמצעות חשבונית של "קדמת עדן" מסבירה גם מדוע לא נחתם בסופו של דבר ההסכם הנוסף המתייחס למגרש 16 שהרי בכך יש להוות אסמכתא כתובה על הכספים הנוספים שאמור היה הנאשם 2 לקבל, וקיבל. ללא הסכם חתום וללא חשבונית, מבחינה פורמלית לא ניתן יהיה לייחס לו את קבלת הכספים הללו (או כך לפחות סבר הנאשם 2).
937. עוד מבחינה נסיבתית יש לתת הדעת לכך שבמקביל לתשלום הכספים ל"קדמת עדן" בתאריכי פירעון 24.9.07, 15.10.07, 31.10.07, , שולמו לכד גל שיקים של חברת האחים ישראל בזמני הפירעון הבאים: 17.9.07, 15.10.07, 15.11.07. סמיכות זמנים זו מעידה על הסכמה מחייבת דומה שנכרתה בין הצדדים. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי לפי דבריו של פרימק סבב התשלומים השני היה בזיקה להחלטת הוועדה המחוזית.
938. אחרון אך לא לפי סדר חשיבות: אין צורך להזדקק לפרשנויות של המעורבים שכן מתוך הכתוב על החשבונית עולה בבירור עבור מה היא הוצאה ולאיזו מטרה: "עבור יזום, יעוץ וליווי בפרויקט ברובע ט"ז אשדוד מגרש 12/16". לא עלה בידי נאשם 2 לסתור אף לא במעט את הכתוב בחשבונית כמו גם את יתר הראיות המלמדות בבירור כי הסך של 453,055 ₪ אינו אלא המתת שקיבל עבור מגרש 16.
939. אשר לטענה לפיה מדובר בכספים עבור דמי תיווך המגיעים לחברת "קדמת עדן", הרי שמדובר בטענה כבושה, משוללת כל יסוד, נטולת כל היגיון ותימוכין.
940. טענה זו נשללה לחלוטין על ידי יואל ישראל, כאשר בהתייחסו לתוכן המכתב ענה, ובצדק: "מה זה הדבר הזה בכלל? לא היו דברים מעולם. מעולם לא היו הדברים, אנחנו צריכים אותם? אנחנו אלופי המכרזים. אנחנו צריכים אותם במכרז של מנהל מקרקעי ישראל? יש לי אח שאלוף במכרזים וזכינו בהרבה מכרזים במנהל. כך שאין צורך בתיווך מנהל. תיווך לאף אחד לא היה לשום גורם. זה מינהל... לא עולה על הדעת שאנחנו צריכים מתווכים למכרזי מנהל שמפרסמים אצלנו במשרד יום יום..." (ת/4, עמ' 2).
941. זיוה כהן העידה כי סבורה הייתה שמדובר בכספי תיווך בשל מעורבות מוקדמת של הבן שלה בפרויקט. גרסה זו בלתי מסתברת בעליל. בהקשר לכך, יש לתת את הדעת לכך שבחקירתה במשטרה לא ידעה לומר דבר וחצי דבר לגבי התיווך האמור, בין אם הדברים נאמרים ביחס לפרימק או יואל ישראל:
"אני יכולה לבדוק את זה בתיקים שלי במשרד. הקבלה לא מזכירה לי כלום... אני לא בניתי בט"ז. אני בניתי ברובע אחר... לא זוכרת. מה? דרעי קשור לזה? אני לא זוכרת שדרעי מסוגל לדברים כאלה, להוציא כסף כזה... אני לא ראיתי את הפרימק הזה אף פעם. אני לא זוכרת על מה קיבלתי את הכסף... אני לא עשיתי עסקה עם האחים ישראל, אני לא יודעת למה הכסף הגיע לדרעי, אם היה לו כזה כסף למה הוא לא שילם למבוא אשדוד" (ת/218, עמ' 30-31).
942. בהסבירה את השכחה שאחזה בה בחקירה, ניסתה זיוה כהן להציג מצג לפיו מדובר בסכום זניח ביחס להיקף הפעילות העסקית שלה. בנפרד מכך ש 400,000 ₪ אינם סכום זניח כמעט לפי כל קנה מידה, העובדה שאדם הנו עתיר ממון אינה מלמדת בהכרח כי הוא אינו נותן את תשומת לבו לכספים המתנהלים בחשבונו, ואולי המסקנה המתבקשת צריכה דווקא להיות הפוכה.
943. למקרא הודעתה של זיוה כהן, נוצר רושם שזו מתעדת ורושמת ביומנה כמעט כל משימה וכל פעולה, לרבות תנועות כספים כאלו ואחרות. זיוה כהן, בדומה לקבלנים אחרים שנחקרו בתיק ובדומה לנאשם 2, משנה את היחס שלה לכספים בהתאם לראיות שמוטחות בפניה. כך לעיתים עשרות אלפי שקלים יכולים להוות בסיס להתחשבנות מדוקדקת בינה ובין שותפיה העסקיים ובהינף יד, מתייחסים לכאורה בזלזול למאות אלפי שקלים, נוכח היקף העסקים שבבעלותם.
944. יש לתת את הדעת לכך שגם בהתאם לגרסתה הכבושה של זיוה, אותה בית המשפט דוחה, יש כדי להפליל את הנאשם 2 "יצחק הביא את השיק הזה אמר הנה סידרתי לכם, תקבלו את השיק הזה, תוציאו חשבונית. הוצאנו חשבונית בצורה מסודרת, שילמנו את מס של זה ונגמר" (עמוד 394 לפרו' מיום 27.3.19).
945. לא בלי קשר, זיוה כהן הודתה והורשעה בעבירה של סיוע להפרת אמונים. סעיף 6 לכתב האישום המתוקן, שבו הודתה, מציין במפורש כי זיוה כהן הסכימה להוצאת חשבונית של חברת "קדמת עדן" ל"פרימק" וש-"קדמת עדן" תקבל את הכספים עבור הנאשם 2. זיוה כהן הייתה מלאה טענות, מלוא הסל, כלפי ההסדר הטיעון שנערך עמה, אולם מעולם לא ביקשה לבטלו או לחזור בה מהודאתה.
946. הסבריו של הנאשם 2 במשטרה ובבית המשפט להעברת הכספים מחברת פרימק לקדמת עדן ולתוכן החשבונית היו רחוקים מלשכנע: "לא זוכר מה זה היה על סמך מה עשינו את זה. זה היה ב- 2007, לא זוכר" (ת/250, עמ' 13). לנאשם 2 לא היה הסבר מדוע ההסכם החתום מיום 5.2.06 מתייחס רק למגרש 16, ולדבריו אינו זוכר האם היה חוזה נוסף הנוגע לגבי המגרש.
947. הנאשם העריך בחקירתו כי התשלום הכולל שקיבל עבור רובע ט"ז היה בין 3 מיליון ל 2.5 מיליון. (ת/273א עמ' 69).שניים וחצי מיליון אינם אלא הסכום אותו הנאשם 2 מאשר שקיבל יחד עם התשלום "החסר" של פרימק לחברת "קדמת עדן".
948. רק בחקירתו האחרונה של הנאשם 2 במשטרה מיום 2.6.16 זה לראשונה נותן הסבר אשר למעשה אינו אלא הסבר שניתן לו מפי עורך דינו. הדברים מובאים בשם אומרם: "העו"ד שלי, פרופ' רון שפירא, שהוא חבר שלי, שנשאלתי אז אני לא זוכר מה עניתי. כבר העו"ד שלי הסביר לי שזה תיווך שקדמת עדן קיבלה מהאחים ישראל. אם לא הייתי מראה לי את זה והעו"ד שלי לא היה אומר לי בכלל לא הייתי יודע מה... אני חושב שהמכתב הזה מתייחס בדיוק למה שהעו"ד אמר" (ת/251, עמ' 2).
949. כשזו תשובתו של הנאשם 2, אין פליאה שלא יכול היה לפרט דבר וחצי דבר מעבר לאותו הסבר שקיבל מפי עורך דינו: "אני לא זוכר את הסיטואציה... ייתכן שנתנה לי זיוה את המסמכים וייתכן שלא... אני יכול להגיד שאני לא זוכר בכלל... במסמך זה אין ולו מילה על כסף שעבר ליצחק דרי". (ת/251, עמ' 3). ובהמשך: "ייתכן והייתי דוור ... יכול להיות שזיוה ביקשה ממני שאעביר את המסמכים". "ש: מה היה שם במכרז הנסיבות שסביב לו? ת: אני לא זוכר תשאל את מאיר כהן". (ת/251, עמ' 4).
950. נגזרת מהכחשתו של הנאשם 2 כי הכספים שהועברו ל"קדמת עדן" הם כספים ששולמו לו בעקיפין בגין חלקו ברובע ט"ז, היה עליו להסביר מדוע, אם כן, לא שולמו לו כספים בגין מגרש "16" בבעלות פרימק שהרי אין כל היגיון בעריכת הסכם לקידום רק מחצית מהפרויקט. מנגד, זה נדרש להסביר מדוע יואל ישראל שילם לו על פי החוזה כמיליון ₪ בעוד שפרימק שילם לו רק כמחצית הסכום.
951. לא ניתנה מצדו של נאשם 2 כל תשובה של ממש לאמור למעט אמירות סתמיות: " לא זוכר, אולי שילמו את הכל, אני לא יודע..." (עמ' 694 לפרו' מיום 14.1.20); "והשלב השני, אולי הוא לא רצה לשלם ? אולי רבתי איתו?" (עמ' 705 לפרו' מיום 14.1.20).
952. מיותר לציין כי דרכו של הנאשם 2 להוכיח טענתו כי מדובר בדמי תיווך הייתה קלה ביותר וזאת באמצעות זימונו של מאיר כהן (בנה של זיוה כהן החתום על המכתב), כעד הגנה. משלא עשה כן או אז פועלת חובתו של נאשם 2 החזקה לפיה היה בעדותו של כהן לפעול לחובתו.
953. לא בלי קשר, כמפורט באישום הרביעי, הנאשם 2 שאף עד מאוד לגייס את הכסף עבור האופציה שניתנה לו שנים קודם לכן להיכנס כשותף ב"מבוא אשדוד". לחברתו "כדגל" נכנס כסף רב, ולא חוקי, בפרק זמן קצר. מכאן קצרה הדרך לתת "הלוואה" של 950,000 ₪ ל"יחד הבונים" (אישום 7) וכן 453,000 ₪ לזיוה כהן על מנת לממש האופציה.
954. אמור מעתה, הנאשם 2 קיבל מחברת "פרימק" סך של 509,550 ₪ שהועברו לחברת "כד-גל" ובנוסף, סך של 453,055 ₪, שהועברו לנאשם 2 באמצעות חשבונית של חברת "קדמת עדן". בסך הכל קיבל הנאשם 2 מחברת "פרימק" 962,605 ₪.
השתתפותו של נאשם 2 בישיבת ועדת המשנה מיום 9.11.05:
955. בכתב האישום נטען כי בדיון שבו התקבלה ההחלטה עקרונית על הגדלת מספר יחידות הדיור, הנאשם 2 לא השתתף. על פי הפרוטוקול, הישיבה התחילה בשעה 16:00 וכמפורט בעמוד הראשון הנאשם 2 הגיע בשעה 16:25.
956. רכזת וועדת המשנה, הגב' דיתה וויל העידה כי הפרוטוקולים נערכים באופן כרונולוגי בהתאם לסדר בו נדונות הבקשות בפועל. לאחר קבלתם של מלוא הפרוטוקולים החתומים המקוריים עולה כי הדיון בנושא הגדלת הזכויות ברובע ט"ז היה האחרון באותה ישיבה. לאור האמור הודיע התובע כי בכוונתו לבקש לתקן את כתב האישום ואולם בסופם של דברים, חזר בו מבקשה זו (ראה בעניין זה עמ' 621 ואילך לפרו' מיום 19.1.20).
957. בין כך ובין כך, הראיות מלמדות באופן נסיבתי, כי הנאשם 2 השתתף בדיון שנגע לרובע ט"ז. הדברים אמורים נוכח קביעתי בנוגע להיות הפרוטוקולים תעודה ציבורית, יחד עם רצף הדיונים ומספר הבקשות שנדונו, טרם התקבלה החלטה בנוגע לרובע ט"ז (סה"כ 22 נושאים לדיון) . אין כל אפשרות כי כל אלו הסתיימו בעשרים וחמש דקות מהן נעדר הנאשם 2 בתחילת הישיבה.
958. גם הנאשם 2, בחלק מאמירותיו, לא פוסל את האפשרות שהשתתף בישיבה זו כשלדבריו הנקודה שממנה בוודאות נמנע מליטול חלק בהצבעות בקשר לרובע ט"ז קשורה למועד החתימה בפועל על ההסכם (שכידוע נערך בדיעבד): יכול להיות שהשתתפתי באיזה הצבעה מקדמית כשהתחלנו בעירייה לדבר על ט"ז אבל ברגע שחתמתי הסכם עם הקבלנים לא השתתפתי בדיונים, באף דיון" (ת/237, עמ' 13); "יכול להיות שהשתתפתי, יכול מאוד להיות, אני לא זוכר... הזאת, דווקא יכול להיות שהשתתפתי, אני לא זוכר, אלפיים וחמש, מתי היו הבחירות? אלפיים ו... יכול להיות" (ת/237(ב), עמ' 25). גם בבית המשפט, לא פסל את האפשרות כי השתתף בישיבה: "אני אבדוק אם אכן השתתפתי או לא, הרי זה פרוטוקול, לא זוכר אם הייתי או לא..." (עמ' 625 לפרו' מיום 1.1.20).
959. הואיל והמאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום, נתון זה לא יילקח בחשבון במסגרת גזר הדין.
960. ויודגש כי אף אם הנאשם 2 לא פעל בפועל בשום דרך להגדלת זכויות הבנייה, ואין זאת קביעת בית המשפט, אין בכך כדי לשלול את התקיימות עבירת השוחד. די בכך שהמתת ניתנת לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם היה אמור לעשות את תפקידו זה ללא קשר למתת, ואף אם לא פעל כלל לטובת נותן השוחד.
השתתפות הנאשם 2 בישיבת וועדת המשנה מיום 21.12.05
961. במועד האמור, נדונו הבקשות של "האחים ישראל" ו"שיא רפאל" להגדלת מספר יחידות הדיור בהליך של הקלה, היינו הגדלת מספר יחידות הדיור בדרך של הקטנת הגודל הממוצע של הדירות מבלי לחרוג מהסך הכולל של זכויות הבנייה. על מנת לאפשר זאת, יש לבצע הפרדה בין "בנייה רוויה" ל"בנייה נמוכה". בנוסף, נדונה סוגיה עקרונית בעלת משמעויות כלכליות נכבדות: האם יש לחייב את היזמים, כתנאי לתוספת יחידות הדיור, בהשגת יחידות אוויר מ"הרובע המיוחד", מכל "מאגר מוכר" או על ידי תשלום היטל השבחה.
962. הנאשם 2 השתתף בישיבה זו. עובדה זו נלמדת מתוך כך שדבריו נרשמו לפרוטוקול. אשר על כן, בשונה מהדיון שנערך ביום 9.11.05 (כמו דיונים אחרים שבהם שמו מופיע כמי שהשתתף, אולם דבריו לא נרשמו) הנאשם 2 לא יכול לטעון לבלבול, חוסר תשומת לב או שאר טרוניות שידע להפנות כלפי דיתה ואחרים, זולת עצמו.
963. השתתפותו של הנאשם 2 בכל הנוגע להליך ההקלה וההצבעה בוועדה, גם אם אין בה משום הגדלת זכויות, פסולה ונגועה בניגוד עניינים חריף. כפי שפורט לעיל, גם הליך של הקלה יש בו משום "הטבה" משמעותית לקבלנים אשר יכולים להתחיל בבנייה באופן מהיר (של בניין אחד לפחות) מבלי להמתין לוועדה המחוזית, לצד היתרונות הכלכליים הגלומים בהגדלת מספר הדירות שעומדות למכירה. הבקשה הזהה של כל היזמים שזכו במכרז לפעול באופן דומה, מעידה על היתרונות הרבים הגלומים בקבלתה.
964. בנפרד מקבלת ההקלה, בסוגיה העקרונית שעניינה קיזוז יחידות אוויר כתנאי להגדלת מספר היחידות, הנאשם 2 ביחד עם הנאשם 1, הובילו הצבעה שיש בה משום סטייה ברורה מן השורה, בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים .
965. מהנדס העיר, מגדמן, המליץ על תוספת יחידות הדיור בהליך של הקלה, אולם התנה את הדבר בקיום התנאים שקבעה וועדת המשנה בהחלטתה מיום 9.11.05, קרי "קיזוז יחידות דיור ממאגר התחייבות העירייה לרובע המיוחד". על עמדה זו חזר גם בסופו של הדיון ביום 21.12.05 : "יש לאפשר תוספת יחידות ברובע ט"ז רק מהמאגר המיוחד... אין לנו עניין להוסיף יחידות ברובע ט"ז ללא אפשרות ליישם את התחייבות העירייה לדילול יחידות הדיור מהרובע המיוחד" (עוד ר' עמוד 362 לפרו' מיום 9.11.18).
966. יושב ראש הוועדה, וראש העיר צילקר, בדומה למהנדס העיר, עמד על כך שכל תוספת תעשה בתנאי של הוכחת העברה ממאגר: "כל החלטה היא על חשבון מאגר שקיים, והיזמים יצטרכו להוכיח העברה ממאגר".
967. חבר הוועדה, אריה ללוש, ביקש הבהרות לגבי עצם קיומו של מאגר ב"רובע המיוחד" נוכח כך שלדבריו "מעולם לא היו יחידות דיור ברובע המיוחד" והמליץ כי תנאי לקבלת הבקשה יהיה העברת יחידות דיור ממאגר מוכר. בעקבות דבריו של חבר הוועדה ללוש, ראש העיר ראה לנכון להמתין עם ההחלטה על מנת שמנהל מקרקעי ישראל יבהיר את המצב בנוגע לרובע המיוחד. מהנדס העיר שב וטען ש"הגופים הירוקים" לא יסכימו לתוספת יחידות דיור ברובע ט"ז ללא דילול יחידות המאגר "ברובע המיוחד".
968. היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד ניסים לוי, ציין כי בהעדר הוכחת יחידות דיור ברובע המיוחד, ניתן לחלופין לאשר את הגדלת יחידות הדיור או על ידי העברת יחידות ממאגר מוכר אחר או על ידי היטל השבחה מוסכם. בבית המשפט העיד כי מדיניות הוועדה באותה העת הייתה לנסות ולדלל את המאגרים (עמ' 343 לפרו' מיום 9.10.18).
969. והנה, חרף עמדת מהנדס העיר, וחרף עמדת יושב ראש הוועדה, כמו גם עמדת חבר הוועדה אריה ללוש, היו אלו הנאשמים 1 ו-2 שהובילו החלטה ולפיה על מנת שלא לעכב את היזמים "... הם יפקידו ערבות להעברת יחידות הדיור. במידה ולא יהיה מאגר יחידות דיור ברובע המיוחד, נוכל לחלט את הערבות" (הצעת הנאשם 1); "לקבל מהיזמים ערבות ולהעבירה למ.מ.י תמורה יחידת דיור. במידה ולא נסתדר עם מ.מ.י לא נאשר התוכנית" (הצעת הנאשם 2); "בתנאי הסכמת הגופים הירוקים, קבלת הסכמת מ.מ.י וחברת קי.ב.ע לקיזוז יחידות דיור מכל מאגר מוכר או תמורת ערבות בנקאית על סך 16,000 $ לכל יחידת דיור" (החלטת הוועדה שהתקבלה).
970. יודגש כי בפועל, על פי המתווה שהובילו הנאשמים, אין חובה על היזמים להוכיח קיומו או העדרו של מאגר ברובע המיוחד (או בכלל) על מנת לפנות להליך השיורי של ערבות מוסכמת. אלו שני מסלולים מקבילים כאשר היזם יכול מראש לבחור לשלם 16,000 $ ולחסוך ממנו לא רק עלויות כספיות גבוהות יותר, אלא גם את המו"מ מול בעלי המאגר השונים והזמן הכרוך בכך.
971. החלטה זו יש בה משום הטבה כספית משמעותית ליזמים. עצם קבלתה חוסכת זמן רב שהיה נדרש לבירור השאלה האם בכלל קיים מאגר ב"רובע המיוחד", כמו גם הזמן שהיה נדרש באיתורם של יחידות דיור במאגרים מוכרים אחרים ברחבי העיר. בנוסף, השגת יחידות אוויר מחייבת (לפחות לשיטתו של נאשם 1) גם תשלום דמי תיווך ומושפעת מהיצע והביקוש. "זמן שווה כסף" וכאשר מדובר בפרויקט עצום, הוא שווה הרבה כסף.
972. ב"כ המאשימה במסגרת סיכומיו (סעיף 1106) הצביע על החישוב ולפיו ההשבחה במקרה הנדון הייתה צריכה לעמוד על לפחות 20,000 $. ההגנה מצדה, חולקת על תחשיב זה. ואולם היה זה נאשם 2 במענה לשאלת בא כוחו האם יש בהצעתו משום הטבה ליזמים שהבהיר: "בוודאי שהיא מטיבה עם היזמים, היא מטיבה איתם בהרבה, הוא מרוויח..." (עמוד 638 לפרו' מיום 1.1.20). בדומה, הנאשם 1 היה זה שציין במשטרה וחזר על כך בבית המשפט כי שוויה של יחידת אוויר באותה העת נע בין 20,000-22,000 $ (ור' למשל עמוד 567 לפרו' מיום 3.12.19).
973. המציאות לימדה כי יש במתווה שהובילו הנאשמים משום הטבה כספית משמעותית שכן כל היזמים בפרויקט, ללא יוצא מן הכלל, בחרו בהפקת ערבות כספית בגובה 16,000 $ עבור כל יחידת דיור נוספת, חלף השגת יחידת אוויר ממאגר מוכר. מטבע הדברים במידה ושוויה של יחידת אוויר היה נמוך מגובה ההפקדה, שום יזם לא היה מתנדב להוציא כספים מיותרים.
974. ניסיונו של נאשם 2 להקטין מחשיבות השתתפותו בישיבה זו כמו גם מההחלטות שהתקבלו בה נועד לכישלון: "היתה ישיבה אחרת שבמקרה השתתפתי בה, הגעתי באיחור, ביקשתי להיכנס, נכנסתי, בישיבה זו דנו בשני עניינים, אני לא יודע אם הם, אני לא יכול לקרוא להם מועטים, שני עניינים שקיימים בכל התוכניות להשבחה, סכום ההשבחה והדבר השני זה מאגר מאיפה מביאים את ה..." (עמוד 640 לפרו' מיום 1.1.20).
975. הנאשם 2 ככל הנראה הבין כי גם ניסוחים פתלתלים לא יהא בהם להפחית מחשיבות ההחלטות שהובילו הוא ונאשם 1 בישיבה זו, ועל כן, ניסה בדוחק לשכנע כי בעצם הוא נקשר על היזמים רק לאחר ישיבה זו. מעבר לכך שקבלת גרסה כבושה זו מביא לכך שהנאשם נקשר לכאורה עם היזמים כשבועיים וחצי בלבד לפני שחתם על ההסכם הכתוב וכבר קיבל מחצית מהסכום, הסבריו של הנאשם בנוגע למועד ההתקשרות היו מגומגמים, מבולבלים וחסרי כל היגיון: "הישיבה השנייה שאמרתי לכם... היו לי דיבורים עם הקבלנים, כלומר היו התרחשויות שאני הולך לסגור איתם, אבל לא סגרתי איתם, לא חתמתי איתם הסכם... תמיד יכולים להתנער עד ש... אני עדיין לא הייתי בטוח אפילו שאני אקבל את זה, התפללתי ש... לא, לא דיברנו על סכומים" (עמוד 641 לפרו' מיום 1.1.20) .
976. הנה לפי דבריו של הנאשם 2 בבית המשפט לאחר הסיכום הראשוני ועד לחתימה על החוזה, קיימים "גוונים של מחויבות" החל "מדיבורים" בואכה "התרחשויות" וכלה ב"תפילות" שבכל אותה עת הוא רואה עצמו חופשי לדון ולהצביע בעד קבלת בקשות של אותם יזמים.
גרסת נאשם 2 במשטרה בנוגע למטרת ההתקשרות:
977. גרסת ההגנה כפי שהתייצבה במהלך העדות בבית המשפט, הייתה כי מטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 לבין היזמים הייתה קשורה בעיקרה לסיוע בזירוז התכניות והוצאת היתרי הבניה. הנאשם 2 לא סייע בהגדלת מספר יחידות הדיור (שכן הדבר הוחלט עוד בטרם הצדדים נקשרו בתמיכת ויוזמת ראש העיר צבי צילקר).
978. כפי שיפורט להלן, גרסה זו הנה גרסה כבושה, חלקית, שעומדת בסתירה חזיתית לדברים אותם מסר הנאשם 2 במשטרה. הלכה למעשה, על פני מספר הודעות, הנאשם 2 מודה כי היזמים נקשרו עמו על מנת להגדיל את מספר יחידות הדיור שאושרו להם על פי התב"ע המקורית. נוסף לכך, אישר הנאשם 2 כי כל ההסכמים שערך מול היזמים היו מותנים בהצלחה, היינו הגדלת יחידות הדיור, ולא זו בלבד, התשלום שקיבל נעשה בהלימה עם קידום הגדלת הזכויות, תחילה בקבלת המלצת הוועדה המקומית ובהמשך באישור הוועדה המחוזית. גם אם ראה הנאשם 2 לציין כי זירז את התכניות בעירייה ופנה לגורמי רישוי (דבר הפסול בפני עצמו), אין בכך כדי לגרוע מהודאתו בדבר תכלית הכספים שקיבל בזיקה לתפקידו הציבורי.
979. בחקירתו הראשונה של הנאשם 2, מיום 19.3.12 (ת/237), הנאשם 2 דיבר בתחילה באופן כללי על מהות הייעוץ אותו נתן וכדוגמה ראשונה מציין: "בעיקרון מגיע יזם שקנה שטח, הולך לאדריכל, מנסים להתלבט, איך הוא משביח את הקרקע שלו... מגיע אלי היזם...ושואל אם אני יכול לעזור. אני רואה את התכנית שלו אני חושב ורואה מה אני יכול להציע מהניסיון שלי..." (ת/237, עמ' 4).
ובהמשך: "נתתי לכל קבלן דרך, איך יוכל לזרז את התכניות שלו איך יוכל להשביח את המקרקעין שלו, בהתאם לחוק" (שם, עמ' 10).
980. עוד ציין הנאשם 2 כי ההסכמים עם הקבלנים היו מותנים בהצלחת הייעוץ, וכי במידה ולא היה מצליח לספק את מה שהתחייב לגביו, לא היה אמור לקבל שום תמורה. מכאן גם יחזור במספר הזדמנויות על האינטרס הברור שלו בהצלחת הייעוץ.
981. באופן ספציפי, הנאשם 2 ציין כי ייעץ ליזמים ברובע ט"ז גם בנושאי הגדלת הזכויות שלהם במקרקעין: "אני ייעצתי לאחים ישראל, לשיא רפאל ולפרימק, שהם יקבלו את השטח, כמה כל אחד יגיש בקשה להגדלת יחידות דיור בהתאם לתכנון ובתנאי שלא יעברו את 20% שבס, עד שבס...לשאלתך על מה שילמו לך אם ייעצת להם לפי שבס, אני משיב כי הקבלנים יודעים שאשדוד נמנעת מלאשר שבס אוטומטית, אמרתי להם, שלא יתקרבו לשבס, שיבקשו 14%-15% לפי התכנון של הבניין" (שם, עמ' 13).
982. האמירה של נאשם 2 לפיה ייעץ ליזמים שיבקשו עד 15% תוספת ושלא יתקרבו לשב"ס, בהכרח מובילה למסקנה ברורה לפיה ההתקשרות ביניהם, נעשתה לפני ה- 9.11.05 שכן אם כבר התקבלה החלטה העקרונית בוועדת המשנה, מה יש לנאשם 2 לייעץ ליזמים ביחס להגדלת זכויות הבנייה ובפרט מה יש לו להזהירם מפני בקשה מעבר ל- 15% כאשר כבר יש החלטה סדורה וחד משמעית בנושא.
983. בהודעתו השנייה שנגבתה יום למחרת, 20.3.12 (ת/238), הדברים מוצאים ביטוי ברור ומוחשי יותר: "התשלום היה בהצלחה של מה שלקחתי על אחריותי לבצע" (שם, עמ' 3).
984. בהתייחסו ליואל ישראל הנאשם 2 פירט: "אמרתי לו, אבל תכינו תכנית כדי שנוכל להתקדם, אני לא יכול להגיד לכם עכשיו כן עד שנראה את התכנית, כי יש חלק שאתם רוצים במקומית, חלק גדול במחוזית..." (ת/238(א), חלק ראשון - עמ' 18).
985. נאשם 2 אף ראה לציין כי נושא הגדלת הזכויות היה הדבר הראשון שנדון ביניהם: "...בהתחלה שאלתי את יואל ישראל בפגישה הראשונה או אחריה מה הוא מצפה. יואל אמר לי שהוא כמו כל קבלן רוצה 20% שבס. אני אמרתי לו שבאשדוד אין 20%, אמר לי שהוא יודע ושאל בכל זאת מה הוא יכול להשיג בוועדה המקומית כהמלצה. סיכמנו את מה שדובר, אמרתי שיביא תכנית, שנראה איך הוא יכול להעמיד את הבניינים בשטח ולפי זה להמליץ על הוספת יחידות, שחלק מאושר במקומית ועל חלק ילך למחוזית, כולם בערך זה אותו הליך" (ת/238, עמ' 32).
986. אמרתו של נאשם 2 ביחס לכך שיואל ישראל שאל מה יוכל לקבל כהמלצה של הוועדה המקומית, בהכרח מקבעת את הסיכום ביניהם לפני ה- 9.11.05 שאז התקבלה ההמלצה של הוועדה המקומית.
987. ביחס לגוזלן מסר: "הוא אמר שאנשים המליצו עלי, אבל לא אמר מי ואם אני יכול לעזור לו בקבלת 20% שבס. אמרתי לו, שאין 20% ואז הוא אמר שיש לו אדריכל מעולה מתל אביב והוא יכול להציע רעיונות יפים...נפגשתי איתו (האדריכל)...אמרתי לו שיש להם בעיה, כי זה דורש הרבה עבודה במחוזית כי זה גם גובה וגם תוספת. אחרי שקיבלו המלצה במקומית, הלכו למחוזית ושם כבר טיפלו בהם" (שם).
988. ובמענה לשאלה ישירה:
"ש: אם אני אקרא ליואל/משה חכם, לגלעד פרימק ולשמעון גוזלן ואשאל אותם על מה הם שילמו לך מה יגידו לי? ת: יגידו לי שא' שאני הצעתי להם איך להגיש את התכניות, איך הם יכולים להשביח את הקרקע שלהם, איך הוועדה מתנהלת, שקבעתי להם פגישה עם מהנדס העיר..." (שם, עמ' 34–35).
989. בהמשכה של החקירה, הנאשם 2 מבהיר כי התשלום שקיבל ניתן בגין תוספת היחידות:
"ש: לא אני אומר כמה כסף אפשר לקבל על מה שעשית?
ת: סגרתי איתם על יחידה...כמה אני מקבל עבור כל יחידה שמקבלים תוספת מעבר למה שהיה להם בתב"ע...על כל תוספת על כל יחידה
...
ש: כמה כסף?
ת: לא זוכר, כתוב בהסכם אחד עשיתי איתו ככה אחד עשיתי איתו ככה, כל אחד משהו אחר...כל אחד, זה לא היה מחיר קבוע לכל אחד כי הסתכלתי גם מי הלך למחוזית הרבה, מי הלך פחות למחוזית" (ת/237(ב), עמ' 47).