1167. אישום זה כולל בתוכו שלושה אישומים שונים הנוגעים לשלושה פרויקטים נפרדים: הראשון עניינו הבניה במגרש 136, השני מגרש ג'1 עליו נבנה מגדל מגורים הידוע בכינויו "K-TOWERS" והפרויקט השלישי נוגע למגרשים 15 ו-18.
השוחד במגרש 136
(נאשם 1)
תמצית כתב האישום:
1168. מגרש 136 היה במועדים הרלוונטיים בבעלות חברת "פרספוליס" שבנתה בו 368 יחידות דיור כפי שאושר לה בתב"ע. בתום הבינוי נותרו כ-11,300 מ"ר יתרה של זכויות בנייה בשטח של 4598 מ"ר. ניסיונות קודמים להשביח את הקרקע ולבנות ביתרת הזכויות יחידות דיור למגורים לא צלחו.
1169. כתב האישום מייחס לנאשם 1 כי קיבל מתת בסך 80,000 ₪ מחברת "יחד הבונים" (אשר בשליטת יצחק חדד וקלוד נחמיאס שרכשו את יתרת הזכויות במגרש) וכן מתת באותו סכום מחכמוב (הבעלים במשותף של פרספוליס שמכר את זכויותיו ל"יחד הבונים"), בתמורה לקידום זכויות הבנייה הנותרות במגרש 136. הנאשם 1 קידם את הגדלת זכויות הבניה, ואף סייע בהפחתת היטל ההשבחה. כתוצאה מכך, ממגרש שלא ניתן היה לבנות בו דבר, נבנו בו 82 יחידות דיור כשעל היזם לשלם היטל השבחה מופחת.
לוח זמנים רלוונטי:
שנים 2004-1995: התקופה בה הרצל חכמוב ז"ל היה הבעלים של מגרש 136 באזור הסיטי.
שנים 2004-2002: תקופה בה ניסה הרצל חכמוב ז"ל להשביח את הקרקע או למכור אותה.
יולי 2004: מכירת מגרש 136 לחברת "יחד הבונים".
ספטמבר 2004: נאשם 1 מוציא לחברת "פרספוליס" בבעלותו של הרצל חכמוב ז"ל חשבונית על סך 78,729 ₪ בגין "ליווי רכישה".
20.7.05: ועדת המשנה מאשרת תוספת זכויות בניה של 74 יחידות דיור במגרש 136.
27.7.05: "יחד הבונים" משלמת לנאשם 1 27,000 ₪ תשלום 1 מבין 3 תשלומים בסכום כולל של 80,730 ₪.
17.8.05: ישיבת ועדת המשנה שדנה באופן תוספת יחידות הדיור למגרש 136 בדרך של הפקדת תכנית מפורטת. הנאשם 1 משתתף בישיבה.
28.2.07: ישיבת ועדת המשנה שדנה בבקשת "יחד הבונים" שתוספת הדיור תהא בדרך של השבחה ולא על ידי הבאת יחידות ממאגר מאושר.
9.7.08: ישיבת ועדת המשנה שדנה בהתנגדות דיירים לבקשה להקלה נוספת של "יחד הבונים" לתוספת של 8 יחידות דיור נוספות. נאשם 1 משתתף בישיבה ותומך בבקשה. סך הכל אושרה תוספת של 82 יחידות דיור בדרך של השבחה.
מענה נאשם 1 לכתב האישום ביחס למגרש 136:
1170. הנאשם 1 מאשר את קבלת הכספים האמורים בכתב האישום, אולם לטענתו, אלו לא ניתנו בעד מילוי תפקידו אלא בתמורה לכך שתיווך בין הרצל חכמוב, בעל המגרש, לבין נאשם 10, יצחק חדד. התיווך בא לידי ביטוי גם בכך ש: "ליווה את העסקה בהיבטים שונים שלה". הנאשם 1 לא היה מודע בעת מכירת המגרש כי קלוד נחמיאס שותף ביחד עם יצחק חדד בחברת "יחד הבונים".
1171. הנאשם 1 לא השתתף בדיון בנוגע למגרש שנערך בישיבת וועדת המשנה מיום 20.7.05 שבו אושרה הקלה לבנייתן של 74 יחידות דיור וכך גם לא בישיבה מיום 17.8.05 שבה אושרה הפקדת תכנית מפורטת בפרויקט. אשר לישיבה מיום 28.2.07 (בה נדונה בקשת היזם שתוספת יחידות הדיור תהיה על דרך השבחה), היא אינה מוכרת לנאשם ואין בחומר החקירה פרוטוקול רלוונטי ממועד זה.
1172. אשר לישיבת הוועדה מיום 9.7.08 (בה נדונה בקשת הקלה נוספת לתוספת 8 יחידות דיור), נטען כי הנאשם 1 אמנם השתתף בה, אולם חלוף הזמן של שלוש שנים והחלפת הבעלים של המגרש מ"יחד הבונים" לחברת "קלוד נחמיאס" מנטרלים את החשש לניגוד עניינים.
1173. אין חולק כי דניאל אזולאי פנה לנאשם 1 בנוגע להשבחת מגרש 136, אולם הפנייה הייתה בשנים 2000-1999 ולא בסמוך למכירת המגרש ל"יחד הבונים". באותה עת הייתה מדיניות קשיחה של העירייה בשטחים עודפים, קרי לא ניתן לבנות דבר למעט מקבצי דיור (כאשר הכוונה היא להוסטלים, מרכזי קליטה או דיור מוגן). מדיניות זו השתנתה בתקופה שבה יצחק חדד קנה את השטח.
דיון והכרעה:
1174. שורה של ראיות מובילה למסקנה ברורה, מעבר לכל ספק סביר כי הכספים אותם קיבל נאשם 1 הם מתת פסולה שניתנה לו על מנת לקדם את זכויות הבניה במגרש 136. ראיות אלו כוללות, בין היתר, את עדותו של זאב חכמוב על כך שלא ניתן היה לבנות במגרש לאחר שבנו את מספר היחידות שהוקצו לו על פי התב"ע; עדותו של דניאל אזולאי על כך שביתרת השטח לא ניתן היה לבנות דיור למגורים והקשיים שהיו כרוכים בלנסות לאפשר למצער מקבצי דיור; עדותו של קלוד נחמיאס, הבעלים של "יחד הבונים" אשר שלל לחלוטין תשלום דמי תיווך במסגרת רכישת המגרש; עדותו של יצחק חדד אשר מאשר שבתחילה כלל לא דובר על תיווך ובהמשך מתאר תיווך אשר דומה יותר במהותו לייעוץ לקידום הפרויקט על ידי נאשם 1, במסגרת כובעו הציבורי; שורה של פעולות ומעשים של נאשם 1 שקידם את שלושת הפרויקטים, תוך סטייה ברורה מן השורה וניצול מעמדו כחבר וועדת המשנה; ראיות בדבר מערכת יחסים קרובה, אישית, בין נאשם 1 לקלוד.
מערכת היחסים בין נאשם 1 וקלוד נחמיאס:
1175. לסוגיה שבכותרת השלכה במספר מישורים (ראייתיים ונורמטיביים) בהקשר לעבירות המיוחסות לנאשם 1. כך למשל, הדבר יכול לסייע בשאלה הנוגעת למודעותו של נאשם 1 לגבי העסקים של קלוד נחמיאס בעיר אשדוד, ובפרט לשותפות שלו בחברת "יחד הבונים" במועדים הרלוונטיים. יש באמור לסייע בבחינת קיומו של ניגוד עניינים בהחלטות שקיבל נאשם 1 בכובעו הציבורי ביחס לעסקיו של קלוד. יש באמור ללמד נסיבתית על טיב הכספים שהועברו לנאשם 1.
1176. ולאחר הקדמת מילים זו, ייאמר: מערכת היחסים בין נאשם 1 לבין קלוד נחמיאס חרגה בהרבה ממערכת יחסים מקובלת בין נבחר ציבור חבר וועדת משנה, לבין קבלן ויזם נדל"ן. אסור היה לנאשם 1 לדון בענייניו של קלוד נחמיאס, באשר הם, נוכח היותו מצוי בניגוד עניינים קיצוני לאור הקשרים החבריים והכלכליים שנרקמו ביניהם באותה העת. קביעה זו תקפה גם בהנחה שמדובר בכספי תיווך, לא כל שכן נוכח קביעתי כי מדובר במתת אסורה. מרבית פעולותיו של נאשם 1 בתקופה הרלוונטית בכובעו הציבורי הקשורות לפרויקטים של קלוד נחמיאס הנן, למצער, הפרת אמונים. ואפרט.
1177. נאשם 1 וקלוד נחמיאס ניסו בחקירתם, כל אחד בדרכו, לתאר את מערכת היחסים בניהם קורקטית ועניינית. ה"מַנְטרַה" של נאשם 1 הייתה שקלוד לא זכה ליחס מיוחד, וגם אם סייע לו, עשה זאת בנושאים "רוחביים", כפי שסייע ליזמים אחרים: "אני נפגש עם כולם בבתי הקפה, נפגשתי עם שניהם בבתי קפה גם בבית אצלי וגם בבית אצלם, גם באירועים, זה לא רק איתם אלא עם כל האנשים בעיר" (ת/227, עמ' 15); בנוגע למעורבות שלו במסגרת תפקידו הציבורי בעניין חדד, נחמיאס או יחד הבונים, ענה: "אני לא זוכר משהו מיוחד, אני יושב בוועדה, כל בקשה הכי פשוטה מגיעה לוועדות, עד שיזם מקבל טופס 4. ייתכן מאוד שישבתי בוועדות שקשורות ביחד הבונים..." (שם). ובהמשך: "שום דבר חריג ושונה מכולם" (שם, עמ' 17).
1178. נאשם 1 נשאל האם הוא מדבר עם קלוד על ענייני עבודה ענה: "בשוליים יכול להתייעץ איתי, בגלל הידידות שלנו הוא משתדל לא לדבר איתי בענייני עבודה אלא המנכ"ל שלו משוחח איתי בענייני עבודה..." (שם, עמ' 16). לדבריו, הוא יכול לדבר עם קלוד פעם בשבוע ולעיתים פעם בחודשיים. פורט כי קלוד נחמיאס לא מתייעץ אתו בענייני תכנון אלא בענייני עסקאות.
1179. קלוד נחמיאס מצדו לא יכחיש מפגשים, התייעצויות, כמו גם בקשות שלו מנאשם 1, אולם לצד כל אלה ידגיש פעמים רבות כי הדבר נעשה "על פי חוק". לא זו אף זו, לדברי קלוד הוא מופלה לרעה על פני יזמים אחרים: "בעירייה מענים אותי תאמין לי עד היום מענים אותי בו תראה כמה תיקים שלי תקועים שם" (עמ' 147 לפרו' מיום 12.7.17).
1180. קלוד מתאר כי נאשם 1 משמש עבורו "כתובת" לבקשות עזרה לגיטימיות בעירייה; הוא יכול לשוחח אתו לפעמים פעם בשבוע, פעם בחודש; נאשם 1 היה אצלו במשרדים פעמיים שלוש במקרה או לתליית מזוזות; יכול להיות שפעם התייעץ עם נאשם 1 כמו שיכול להתייעץ עם מהנדס העיר (ת/13, עמ' 9); הוא ביקש מנאשם 1 שיסייע לו עם טופס 4: "אז מה? כל קבלן יכול לבקש שיזרזו לו טופס 4 זה טובת העיר..." (שם, עמ' 10); "יכול להיות שהיה איזה משהו תקוע וביקשנו ממנו והוא דיבר עם מהנדס העיר, יכול להיות שהוא זירז את הפקידים, לא כולם עובדים בגישה הנכונה" (שם).
1181. ברם, ככל שהחקירה מתפתחת ומציגים בפני נאשם 1 ראיות שתלמדנה כי התיאור בדבר מערכת יחסים קורקטית רחוק מאוד מלשקף את המציאות, או אז תשובותיו "מתיישרות" עם חומר החקירה, תוך ניסיון להקטין מחשיבות הדברים.
1182. כך, עם התקדמות החקירה, נאשם 1 מסר שקלוד משתף אותו בחייו האישיים, בתכניותיו לעתיד ובפרט בכך שהוא רואה בו "רב" להתייעץ עמו טרם ביצוע עסקאות: "לפני שהוא קונה או אחרי שהוא קונה, הוא לוקח אותי כרב, בצד המיסטי של העניין, שמברך אותו. לפעמים בתחושות, באינטואיציות, אני אומר לו לא לעשות את זה, בלי להבין ובלי לדעת..." (ת/229, עמ' 12).
1183. אף אם נקבל הדברים כפשוטם, שנאשם 1 שימש כ"מנטור רוחני" של קלוד נחמיאס (ואין זו תמונת הדברים), שעה שהוא "ממליץ" לקלוד להיכנס לפרויקט בעלות של עשרות מיליוני שקלים, הוא מנוע מלטפל באותו פרויקט במסגרת תפקידו כחבר וועדת המשנה. גם אם מדובר בהמלצה לא מחייבת בלבד, היא מציבה אותו בניגוד עניינים ברור שהרי אחרי שהשיא את אותה עצה, הנאשם 1 לא ירצה לעמוד בסיטואציה שבה יתגלה שנתן "עצת אחיתופל".
1184. אלא מאי, הניסיון לנסוך ממד של "רוחניות" על טיב העצות שנתן הנאשם 1 לקלוד או כאלה המבוססות על אינטואיציות רחוק מלשקף את המציאות. הדברים אמורים בשים לב לכך שכאשר נאשם 1 התבקש בחקירתו להבהיר מה בדיוק עומד מאחורי אותן עצות זה נמצא סותר עצמו: "אמרתי לו בעוד מקרים שלדעתי לא ילך על זה ושירד מזה. לא כעצה שנובעת מידע או מניתוח מצב, אלא שיחות שבאות על רקע ידע, הבנה והתמצאות בתהליכים, ויש שאלות שהן בגדר אינטואיציה..." (ת/229, עמ' 12).
1185. מטיחים בנאשם 1 בהודעתו השנייה במשטרה כי הוא משוחח עם קלוד נחמיאס בשעות הלילה והערב ואף מזמין אותו להתארח בביתו. הנאשם 1 מאשר העובדות, אולם לדבריו קלוד נחמיאס לא היה יוצא דופן בעניין זה: "לא רק אתו, גם עם עוד יזמים, קבלנים ואנשים שהם עמכה ישראל" (ת/226, עמ' 7).
1186. הנאשם 1 יטען כי הקפיד הקפדה יתרה בנוגע לניגוד עניינים עד כי נמנע מלפנות לקלוד נחמיאס לבקש הנחה עבור בתו : "אני אומר שלא רציתי שהיא תקנה מקבלן הבונה בעיר כי פחדתי מניגוד עניינים. אני אפנה לבן אדם שיעשה הנחה לבת שלי, ואני עוד אשב בתיקים שלו? לא פניתי אליו, למה שאני אפנה אליו.... כל כך חששתי מהנושא של הניגוד עניינים שהיה לי במהלך השנים המון הזדמנויות לרכוש בית לקחת משכנתא עם קצת הון עצמי והשכירות הייתה מכסה את המשכנתא וחששתי מלעשות צעדים כאלה שיכלו להתפרש עלי כניגוד עניינים" (ת/228, עמוד 12).
1187. והנה, חרף חששו זה של נאשם 1, בפועל, בתו קנתה דירה בעיר אשדוד, מלא אחר, מאשר קלוד נחמיאס בפרויקט ברובע ה"סיטי". גם אם נקבל את גרסתו של נאשם 1 לפיה קניית הדירה מקלוד נחמיאס נודעה לו רק לאחר החתימה על זיכרון הדברים, או אז התנהלותו של נאשם 1 בנקודת זמן זו, כפי שתיאר אותה, מדברת בעד עצמה:" פגשתי אותו (קלוד) ושאלתי אותו בדרך אגב, איזו דירה מדובר באיזה בניין מדובר, מה כיווני האוויר של הדירה, היכן היא ממוקמת, לשאלתך אם שאלתי את קלוד משהו על המחיר אני עונה שלא, הוא אמר לי שהכל בסדר" (ת/226, עמ' 15).
1188. לכאורה, הנאשם 1 נזהר בלשונו אף שעצם פנייתו והתעניינותו לגבי הדירה בשעה שהוא מכהן כחבר בוועדת המשנה מעוררת בעייתיות. ואולם, בהודעה מאוחרת, הנאשם 1 מגלה כי "ההתעניינות" שלו לגבי הדירה של בתו לא התמצתה רק בכיווני אוויר: "שאלה: מדוע לא שאלת את קלוד על המחיר של הדירה, הרי אמרת שאתם חברים. תשובה: שאלתי אותו, אם הוא עשה להם מחיר טוב, והוא אמר לי: 'כן, מחיר טוב'. אם הייתי שומע שהוא מכר דירות במחיר יותר נמוך ממה שהודיה קנתה, הייתי מרגיש שהוא עבד עלי, ולכן שאלתי אם המחיר הוא טוב..." (ת/228, עמ' 13). קלוד מצדו, לא יכחיש כי נתן הנחה לבת של כנפו: "בגלל ההיכרות איתו, אבל אני נשבע לך שהוא לא ביקש ממני כלום" (ת/13, עמ' 2). בשים לב למעמדו של נאשם 1 בעת הרלוונטית (פורמלית ומהותית), שאלה מצדו של נאשם 1 האם עשה "מחיר טוב" אינה זקוקה לפרשנויות רבות מצדו של קבלן מרכזי בעיר אשדוד. ויוער, אין טרוניה כלפי נאשם 1 על כך שביקש לעזור לבתו ולהשיג עבורה דירה איכותית במחיר משופר ואולם, משהתערב בעסקה, אסור היה לו לדון בענייניו של קלוד נחמיאס, ולמצער, היה עליו להצהיר עובר לכל דיון בענייניו כי בתו קנתה מקלוד נחמיאס דירה.
האזנת סתר – שיחות טלפון בין נאשם 1 לקלוד נחמיאס:
1189. במסגרת החקירה, בוצעה במשך תקופה קצרה (באופן יחסי), האזנת סתר לטלפון של נאשם 1. קשה להפריז בבעייתיות הנלמדת מהשיחות שנקלטו בהאזנת סתר. הנאשם 1 שבאותה עת שימש ממלא מקום ראש העיר נשמע בשיחות האלו כ"עושה דברו" של קלוד נחמיאס, וכמי שיוצא מגדרו על מנת לרצותו. אף שמדובר בשיחות משנת 2010, יש בהן ללמד, גם באופן רטרוספקטיבי, על טיב מערכת היחסים (בפרט כאשר לא נטען על ידי מי מהשניים שמערכת היחסים ביניהם התהדקה דווקא בשנים האחרונות).
1190. ייאמר כי לא רק תוכן השיחות חריג, אלא גם אופן עריכתן כאשר חלק לא מבוטל מהשיחות אותן מבצע קלוד נחמיאס עם נאשם 1 מבוצעות באמצעות טלפון "פריפייד", ללא בעלים רשומים, באופן שמקשה להתחקות אחר זהות הדוברים. בבית המשפט הסביר קלוד כי באותה עת היה לו טלפון נוסף לא ידוע ששימש אותו לעניינים אינטימיים (עמ' 176). הסבר זה אינו משכנע, שכן מבלי להיכנס לענייניו האישיים של קלוד נחמיאס, יש לתהות מדוע דווקא השיחות עם נאשם 1 נעשו בטלפון הזה ולא בטלפון המוכר שלו. השימוש בטלפון ללא בעלים רשומים, נמצא בהלימה עם תוכן השיחות שבחלקן השניים נשמעים משתמשים בראשי תיבות, חלף שימוש בשמותיהם של אנשים, מזהירים האחד את השני מלדבר על דברים מסוימים בטלפון ובכך נוהגים כמנהג עבריינים.
כך ובאופן לא ממצה מצאו הדברים את ביטויים:
1191. בשיחה 461 מיום 11.10.10, קלוד מתקשר לנאשם 1. נאשם 1 שואל את קלוד אם הכל בסדר וקלוד עונה לו כי חוץ מהבעיה של "ההוא" הכל בסדר, כאשר נאשם 1 מבקש לברר את פשר העניין, קלוד עונה לו כי "צריך להיזהר לעשות איתם עסקים בכלל" ובהמשך עונה כי זה "לא בטלפון". העובדה שיש לקלוד נושאים שהוא נזהר מלשוחח עליהם עם נאשם 1 בטלפון, אומרת דרשני.
1192. בהמשכה של השיחה, קלוד מודיע לנאשם 1 כי קנה יום קודם לכן מגרש במרינה ומפרט את חלוקת המטרים למסחר ולמלונאות. בהמשכה של אותה שיחה, קלוד שואל את נאשם 1 מתי רואים אותו, וזה עונה לו "אני בבית, אם אתה רוצה תעבור אלי...". בבית המשפט נאשם 1 יכחיש שהזמין אליו אי פעם את קלוד לביתו. לאחר שמטיחים בו כי הדבר עולה בפירוש מן האזנות הסתר שינה תשובתו וענה: "אם הוא רצה להיפגש איתו והוא לא הצליח במהלך היום כי לא יכולתי והוא רוצה בבית אז שיעבור, אני בבית" (עמוד 588 לפרו' מיום 3.12.19). מיותר לציין כי לא עלה בידי הנאשם 1 להביא דוגמה לקבלן אחר שהזמין אותו לביתו כחלק מ"תודעת שירות" מפותחת, מבלי שנקשר עמו בעסקים פרטיים.
1193. בשיחה 654 מיום 11.11.10, קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1 בשעה 21:15, שעה שאינה שעת עבודה לכל הדעות. קלוד נחמיאס אומר לנאשם 1 "מי שיכול באמת לעזור שמה זה רק ההוא שאמרת". נאשם 1 בתשובה, עונה לו כי הוא ידבר עם אותו אדם. קלוד נחמיאס נשמע אומר לנאשם 1 שרצוי שידבר עם אותו אדם אבל "עוד איזה השפעה ככה בשיחה בארבע עיניים" ונאשם 1 אומר לו שבטרם הוא ידבר עם אותו אדם, הוא: "חייב לראות את העתירה ואז נדבר איתו... אחרי שאני אראה את העתירה נדבר". קלוד שואל האם הכוונה לעתירה שהוא הגיש ונאשם 1 עונה לו שהכוונה לעתירה שאותו אדם הגיש. אף מבלי לקבל את ההסברים של קלוד ונאשם 1, נלמד כי בשיחה זו מתבקש נאשם 1 לנסות ולהפעיל השפעתו עבור קלוד נחמיאס, ביחס להליך משפטי שמתקיים.
1194. בבית המשפט, נאשם 1 יציין כי שיחה זו נסובה סביב בעיה של קלוד נחמיאס ורשם הקבלנים והוא סייע לו בכך: "אני אדבר עם הבן אדם שקשור לרשם הקבלנים...זה היה עוזר של שר השיכון" (עמוד 589 לפרו' מיום 3.12.19). הנה כי כן, נאשם 1 בכובעו כממלא מקום ראש העיר, מטפל לקבלן בבעיות הקשורות לרישום שלו, תוך הפעלת קשריו הפוליטיים.
1195. בשיחה 1090 מיום 16.11.10, נאשם 1 מתקשר לקלוד נחמיאס ומעדכן אותו על השיחה שהייתה לו עם מהנדס העיר, שלמה נער, לגבי בקשתו של קלוד שכיבוי אש יחילו על פרויקט של קלוד את החוק הישן. לדברי נאשם 1, מהנדס העיר אמר לו שיש בעיה: "יש לו בעיה... הוא אומר אני בחיים לא ביקשו ממני כזה מכתב". קלוד מנסה להסביר לנאשם 1 מדוע אין בבקשה שלו כל בעייתיות: "הרי פה ביקשתי הקלה, לא ביקשתי הקלה שום דבר, אני תיקנתי כל מיני דברים בהיתר. פה גלריה, אתה יודע שהיום לא מחפשים ואת ההגדרות והכל אז צריך להוציא היתר, וההיתר עכשיו מבקשים כל הזמן אישורים מחדש אתה רואה מה שקרא לנו בי"א, אותו דבר...". נאשם 1 אומר שיטפל בזה רק מחר וממשיך ומפרט כי: "היום הוא היה עצבני מאוד ואני גם הייתי מאוד לחוץ הוא רק ראה את השם של חיים ברדה הוא קפץ לשמיים".
1196. בהמשך השיחה, נאשם 1 מעדכן את קלוד בנוגע ל"החבר מירושלים" שאמר לו "שההוא מאוד מאוד כועס..." ושההוא אמר לו ש"הגישו 40 עמודים". לאחר דברים אלה, נאשם 1 מייעץ לקלוד לכתוב מכתב תוך שהוא מכתיב לקלוד מה לרשום: "אדוני הנכבד אני...מודיע לך ש...אינני לוקח שום אחריות לכל צעד, לכל נזק שיגרם לך כתוצאה מהערעור הזה [...] תגיד לו, אדוני, אני עזרתי לך מה שיכולתי, עשיתי לך את כל בקרת הנזקים, עשיתי לך את הכל, אני מבקש להסיר אחריות ממני אם יגרם לך נזק כתוצאה מהעתירה הזאת, שיֲקי יוציא לו מכתב כזה".
1197. שוב, מתוכן שיחה זו שאינו מוכחש, יוצא כי נאשם 1 פועל עבור עסקיו של קלוד נחמיאס, תוך הפעלת קשריו וניצול השפעתו. נאשם 1 אף מנסח עבור קלוד נחמיאס את הפניות לרשם הקבלנים ומדרבן אותו שיורה למנכ"ל שלו, יקי, לעשות כן.
1198. בשיחה 1094 מיום 16.11.10, שעה 15:33, קלוד מתקשר לנאשם 1 ומעדכן אותו ששוחח עם אדם מבלי לציין במי מדובר, אלא רק קיצור שמו: "דיברתי עם ש', גם ש', אתה יודע מי?...דיברתי עם ש'...". בהמשך יציין קלוד שמבחינתו אין צורך להבהיר כי "הוא" עשה כל "טעות" אפשרית. קלוד שואל את נאשם 1 היכן הוא נמצא ואם הוא מתפנה עבורו.
1199. בהמשך השיחה, קלוד מעדכן את נאשם 1 כי "'הם' ירדו מהקיי טאוור". נאשם 1 עונה לו בשעה טובה ושואל האם הם כתבו מכתב. קלוד, מציין: "דווקא אבי ירד לבד בלי כלום, אחד רוצה איזה שיפוץ לובי". מתוכן הדברים עולה כי השניים מדברים על כך שאחד מהמתנגדים לפרויקטK TOWERS, החליט להסיר את ההתנגדות שלו. להזכיר כי מי שאמור לדון בהתנגדויות הוא נאשם 1 מתוקף תפקידו בוועדת המשנה. החומרה הגלומה בהתנהלות זו מדברת בעד עצמה. סופה של השיחה הזו, בכך שנאשם 1 פונה לקלוד ואומר לו "טוב אהובי אני אדבר איתך יותר מאוחר".
1200. בשיחה 1295 מיום 18.11.10, קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1, בשעה שזה האחרון נמצא בעירייה ומודיע לו שיַקִי, המנכ"ל שלו, רוצה לדבר איתו. נאשם 1 עונה לו כי עוד מספר דקות הוא יתקשר. קלוד שואל את נאשם 1: "תגיד לי אתה יכול לבוא אליו (ליקי המנכ"ל שלו, ד.ב.ט) לשמה". נאשם 1 שואל האם מדובר בנושא דחוף, ולאחר שנענה בחיוב משיב כי הוא ידבר עם קלוד עוד חצי שעה.
1201. ושוב, דפוס ההתנהלות הנלמד, לפיו קלוד נחמיאס מתקשר לנאשם 1, אומר לו כי מדובר בנושא דחוף ומבקש ממנו לבוא למשרדי החברה, כשבקשה כזו אינה נדחית לאלתר, מעידה על טיב היחסים בין השניים ועצמת ניגוד העניינים בכל פעולה שמבצע נאשם 1 בעניינו של קלוד נחמיאס.
1202. הנאשם 1 התבקש להסביר פשר האמור והפגין יצירתיות בתשובתו: "הוא לא אהב לבוא אליי למשרד כי אצלי כל הזמן היה מלא אנשים. אי אפשר לשבת. אני כשהייתי רוצה לפגוש מישהו הייתי בורח, הולך אליו. ככה זה היה, הייתי מעדיף אני לבוא" (עמוד 5.8.19 לפרו' מיום 3.12.19). מדובר בהסבר מגוחך ומיתמם, שחוטא למציאות וחל, אם בכלל, רק על קבלנים שהנאשם 1 חפץ ביקרם.
1203. בשיחה 1670 מיום 23.11.10, קלוד מתקשר לנאשם 1 ומודיע לו שהוא עכשיו חותם על החוזה (ככל הנראה המדובר בפרויקט המרינה ור' בהקשר לשיחה זו, שיחה מס' 461 שבה דובר על זיכרון דברים ועריכתה של טיוטה). המשך שיחה זו רחוק מלאפיין קבלת ברכה של רב. כך, מיד לאחר שנאשם 1 מאחל לקלוד "בשעה טובה ומוצלחת", זה האחרון מנתב את השיחה לפסים עסקיים: "והתחלתי לדבר איתו גם כן על העניין הזה". נאשם 1 בתגובה מסביר לו כי הוא כבר ישב עם "גבי" שהסביר לו את הכל, השניים "יישרו" את כל הקווים "ואני מקווה שעד יום ראשון נפתור את כל הבעיה". בהמשך, קלוד מספר לנאשם 1 כי לפי בדיקה שערך "הבקרות שיש להם לעירייה זה 15,000,000 $, 16,000,000 $ עלות...". סופה של השיחה בכך שקלוד שואל את עמרם אם הוא שלח לו מה שהוא ביקש ונענה בחיוב.
1204. בשיחה מספר 1936 מיום 25.11.10 קלוד מתקשר לנאשם 1 בשעה 18:00 שואל לשלומו וכן מתעניין "אתה בא אליי?". לאחר שנאשם 1 עונה כי לא יוכל להגיע לקלוד, זה אחרון מתעניין האם נאשם 1 כועס עליו. נאשם 1 עונה "חס ושלום איך אני יכול לכעוס עלייך". קלוד בתגובה מציע כי הוא יבוא לנאשם 1 ובהמשך השניים קובעים כי הם יפגשו ביום למחרת בשעה 11:00 במשרד של קלוד. בהמשכם של דברים קלוד אומר: "רציתי לדבר איתך אתה יודע על מה...על המרינה...קיבלתי חומר מתקדם צריך לשבת...". בבית המשפט יאשר נאשם 1 שבשיחה זו קלוד מתייעץ איתו בנוגע לפרויקט המרינה (עמוד 590 לפרו' מיום 3.12.19) והנה, "ברכת הדרך" להיכנס לעסקה הופכת להודעה על חתימתה, תוך יידוע בהמשך על בעיות, כאשר סופם של דברים שקלוד מבקש מנאשם 1 שיבוא אליו למשרדו והם ישבו על "חומרים" בנושא.
1205. קלוד נחמיאס מצדו מסביר כי: "עם כנפו התייעצתי, כשהייתי אצלו במשרד של עמרם אמרתי לו שאני עומד לקנות את המגרש במרינה ושאלתי אותו אם זה עסקה כדאית, כי יש מחויבות לעירייה לעשות שם פיתוח... לשאלתך הוא אמר לי שיגיע לדיון, העיריה תבדוק מה אפשר לעשות כדי לקדם את התכנית כדי לקדם את התיירות בעיר" (ת/10, עמ' 6).
1206. בשיחה 2053 מיום 27.11.10, קלוד מתקשר לנאשם 1 בשעה 22:49 (!) ומספר לו על פגישה שהייתה אצל הנאשם 4, יחיאל אבו. בהמשך קלוד שואל את נאשם 1 האם הוא כבר נפגש עם איציק. נאשם 1 מאשר כי נפגש איתו ואף מודיע לקלוד כי הוא "ינסה לעשות משהו... הוא... מחר יגשש אצל ...זה". קלוד עונה לו "...תגיד לו שהוא עושה את זה בשבילי".
1207. בשיחה מספר 2170 מיום 28.11.10 קלוד מתקשר לנאשם 1 ומבקש ממנו שיכין עבורו נוסח עבור החתימה (!!!): "אני צריך את הנוסח, מה אתה רוצה לעשות אתה רוצה להכין לי...צריך את ה...ה, זה, זה וזה...חותמים...סגור הכל בסדר" נאשם 1 עונה לו: "אוקיי, אז מחר על הבוקר יהיה לך".
1208. נדמה כי גם הנאשם 1 הבין לאור המפורט לעיל, שהטענה ולפיה קלוד זכה לאותו יחס שזכו יתר הקבלנים באשדוד אינה יכולה לשכון ועל כן בבית המשפט שינה טעמיו והסביר כי לאחר שקלוד נחמיאס החל להסתכסך עם גורמים עסקיים בעיר: "..אני במובן מסוים הייתי המשענת, לא כל כך הבנתי עד כמה אני משענת שלו, אבל הייתי המשענת שלו..." (עמ' 519 לפרו' מיום 25.6.19); "הבן אדם התייעץ, אמרתי פיתח תלות, תלות גדולה בי לאט לאט. אני חושב שהשופט, בית המשפט התרשם מהבן אדם, הוא אדם תלותי"; "אתה יודע מה אני לא רוצה להגיד אבל היה גם מצבים שאמרתי לו, תעשה טובה, תוריד פרופיל, מספיק, אנשים חושבים שיש לך איזה משהו. היה פשוט כל שני וחמישי מגיע למשרד היה מוציא אותי מהכלים, הנה פה, הנה שם, מספיק" (עמ' 522 לפרו' מיום 25.6.19).
1209. שינוי גרסה זו כלל בתוכו גם הפניית אמירות מכפישות כלפי קלוד: "קלוד נחמיאס לא יודע מה, עזוב אותך, רמת האינטליגנציה שלו היא של ילד בכיתה ג'. סלח לי. מה אתה מבין ממה הוא ציטט. אמרתי לך, אל תזכיר את הבן אדם הזה. כל כך מאכזב אותי שהכרתי בן אדם כזה אתה עוד מצטט לי אותו? מה זה. עזוב" (עמוד 570 לפרו' מיום 3.12.19).
1210. ויש לתהות, מדוע בעת שהיה מצוי עם קלוד נחמיאס בקשרים אינטנסיביים, או כאשר נודע לו שבתו קנתה דירה ממנו, אותה אינטליגנציה לא הפריעה לו כלל ועיקר. בדומה, כאשר התבקש הנאשם 1 להסביר מדוע קלוד נחמיאס אמר שזמן משמעותו כסף (בהקשר של נאשם 1), הוא ענה: "תשאל אותו. אתה שואל אותי? אני יודע מה הוא אמר? כמה שטויות הוא דיבר... תעשה טובה, תצטט את איציק חדד, אני אתייחס בכובד ראש" (שם, עמ' 587). מגמה זו של הכפשת קלוד ומנגד "האָדַרת" חדד, באה לידי ביטוי בחלקים נוספים בעדותו של נאשם 1: "...תזכיר את איציק חדד, בן אדם מיושב, בן אדם עם דעה" (שם, עמ' 570).
1211. דרך התבטאותו של נאשם 1 בבית המשפט אינה מקרית, שכן כפי שיפורט בהמשך, בעוד שקלוד שלל לחלוטין את גרסת ההגנה של נאשם 1 בנוגע לתיווך, חדד, בבית המשפט, טען כי "תיווך", בצורה כזו או אחרת, אכן נעשה. בין כך ובין כך, אין כל משמעות לכך שהנאשם "גילה" בדיעבד שקלוד הוא יזם "תלותי" או בעל אינטליגנציה נמוכה לדבריו. התיאורים "נולדו" במסגרת עדות כבושה על מנת להתמודד עם הראיות המפלילות שנאספו, ואף אם היה בהם ממש, אין בהם כדי לנטרל את ניגוד העניינים המוגבר והתדיר שבו היה מצוי בעת הרלוונטית.
1212. להשלמת התמונה יצוין כי אף שמערכת היחסים בין הנאשם 1 ליצחק חדד לא הייתה זהה לזו מול קלוד נחמיאס, גם בנוגע אליה עולה בעייתיות לא מבוטלת בזיקה לניגוד עניינים. כך, נאשם 1 אישר שנפגש עם יצחק חדד מספר רב של פעמים: "...אני הייתי אצלו בבית, ישבנו ברכב ודיברנו, אני אדם זמין ואנשים רוצים להתייעץ איתי ואני זמין. היו תקופות שדיברתי איתו גם בלילה, היו תקופות שישבתי עם איציק חדד אצלו במשרד עד 1:00 לפנות בוקר... באותן תקופות לא הייתי עובד עירייה, זה היה בשנת 2003, 2004, 2005" (ת/226, עמ' 8).
1213. כשמטיחים בנאשם 1 כי מדובר בהתנהלות לא תקינה, הוא לא מסביר את המתבקש שדאג לנטרול ניגוד העניינים על ידי כך שנמנע מלטפל בעניינו של אותו יזם ובמקום זאת עונה: "מעולם אף אחד לא קיבל פריבילגיה בגלל שהיה אצלי בבית או שפגשתי אותו אצלי במשרד" (ת/226, עמ' 8). ובהמשך: "אינני רואה שום קשר בין פגישותיי עם היזמים לבין תוכן וצורת הצבעתי בוועדות השונות שנוגעות לעניינים של יזמים כאלו ואחרים שנפגשתי עימם במשרדי/ במשרדם/ ברכבם/ בביתי. זו הדינמיקה של העיר אשדוד..." (שם, עמ' 12).
1214. על רקע המפורט לעיל אשר אמור היה להביא הנאשם 1 מלדון בכל בקשה של קלוד נחמיאס, יחד הבונים או יצחק חדד, תפורטנה הראיות הרלוונטיות לקבלת השוחד.
המצב התכנוני במגרש 136 :
1215. גרסתם של יצחק חדד וקלוד נחמיאס היא כי ההקלה שקיבלו ביחס למגרש 136 בדמות תוספת של 76 יחידות דיור, הנה מהלך טבעי, מתבקש, ניצול של זכויות בנייה עודפות בדרך שגרתית. נטען כי מלכתחילה כוונתם הייתה לבנות במגרש יחידות לדיור פרטי ואם לא היו סבורים שביכולתם לעשות כן, לא היו קונים את המגרש.
1216. בניגוד לרושם שחדד וקלוד ניסו ליצור, המהלך של מתן הקלה היה רחוק מאוד מלהיות שגרתי ולא ניתן היה לבנות במגרש 136 יחידות דיור נוכח מדיניות ברורה, ידועה ועקבית של וועדת המשנה במשך שנים. על פי מדיניות זו, בשטחים עודפים במגרשים יש לאשר אך ורק בניה ציבורית או מקבצי דיור. מדיניות זו מומשה והוחלה על ידי העירייה גם על מגרש 136 ומנעה מבעליו לממש את הפוטנציאל הגלום בו. העובדה שקרקע המצויה בחלק מרכזי בעיר אשדוד נותרה במשך שנים ריקה, מדברת בעד עצמה וחותרת תחת טענתו של יצחק חדד בדבר זכות כמעט קנויה לבניית 70 יחידות דיור במקום. זו הייתה הבעיה ב"הא הידיעה" של מגרש 136. יתרה מכך, אם מתן ההקלה היה כה פשוט ונהיר לכל, חזקה שבעליו של המגרש היה מממש את הפוטנציאל שבו (כפי שאכן בא לידי ביטוי בפער בין המחיר בו נקנה המגרש, אל מול המחיר שלו לאחר מתן ההקלה).
1217. על מצבו התכנוני-משפטי של מגרש 136, ניתן ללמוד גם מעדותם של זאב חכמוב, אליעזר חכמוב, החלטות וועדת המשנה ושורה של מסמכים כפי שיפורט להלן.
זאב חכמוב:
1218. המדובר באחיו ובשותפו לעסקים של הרצל חכמוב ז"ל. היחסים העסקיים בין זאב לבין הרצל עלו על שרטון עד כי בשלב מסוים, הם פנו להליך בוררות ופירוק שיתוף. במסגרת הבוררות, השניים חתמו על "הסכם ביניים" במסגרתו הוחלט, בין היתר, על המחיר והאופן שבו יימכרו נכסיהם, לרבות מחיר המינימום לגבי כל מכירה. לגבי מגרש 136 נקבע כי הוא לא יימכר בסכום שיפחת מ- 420,000 $ (ר' ת/7, ס' 12.2 להסכם).
1219. אף שזאב חכמוב לא היה זה שערך את הסכם המכר בין חברת "פרספוליס" לבין חברת "יחד הבונים", יש בעדותו חשיבות לצורך הבנת המצב התכנוני של מגרש 136 עובר למכירתו לחברת "יחד הבונים". המדובר בעדות שותפו העסקי של הרצל שלמרות שהיה מסוכסך עם אחיו, ואולי נכון לומר בגלל שהיה מסוכסך עם אחיו, הוא היה מודע למצב הנכסים המשותפים לו ולאחיו, לרבות ערכם ומצבם התכנוני. דבריו של עד זה אמונים על בית המשפט.
1220. בהתייחסו למגרש 136 ציין זאב: "בגלל שניצלנו את כל יתרות הזכות שהיו מבחינת 360, 330 יחידות, מה שקיבלנו בזמנו עם החוזה, עם המנהל, לא נראה לי שאפשר היה לעשות שם על החמישה דונם ששימשו לנו כמחסן איזשהו, איזושהי בנייה" (עמוד 126 לפרוטוקול הדיון מיום 7.12.17).
1221. העד נשאל לגבי האפשרות לנצל את השטח באמצעות תקנת שבס וענה כי היה מודע לתקנות הללו: "אבל לא ידעתי שאפשר לשייך אותם למגרש הזה כי אנחנו ניצלנו את כל זכויות הבנייה במינוס חמישה דונם" (שם). ובהמשך: "אני האמת התייחסתי למגרש הזה כמגרש שהוא עומד. הוא שימש לנו מחסן בתקופת הבנייה" (שם, עמ' 127). וכן: "זאת הייתה יתרה של קרקע מתוך 50 ומשהו דונם שהיה לנו...התכנון היה כזה, וחמישה דונם אלה נשארו" (שם, עמ' 129).
1222. בחקירתו הנגדית הדגיש: "לא ניסינו למכור בכלל, כי זה לא היה מיועד לבנייה, כך הבנו... אני ואחי. גם אחי הבין את זה, כנראה שהוא הבין יותר טוב ממני... שאין סיכוי... כי ניצלנו את ה- 360... אני לא מתייחס לתקנות שב"ס... אני אומר לך שאני לא התייחסתי בכלל לתקנות שב"ס. הבנתי שה- 360 ומשהו יחידות זה נכלל בפנים" (שם, עמ' 134).
1223. העד אישר דברים במשטרה, לפיהם בדק בזמנו בעירייה אפשרות לנצל את הזכויות העודפות על המגרש, אולם לא זכה לשיתוף פעולה: "אמרו שניצלנו את מירב היחידות שזה היה 360, משהו כזה, והם הבינו, הם ניסו אפילו לקחת את זה לגן ציבורי היה איזה שהוא מו"מ, אני זוכר, שניתן להם את המגרש הזה והם יעשו בו משהו ציבורי. היו גם משאים ומתנים שלא צלחו" (שם, עמ' 133); "כל מיני אנשים. מחלקת הנדסה. אני לא זוכר את השמות. זה היה לפני הרבה זמן. בוודאי שניסיתי" (שם, עמ' 139).
1224. הוצג לזאב הסכם המכר עם חברת "יחד הבונים" והוא אישר, כי המגרש נמכר ב- 500,000$. זאב גם אישר, כי ניסה לקדם בנייה במגרש יחד עם יזם בשם "דהרי" כשבכוונתם היה לבנות הוסטל והם יקבלו 30 אחוז כחלק מעסקת קומבינציה.
1225. העד אישר כי לסכסוך בינו לבין אחיו הייתה השפעה "על האווירה", אולם שלל השפעה על הקבלנים שהיו מעוניינים בשטח: "על הקבלנים לא הייתה כל השפעה, כי זה לא מעניין. מה שמעניין אותם זה לקנות מגרש, לשלם את הכסף, לקחת, שיהיה 20 סכסוכים..." (שם, עמ' 138).
1226. מעבר לדברים נכוחים אלה בנוגע למצבו התכנוני של המגרש, יש בעדותו של זאב לשלול גם את טענת התיווך, כמו גם מעורבות של נאשם 1 בפתרון הסכסוך עם אחיו או בכלל. זאב העיד כי הוא אינו מכיר את נאשם 1 ולא ידע בעת הרלוונטית כי הוא קשור למגרש באיזה שהוא אופן. זאב גם שלל מעורבות של נאשם 1, בישוב הסכסוך בינו לבין אחיו (שם, עמ' 129). הוא אינו מכיר את חברת "אמרי נועם". בהתייחסו לכספים שקיבל נאשם 1, ציין העד כי אחיו הרצל יכול היה לשלם במסגרת החשבונות השוטפים גם סכום של 80,000 ₪, אולם היה צריך להסביר את פשר ההוצאה. הוא אינו זוכר תשלום דמי תיווך עבור מגרש 136.
אליעזר חכמוב
1227. מדובר בבנו של של הרצל חכמוב ז"ל, יזם בעצמו, שהעיד על כך שהתבקש על ידי אביו להעביר מסמכים למשטרה. העד מכיר את ההסכם הנוגע למכירת מגרש: "היה מגרש שלא הצלחנו לממש שם בנייה והוא נמכר" (עמ' 260 לפרו' מיום 4.1.18). ובהמשך: "אם היינו יכולים לממש את הזכויות בנייה בזמנו, אני משער שהיינו בונים את זה בעצמנו ולא מוכרים" (שם, עמ' 262).
1228. על רקע אמרתו זו של אליעזר, יובהר: אף שניטשה בין האחים חכמוב מחלוקות עסקיות, חלקן מחלוקות קשות, עדיין דובר בחברת נדל"ן ותיקה שפעלה בעיר אשדוד. הבעלים שלה הכירו היטב את האפשרות לבקש תוספת שבס וכאמור ציינו שאם היו חושבים שניתן לבנות על הקרקע היו עושים זאת בעצמם. בעניין זה, יצחק חדד שקנה מהם את המגרש, ציין: " הרצל חכמוב ידע הכל. הוא ידע מה זה שב"ס, הוא יודע מה זה כל דבר יותר טוב ממני וגם יותר טוב משכמותי..." (עמוד 328 לפרו' מיום 4.1.18).
1229. נזכיר כי יתרת הקרקע נמכרה ל"יחד הבונים" בתמורה ל- 500,000$. בחלוף תקופה קצרה (במסגרת הפירוד שנעשה בין חדד לקלוד), זה האחרון שילם לחדד עבור חלקו בקרקע המושבחת 14 מיליון ₪ (!). פוטנציאל רווח כה גדול כתוצאה מתהליך "פשוט" של הגשת בקשה סטנדרטית להקלה כפי שניסה חדד לתאר, לא היה נעלם גם מעיניהם של האחים חכמוב או כל קבלן "סביר" אחר. במילים אחרות, הקרקע נמכרה במחיר נמוך באופן יחסי, מתוך הבנה של המוכרים כי לא ניתן לבנות בה דבר, למעט מקבצי דיור או מבנה ציבור.
דניאל אזולאי
1230. מדובר במַכַר של הרצל חכמוב ז"ל שבתקופה הרלוונטית ניהל קיוסק בעיריית אשדוד. דניאל אזולאי העיד שהרצל חכמוב ז"ל ביקש ממנו לקדם את הבנייה ביתרת השטח שנותר "משטח ירוק לשטח חום"; "זאת אומרת כמו קופת חולים... גני ילדים. וחכמוב ביקש, במיוחד דחף, את כיוון בית אבות" (שם, עמ' 294).
1231. לדברי העד, הוא מכיר את נאשם 1 ואף שוחח עמו בנוגע למגרש: "חיפשתי קונה למגרש ומישהו שיוכל לעזור, מישהו קבלן, או מישהו שמכיר יותר קבלנים ממני... נכנסנו אליו למשרד ושם ביקשנו ממנו את העזרה שלו, והוא הבטיח שיוכל לעזור וזהו... שהוא השתדל לעזור לי... למצוא לי קבלן... שיעזור לקדם את המגרש ולהשיג לי קבלן... להשיג לי קונה למגרש" (שם, עמ' 294). בהמשך יאשר כי תיאר את הנאשם 1 במשטרה "כל יכול".
1232. התובע ביקש מהעד להבהיר באיזה אופן הנאשם 1 אמר שהוא יוכל לעזור ואישר את דבריו במשטרה לפיהם: "עמרם כנפו אמר לי בשיחה בינינו שיוכל לדאוג לקניין למגרש וגם ש[י]אושר לקונה המגרש, כל מה שלא אושר לי, בית אבות ולא דיברנו על דירות כי זה בכלל לא חשבנו שנקבל" (שם, עמ' 295). בהמשך, יאשר כי במשטרה אמר ש: "דיברנו על זה שעמרם יביא קונה למגרש הזה, וידאג להשיג אישורים מתאימים לפי מה שהקניין ירצה" (שם, עמ' 296). לדבריו, לא ידוע לו על כסף שנאשם 1 היה אמור לקבל. יחד עם זאת, אישר, כי במשטרה אמר שהבין שנאשם 1 אמור לקבל כסף עבור הטיפול שלו. הוא טיפל במגרש של הרצל בשנים 2003-2002. בהמשך הוא הצליח להפוך, את היתרה לשטח "חום" אבל לא קיבל כסף עבור העבודה שביצע.
1233. שאזולאי התבקש לתאר מה עשה בדיוק, ענה: "מה שעשיתי זה מירוק לחום. זה במסגרת העירייה פעלתי, הבאתי הכל בצורה הכי אמיתית, אף אחד לא עשה לי טובה שם, לא שום דבר... מפה ועד להפוך את זה לשטח, בוא נגיד מחול להפוך את זה לקצת יותר משמעותי, קצת כסף, היית צריך לעשות את זה, בית אבות, אם לא עשית את זה בית אבות, אין כלום. בשביל זה פנינו לאדון כנפו וביקשתי ממנו את העזרה שלו, והוא הבטיח שהוא יעזור..." (שם, עמ' 302). בהמשך העד מציין כי ביקש מנאשם 1 שישנה את הייעוד מקופת חולים לבית אבות והוא אמר שהוא ינסה לעזור (שם, עמ' 319).
1234. לדברי העד: "...וניסינו למכור באמת במחירים שירדנו, במחירים סבירים והכל, ואף אחד, כולם אומרים רק שטח בית אבות או דירות. ובשבילי הרגשתי שזהו, אין מה לעשות יותר. מיציתי את עצמי. מה שיש זה לחכות זה שמישהו יעזור ויהפוך את זה". ובהמשך: "אני חושב שאם כנפו לא היה מצליח לעשות את זה, באותו זמן לא חשבתי שמישהו אחר יכול לעשות (שם, עמ' 303).
1235. הצדדים נחלקו בנוגע למועדים שבהם פעל אזולאי לשינוי ייעוד הקרקע. במחלוקת בין הצדדים, טענת ההגנה היא כי עדותו של אזולאי מתייחסת לאירועים מתחילת שנות ה-2000 ולא לשנים עליהם העיד, מסתברת יותר. הגם כך, יש בעדותו לפעול לחובת נאשם 1 שכן דבריו בדבר המצב התכנוני של המגרש, מתיישבים היטב עם טענת המאשימה ולפיה כמדיניות עקבית לא הותרה בניית יחידות דיור למגורים בשטחים עודפים. נגזרת מכך, יש בעדותו ללמד על עוצמת הסטייה מן השורה בהחלטת ההקלה שניתנה ל"יחד הבונים".
החלטת ישיבת המליאה מיום 27.8.03 - מדיניות מוצהרת בדבר איסור בניית דיור למגורים בשטחים עודפים:
1236. על כך שלא ניתן היה לבנות בנייה למגורים פרטיים בשטחים "עודפים", ככלל, ובאופן ספציפי במגרש 136, ניתן ללמוד מפרוטוקול ישיבת המליאה מיום 27.8.03, שהתכנסה במיוחד על מנת לגבש עמדה עקרונית בסוגיה. בישיבה זו השתתף גם נאשם 1 וכך גם נאשם 2.
1237. כפי הנלמד מהפרוטוקול, במהלך הדיון הוצגו התרחישים השונים ליתרות שטח: יתרת זכויות בניה ללא שטח; יתרת יחידות דיור ללא שטח; יתרת שטח עם יתרת זכויות בניה. התרחיש האחרון שהוא זה שמאפיין את מגרש 136, יכול להיווצר מקום בו היזם בונה את מלוא מספר יחידות הדיור כפי שאושר לו על פי התב"ע, אולם גודלן קטן מזה המתוכנן והיחידות עצמן מצופפות, כך שבפועל הוא נותר גם עם יתרת מגרש וגם עם זכויות בנייה עודפות.
1238. לאחר חלוקה זו, מופיע בפרוטוקול: "הבעיה היא עם חברת פרספוליס וחברת אפרידר. לחברת פרספוליס נותרו 11,000 מטר זכויות + 4,500 מטר שטח מגרש פנוי (הכוונה היא למגרש 136 נשוא אישום זה, ד.ב.ט). לחברת אפרידר נותרו 13,000 מטר זכויות ושטח פנוי בן 8,500 מ"ר".
1239. חבר הוועדה מר ללוש הביע דעתו כי בנייה נוספת מן הראוי שתעשה רק לרווחתם של הדיירים שכבר בנו, היינו, אין להתיר בנייה נוספת למגורים אלא בנייה ציבורית: "כיום המצב הוא שאפשרנו ליזמים לצופף מתחמים שלמים אך לא קיבלנו משהו לטובת איכות חיי הדיירים שצופפנו אותם. יש לקדם השטחים הפנויים לטובת הדיירים".
1240. מהנדס העיר, האדריכל בני מגדמן, ציין: "בפרויקטים שאישרנו עד כה (מקבץ דיור ובית אבות סיעודי) יש תרומה לציבור, והם אינם דורשים תוספת תשתיות מוסדיות. זאת על פי החלטה שהתקבלה בנושא וקובעת שימושים שאינם מגורים (גב' וויל הקריאה ההחלטה הקודמת מהפרוטוקול)".
1241. בסופה של אותה ישיבת מליאה, הוחלט כי: "מאמצים את ההחלטה הקודמת של וע.ב.ע וקובעים שהשטחים העודפים למגורים שנותרו בקריה ינוצלו לשימושים עירוניים/ ציבוריים ולא לשטחי מגורים נוספים".
1242. יודגש כי החלטה זו מתייחסת באופן ספציפי למגרש 136 ולמעשה מאמצת החלטה קודמת שקבעה, אף היא שבשטחים עודפים אין לאשר בנייה נוספת למגורים. זו היא מדיניות ברורה ונמשכת של וועדת המשנה. הרציונל בהחלטה ברור, כפי שעמד עליו חבר הוועדה מר ללוש: עודף הזכויות/ שטח הנו תוצאה של ציפוף הבניה מטעמים כאלה ואחרים ועל כן, כפיצוי על אותו מהלך, יש לנצל את אותם שטחים עודפים לטובת הציבור.
הסכם המכר בין חברת "פרספוליס" לחברת "יחד הבונים" – ת/8:
1243. מתוך הסכם המכר של מגרש 136 עולה כי האפשרות בדבר ניצול יתרת השטח לבניית מגורים הייתה רחוקה מלהיות כה פשוטה, לא כל שכן וודאית כפי שקלוד וחדד טענו. הדברים הגיעו לכדי כך שניתנה בחוזה הגנה למוכרים מפני כל טענה בדבר חוסר אפשרות לבנות בייעוד למגורים. כך, בפרק המבוא מצוין כי: "... והואיל והמוכרת מצהירה כי מכירת הנכס נעשית על ידה ללא התחייבות כלשהי מצדה כי יתרת זכויות הבניה הפנויות במקרקעין ו/או בנכס תהיינה ניתנות לניצול לצורך בניית דירות מגורים כאמור...".
1244. בנוסף, בסעיף 11ג להסכם המכר מצוין: "להסרת ספקות, הקונה מאשרת, לאור כל הבדיקות שנערכו על ידה, כאמור לעיל, כי היא נוטלת על עצמה בלבד את מלוא הסיכון כי רשויות התכנון ו/או מנהל מקרקעי ישראל לא יתירו בניית דירות מגורים במגרש ו/או כל מבנה אחר ו/או כי אם יאשרו בניה כזו, היא תותנה בתשלום שונים ו/או בתוספות שונות".
1245. משנה הזהירות שבו נקטה המוכרת בניסוח החוזה וההדגשה בדבר העדר מחויבות לבנייה עתידית של מגורים, מעידה כי לא דובר בסעיף שולי, אלא פרט מהותי לעסקה. אף שכך, לטענת חדד, מבחינתו לא היה כל ספק בדבר ההקלה שהוא עתיד לקבל. יותר משיש בביטחונו של חדד ללמד על פשטות המצב המשפטי, יש בו לקשור בין הכספים שנתן ל"איש החזק" בוועדת המשנה לקבלת הבקשה.
נאשם 1 מאשר שלא ניתן היה לבנות מגורים עד להחלטה מיום 20.7.05:
1246. כך תיאר נאשם 1 את ההסבר שמסר לאיציק חדד בשעה שזה האחרון "התעניין" לגבי ניצול זכויות הבנויה הנותרות: "הוא אומר לי מה אני יכול לבנות במגרש הזה? אמרתי לו אתה יכול לבנות עליו דיור מוגן הוועדה המקומית אישרה מרפאות, דיור מוגן, בית אבות, מה שאתה רוצה אבל למטרות ציבוריות" (עמוד 458 לפרו' מיום 23.6.19).