עדות נאשם 2 בבית המשפט:
1012. עדותו של הנאשם 2 בבית המשפט הותירה רושם רע. מדובר בעדות מבולבלת, מתחמקת, מיתממת, נטולת הגיון ששולבה באמירות קורבניות, לצד הטחת האשמות בתובע, ובכלל. לחלק ניכר מהאמירות המפלילות של הנאשם 2 במשטרה לא ניתן כל הסבר ממשי, למעט הסברים לפיהם הוא אינו זוכר, התובע מבלבל אותו, מוציא דברים מהקשרם, וכיוצא באלה. חלק מגרסתו של נאשם 2 הנו בבחינת עדות כבושה שלא הוזכרה אף לא ברמיזה במשטרה וממילא גם לא הוטחה בעדים הרלוונטיים. לא אחת, הנאשם 2 הודרך בחקירתו הראשית בשאלות שהוצגו לו ולחלופין, בחקירתו הנגדית נזקק לעזרתו של בא כוחו שהרבה להתנגד, ולקטוע את רצף החקירה.
1013. כך ולא באופן ממצה, לראשונה בבית המשפט, טען כי ההחלטה העקרונית בדבר תוספת של 15% התקבלה בישיבת הנהלה, עוד בכלל לפני שהמכרז יצא: "אז לפני אוגוסט, נגיד חודש, חודשיים, משהו כזה, ראש העיר, בוועדה ביקש, רבותיי רובע ט"ז, עכשיו יצא מכרז של קבלנים, אני רוצה, מבקש ממכם שנקבל החלטה מה התוספת יחידות שאנחנו נשים ברובע, התקבלה החלטה כללית שלא נגיד אחרי בגלל יזם זה קיבלנו, ובגלל, ואז התקבלה ההחלטה להוסיף לרובע 15%" (עמוד 624 לפרו' מיום 1.1.20).
1014. גרסה זו יש לדחות, לא רק בשל היותה גרסה כבושה, אלא גם נוכח חוסר היגיון בקבלתה. מבחינה כרונולוגית, יש לתת הדעת לכך שרק ביום 29.6.05, כחודש בלבד לפני פרסום הזוכים, הוצגה לראשונה תכנית הבינוי הכללית ברובע לאישור ועדת המשנה. מהנדסת העיר דיברה על מגוון המבנים שיבנו, בשטח הממוצע של הדירות (בין 105-85 מ"ר) וגובהם של הבניינים (שינוע בין 16-11 קומות). כיצד ניתן להחליט על היקף התוספת שתינתן ברובע לפני שהתכנית הבסיסית אושרה?
1015. יתר על כן, כפי שעולה מהפרוטוקול, בישיבה זו חבר וועדת המשנה, גרשוב ולדימיר, ביקש לדעת כמה יחידות "צפות" ניתן יהא להוסיף לרובע. לא ניתנה כל התייחסות לשאלה זו, יחד עם זאת, מהנדס העיר התבקש לערוך בדיקה פרוגרמטית של המענה לשטחי הציבור ברובע, ולא בכדי. הקביעה בדבר מספר יחידות הדיור שניתן להוסיף למגרש נתון, בפרט כאשר היא כוללת גם הגדלת זכויות הבניה, אינה קביעה פוליטית, אלא החלטה תכנונית שמחייבת עובר לקבלתה בחינה של גורמי מקצוע בנוגע להשפעות של אותה תוספת בזיקה לשטחי ציבור, תחבורה, חניה וכיוצא באלה. הדבר נעשה גם ביחס לרובע ט"ז כפי שפורט מעלה בהתייחס לעדות של חיה גרינברג ומהנדס העיר.
1016. מיותר לציין שאין כל תיעוד לאותה החלטה חרף חשיבותה. הנאשם 2 מודע לכך שאין כל ישיבה שמתעדת האמור ועל כן (במענה לשאלה מדריכה של בא כוחו) מאשר כי זה הוחלט בשיחת הנהלה (וגם זאת בסתירה לדבריו הראשוניים לפיהם הדברים נאמרו בוועדה ולא בישיבה).
1017. ואף היה בגרסה זו ממש, אין בה כדי לשנות שהרי היא לא הייתה בידיעת היזמים. ההמלצה הפורמלית היא הקובעת על פי דין והיא זו שעבורה מוכנים היו היזמים לשלם לנאשם את הסכומים עליהם סיכמו. אין לשלול, גם לפי גרסה זו, כי נאשם 2 היה מודע לעמדה עקרונית זו של הגורמים השונים בעירייה והזדרז להציעה מבעוד מועד ליזמים, טרם תתקבל החלטה פורמלית בעניין, תוך גריפתם של מיליוני שקלים לכיסו.
1018. הנאשם 2 מאשר שהוא זה שיצר את הקשר עם היזמים: "איך יצרתי איתם קשר? הרי ידעתי מי הקבלנים שזכו במכרז, זה פורסם בכל העיתונות" (עמוד 625 לפרו' מיום 1.1.20). ההכוונה לעיתונות אינה מקרית ונועדה להפריד באופן מלאכותי בין תפקידו הציבורי לייעוץ הפרטי שנתן. הנאשם 2 לא היה צריך ללמוד דבר מהעיתונות וכל אינפורמציה שרצה יכול ואף מחויב היה לקבל מתוקף חברותו בוועדת המשנה. נדמה כי התיאור אותו מסר יואל ישראל לפיו הנאשם 2 ניגש אליו בזמן שהיה בעירייה, בירך אותו בברכת מזל טוב "שמעתי שזכיתם אתה רוצה חברה שתוביל" יותר משקפת את המציאות.
1019. לגבי הישיבה מיום 21.12.05 הנאשם 2 טוען כי ממש "יד המקרה" הביאה לכך שנכח בה וכך גם ניסה להקטין מחשיבות הנושאים שנדנו בה " אני לא רוצה להגיד שנכנסתי בטעות, לא השתתפתי אבל אמרו לי תשב, ישבתי, הסתכלתי על מה הם דנים...ראיתי את שני הנושאים שעליהם דנו שהם לא נושאים של עסקים או של דברים מיוחדים...כדי שיוכלו לקבל היתר בניה, יוכלו לקבל היתר בניה ובתנאי שישלמו ערבות בנקאית..." (שם, עמ' 637). זאת אמר אף על פי שכחבר ועדה הוא אינו "אורח" שצריך במקרה לבקש את נוכחותו אלא זו חובתו. הנושאים שעמדו על הפרק באותה הישיבה היו רחוקים מלהיות שוליים.
1020. הנאשם 2 התבקש על ידי בא כוחו להסביר את המשמעות הכלכלית של המתווה שהוצע ליזמים על ידי נאשם 1 ומבלי משים אישר לחלוטין את הרווח הגדול שיש בהצעה ובכך גם את הסטייה מן השורה: "בוודאי שהיא מיטיבה עם היזמים, היא מטיבה איתם בהרבה, הוא מרוויח על אף שאני הצעתי כמה לשלם אז בזמנו אני לא זוכר, אני הצעתי לשלם על משהו אחר ובסוף יצאו על השבחה מה שייקבל השמאי..." (שם, עמ' 638). לאחר הפסקה, משהבין הנאשם 2 את משמעות דבריו תיקן עצמו ביחס לאותה ישיבה.
1021. בחלק מגרסאותיו במשטרה, הנאשם 2 טען כי המליץ לקבלנים לבקש תוספת שלא תעלה על 15%. כפי שצוין, אין כל משמעות להמלצה שכזו לאחר שכבר התקבלה ההחלטה ביום 9.11.15 שהרי 15% תוספת זו כבר ההטבה שהייתה בידיהם ואושרה באופן פורמלי. נגזרת מכך המסקנה שההתקשרות הייתה עוד לפני המועד האמור. הנאשם 2 התבקש בחקירתו הנגדית להסביר חוסר היגיון בגרסתו זו, ולמעט אמירות סתומות ומתחמקות, לא עלה בידו לספק הסבר מניח את הדעת, אם בכלל (ראה עמוד 682 לפרו' מיום 14.1.20).
1022. הנאשם 2 שינה כל פעם את גרסתו מה בדיוק עשה, עם מי דיבר ובעיקר לא יכול היה להסביר מה בדיוק הצדיק קבלה של סכום מצטבר של 2 מיליון ₪ (ללא חישוב הכספים שקיבל באמצעות קדמת עדן).
1023. שנשאל האם דיבר עם עובדי העירייה או אנשים מהמחלקות השונות ענה: "תראה, אני הייתי ממלא מקום ראש העיר, התפקיד שלי לא, לא נפגש עם פקידים, אם דיברתי - דיברתי אולי עם חברי עירייה, חברים שלי, אבל פקידים אני לא מגיע לפקידים. אני לא יושב עם פקידים ומדבר עם פקיד זה ופקיד אחר. בוודאי לא על נושאים שיש לי בהם עניין [...] שוב, אם אני אומר דיברתי עם חברי עירייה, זה לא אומר שבאתי ואמרתי להם תעשו ותעשו ככה, פטפטנו, זה שיחות חולין..." (עמוד 641 לפרו' מיום 1.1.20).
1024. אמירה זו נמצאת בסתירה לדברים שמסר בחקירה לפיהם: " אין עובד עירייה שיגיד לך שאני חס וחלילה באתי אליו ואמרתי לו אתה חייב, אתה תתן, אתה...אין דבר כזה. אני עם עובדי עירייה כמעט ולא מדבר ואם אני צריך לדבר עם מישהו אני מטלפן אליו קובע איתו פגישה" (ת/237א', עמ' 47).
1025. הנאשם התבקש להסביר את הסתירה בין אמירותיו במשטרה, שם הדגיש כי שהוא גובה את הכספים עבור שירותיו רק כאשר הוא מסיים את המשימה ("אני מקפיד שאני מסיים את המשימה, המטלה רק אז אני מבקש חשבון, אני אף פעם לא מבקש חשבון באמצע" (ת/237א', עמ' 32), לבין העובדה שמכל היזמים ברובע ט"ז ביקש וקיבל כספים עם חתימת ההסכם והרבה לפני קבלת ההיתר. לא הייתה לנאשם תשובה מניחה את הדעת, אם בכלל למעט אמירות סתמיות: "בהדרגה, אפשר לקבל היתר אם.. אני מתחיל את הפעילות הרי את ההיתר הוא יקבל ואז אני אבקש ממנו...כסף, אז אמרתי אם הוא לא יכול – לא" (עמוד 627 לפרו' מיום 14.1.20); "אני לא יודע מה היה אז. אני לא זוכר" (עמוד 636 לפרו' מיום 19.1.20).
1026. כך גם לא התקבל הסבר מצד הנאשם 2 למנגנון הביטחון שנקבע בהסכמים הכתובים ולפיו במידה ולא מתקבל היתר על כל יחידות הדיור - לרבות אלו שהוספו – הוא לא מקבל דבר. הנאשם טען בתחילה ובניגוד מוחלט ללשון ההסכם הברורה כי הוא לא אמור להחזיר את כל הכסף ובהמשך, טען שוב בלשון סתמית מבלי להתמודד עם הטענה: " אני אמרתי... לטפל בפרויקט התוספת לא מעניין אותי אושרה או לא אושרה, אם יאושר בטיפול שלי, אם היא אושרה, קיבלתי את מה שקיבלתי" (עמוד 631 לפרו' מיום 14.1.20).
1027. הוצגו לנאשם 2 דבריו בחקירה לפיהם במסגרת הייעוץ הוא הסביר ליזם כיצד הוא יכול "להשביח" את המקרקעין (ת/237א', עמ' 47). הנאשם 2 ביקש שיקריאו, ביקש לראות החקירה ולבסוף ענה כי הוא "לא זוכר" (עמוד 633 לפרו' 14.1.20).
1028. הנאשם לא שלל את דבריה של חיה גרינברג לפיהם היזמים הגישו בקשות לתוספת יחידות דיור ובעקבות הבקשה נעשתה הבדיקה:" אני לא זוכר, אין עם זה שום בעיה.. כי זה ההליך" (עמ' 676 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.20). בהמשך אישר את דבריה של חיה כי לאחר שהיזמים הגישו בקשות לתוספות, הם התבקשו להגיש תכנית מאוחדת כדי לבדוק כמה יחידות ניתן להוסיף (שם, עמ' 677).
1029. לא ניתן כל הסבר לאמירות המפלילות של פרימק ויואל ישראל שבהפלילם את הנאשם 2 הפלילו את עצמם: "תשאל אותם" (שם, עמ' 710). לא ניתן כל הסבר מצד הנאשם 2 לדברים שהוא בעצמו מסר בחקירה לפיהם יואל ישראל ביקש לדעת מה ניתן להשיג בוועדה המקומית כהמלצה (מכאן בהכרח נקשר עמו עובר ליום 9.11.05), למעט העלתה של תיאוריה חדשה לפיה הכוונה הייתה אם אפשר 20% במקום ה- 15% שהוחלט. שהתובע הטיח בו שסברה זו אינה הגיונית, השיב :"...אולי הוא שאל, אני לא יודע ..אני לא יודע מה הייתה השיחה ביננו" (שם, עמ' 713).
1030. אשר לדבריו בחקירה לפיהם עזר ליזמים ברגע שזכו ניסה להמעיט מאמירה זו כשלדבריו: "מספיק שאני אומר לה פה משרדו של שיפר זה כבר נקרא עזרה. פטפטתי איתם, אני יודע שאולי אני אקח את העבודה הזאת וניסיתי להתקרב אליהם עדיין לא סגרנו, הם בעצמם עדיין לא שילמו למנהל, אז על סמך מה אני אלך לחתום איתם...". בהינתן העובדה שהיזמים שילמו למינהל כבר בחודש ספטמבר 2005 (6.9.05 האחים ישראל, 11.9.05 שיא רפאל) יוצא כי הנאשם מודה גם בבית המשפט כי הקשר עם היזמים נרקם בסמוך לאחר זכיית הקבלנים. אשר לטיב העזרה, לא הובהר מה הם פשר אותם "פטפוטים" וממתי הפכו להצעות קונקרטיות. ביחס לכך אף לא אחד מהיזמים, לרבות לא גוזלן מתאר "היקשרות בשלבים", ההיפך הוא הנכון. כולם מתארים כי מלכתחילה הנאשם 2 הציע את כל שיש לו להציע. אמרותיהם המפורשות של יואל ישראל וגלעד פרימק על כך שהנאשם הציע להם להוסיף זכויות בנייה מסתברות ועדיפות לאין שיעור מגרסתו של הנאשם 2 לפיה "פטפט" "וניסה להתקרב" ליזמים אולם בא בהצעות קונקרטיות רק לאחר קבלתה של ההחלטה הפורמלית מיום 9.11.05.
1031. לסיכום עד כאן: רצף של ראיות מפלילות ישירות, לצד שורת ראיות נסיבתיות, כמו גם מסמכים שונים, מלמדים מעבר לכל ספק סביר על כך שמטרת ההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים הייתה לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור.
1032. ההתקשרות נעשתה טרם הדיון שנערך ביום 9.11.05 והעברת הכספים נעשתה בזיקה לוועדה המקומית ובהמשך להחלטת הוועדה המחוזית. הכספים שניתנו על ידי היזמים, הובטחו באמצעות צ'ק אישי של הנאשם 2 שהמנגנון להפעלתו הנו "הכל או לא כלום", היינו במידה ולא יאושרו כל היחידות, לרבות אלו שנוספו להן, הנאשם לא יקבל שכר גם לא חלקי. הנאשם הודה במשטרה במרבית המיוחס לו ואף שבהמשך שינה גרסתו והכחיש חלק אחר מן הדברים, גם גרסתו האחרונה הייתה רחוקה מלשכנע ובמובנים רבים פעלה לחובתו. הנאשם 2 השתתף באופן פעיל בישיבות הנוגעות ליזמים מהם קיבל כספים ודאג ביחד עם נאשם 1 להוביל החלטות שיש בהן סטייה מן השורה ותועלת כלכלית עצומה לקבלנים.
קבלת השוחד משמעון גוזלן וחברת "שיא רפאל":
1033. גרסתו של הנאשם 1 במהלך חקירותיו במשטרה וכן במסגרת עדותו בבית המשפט, התייחסה לשלושת הקבלנים הזוכים במאוחד. לא נעשתה על ידו כל הבחנה בנוגע למטרת ההתקשרות מול חברת "פרימק" ו"אחים ישראל" לבין זה שנתן ל"שיא רפאל". החוזים הכתובים (המקוריים) שנחתמו מול היזמים, נערכו שלושתם על ידי הנאשם 2 ודומים בתוכנם (למעט המחיר ותוספות שכל יזם ראה להדגיש מצדו). בדומה, לא נטענו על ידי הנאשם 2 טענות עובדתיות מיוחדות לגבי גוזלן, בין היתר, בזיקה למועדים שנקשר עמו, טיב השירות והפעולות שביצע עבורו; או הסכם מיוחד שערך רק מולו. הראיות הנסיבתיות והאחרות המלמדות על כך שההתקשרות בין הנאשם 2 ליזמים נעשתה לפני ה- 9.11.05, נכונות גם ביחס להתקשרות מול גוזלן. לאור האמור, שלילת גרסתו של נאשם 2 כפי שפורט באריכות עד עתה, מובילה גם לשלילת גרסתו בנוגע ל"שיא רפאל" וגוזלן בבחינת "שטר ושוברו".
1034. אף שכך, אין בית המשפט פוטר עצמו מלבחון את הנסיבות הקונקרטיות של ההתקשרות מול גוזלן וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שמדובר ביזם (שלמעט הגשת התכנית הראשונית במשותף) פעל בנפרד מול הנאשם 2; בשים לב לכך שבשונה מיואל ישראל (שהיה שותף עם פרימק) שהכיר היטב את העיר אשדוד ובנה בה פרויקטים רבים, גוזלן לראשונה פעל בעיר אשדוד; בשים לב לכך שפרימק ויואל ישראל הפלילו עצמם ואת הנאשם 2, גוזלן כפר בכל המיוחס; בשים לב לכך שבשונה מגלעד פרימק ויואל ישראל שלגביהם לא הוכחה כל פעילות תורמת מצדו של נאשם 2 שאינה קשורה להגדלת מספר יחידות הדיור, בעניינו של גוזלן קיימות ראיות מסוימות הקשורות בשיווק ובקבלת ההיתר; בשים לב לגובה התמורה שקיבל הנאשם 2 מגוזלן (מחצית הסכום אותו העבירו פרימק ויואל ישראל); בשים לב לכך שגוזלן זוכה על ידי בית המשפט המחוזי מעבירה של מתן שוחד.