55. הנה כי כן, אף מבלי להידרש למסד הנורמטיבי, ועוד בטרם תינתן התייחסות לטענות ההגנה, עולה כי הנאשמים, במעשיהם, הכניסו עצמם לסיטואציה של ניגוד עניינים חריף, אינטנסיבי וקיצוני. ניגוד עניינים זה אינו ניתן לנטרול בשום דרך, בין אם יש לבחון את המסד הנורמטיבי טרם תיקונו של חוק התכנון והבניה, ובין אם לאחריו.
מסגרת נורמטיבית:
56. לא נסתפק אך בהצגת הגיונם של דברים ובשלב זה יפורט העיגון הנורמטיבי שאמור היה להביא הנאשמים לפסול עצמם לשמש בכל תפקיד ציבורי בעת הרלוונטית.
ניגוד עניינים כללי:
57. הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא בניגוד עניינים הוכר בפסיקה ככלל יסוד בשיטת המשפט הישראלית החולש על כל דבר חקיקה. השיקולים והטעמים העומדים ביסוד הכלל נגזרים מחובת האמון שחב עובד הציבור כלפי הציבור בעת מילוי תפקידו, על מנת להבטיח קיומו של מנהל תקין הפועל לטובת הציבור. במסגרתה של חובת אמון זו על עובד הציבור לפעול בהגינות ובתום לב תוך הימנעות ממצב המעלה חשש לניגוד בין חובתו לציבור לבין אינטרסים אחרים.
58. בבג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה ואח' [פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' ברק] פ"ד לד(2), 566 (להלן:"עניין סיעת הליכוד") ציין בית המשפט כי טעמו של הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא כפול:
"[...] ראשית, טעם פרגמטי. עובד הציבור, שבידו הופקדה סמכות, חייב להפעיל את סמכותו מתוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלבנטיים להפעלתה של אותה סמכות ושיקולים אלה בלבד. כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד. כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע. שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות ונעשו ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור, ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע".
59. בדומה, בבג"צ 971/99 התנועה למען איכות השלטון נ' וועדת הכנסת [פסקה 46] פ"ד נו(6), 117, צוין על ידי כב' השופט מ' חשין:
"האינטרס האישי הוא האינטרס הציבורי האחר יכולים שיערבלו את מחשבתו הנקייה של איש הציבור – מחשבה האמורה להטביע עצמם אך באינטרס שמופקד על קידומו – יסטו אותו מדרך הישר וירחיקו את ליבו מן העיקר שהוא חייב בו. אם בהשפעות חיצוניות ייעשה, ייפגם אמון הציבור בו, ועל כן אסור לאיש הציבור להימצא במצב שבו יילכד בצבת של ניגוד אינטרסים".