1277. בחקירה מיום 7.5.13 (ת/246) הנאשם 2 שב וחזר על כך שהוא זה שבעצם תיווך בין חכמוב ל"יחד הבונים":
"חכמוב פנה אלי כי השטח שלו לא הניב והיה מסוכסך מאד עם אחיו, אז הוא חיפש למי למכור, אז הצעתי את זה ל'יחד הבונים' והם קנו את זה, אני ועמרם, אם אני לא טועה באותה תקופה עזר לי". [...] "יכול להיות שקיבלתי כסף מכנפו, והייתה איזה התחשבנות, לא יודע או שהוא אמר לי שהוא עשה את כל העבודה, ואמרתי לו לבריאות... יכולה להיות סיטואציה כזאת שעמרם קיבל ואני לא" (ת/246, עמ' 4).
ובדומה:
"..אני הכרתי את חכמוב כקבלן והוא בא והתייעץ איתי על אותו שטח שלו, הידוע היום בשם 'סיטי גולד'... אני הפגשתי את חכמוב עם קלוד ואני לא זוכר אם גם עם חדד כי בשבילי קלוד ואיציק אחד הם, היינו הך, שניהם היו יחד הבונים... ישבתי עם חכמוב הרבה פעמים כדי למצוא פתרון למגרש שלו... הוא העדיף שימצא קונה לשטח AS IS ... השטח שנשאר ריק שייך לחכמוב בהתאם לקנייה מהמנהל זה שטח ריק ללא בניה... גם עמרם היה איתי בקטע של הפגשת חכמוב יחד עם יחד הבונים מה שאני לא זוכר, אני לא קיבלתי כאן כלום אך לגבי עמרם אני לא זוכר אם הוא הוציא חשבונית וקיבל כסף..." (ת/242, עמ' 3).
1278. הנאשם 2 התבקש על ידי היחידה החוקרת להסביר שניים: מדוע בפועל הוא לא קיבל כסף, הגם שלדבריו תרם רבות, לצד תהייה, בדבר הסיבה שבגינה נאשם 1 קיבל תשלום. במענה לכך הסביר: "עמרם קיבל כסף עבור המגרש הזה כי הוא ליווה את יחד הבונים למינהל. לשאלתך, איך אני יודע, שעמרם הלך איתם למנהל אני משיב שאני לא יודע שהוא נסע איתם אבל אני יודע שהיו בעיות במנהל..." ולגבי הכספים שהוא אמור היה לקבל, ענה: "אני לא זוכר, יכול להיות שהייתה לי התחשבנות עם עמרם. לשאלתך אם אני קיבלתי כסף מיחד הבונים, אני משיב שלא ואם קיבלתי צריכה להיות חשבונית של כדגל" (ת/242, עמ' 4).
1279. נוכח תשובתו של נאשם 2 לגבי האפשרות להתחשבנות כספית שהייתה לו עם נאשם 1, נזכיר כאמור בפרק הכללי את דפוס הפעולה שבו האחד נמנע (לא תמיד) מלהשתתף בישיבות של וועדת המשנה בהן יש לו אינטרס כלכלי, בעוד האחר משתתף בישיבה ומצביע בעד קידום הפרויקט.
סיכום ביניים:
1280. חלף קבלת תמונה ראייתית ברורה מצד כל הנוגעים בדבר בנוגע למהות הכספים שקיבל הנאשם 1, קלוד נחמיאס טוען כי כלל לא שולמו דמי תיווך, נאשם 2 טוען כי שולמו כספים, אולם לא על תיווך ואילו יצחק חדד בגרסאותיו הראשונות, לא היה החלטי לגבי מהות הכספים, כשגם אליבא גרסתו, לא היה צורך בתיווך שכן מדובר בעסקה שהייתה ידועה בשוק. גרסתו של חדד לגבי כך שנאשם 1 רק תיווך במובן המקובל, נסתרת על ידי דברים אחרים שחדד מוסר כהסבר לכיתוב על החשבונית כמו גם בסתירה לדברים שנאשם 1 מוסר ולפיהם הוא אינו מתווך במשמעות הרגילה, אלא פועל כיועץ ופותר בעיות, תיאור מפליל בפני עצמו.
ראיות התומכות בכך שהכספים אינם כספי תיווך:
חוסר הצורך במתווך:
1281. יצחק חדד הנו קבלן גדול, ותיק, שחלק ניכר מהפרויקטים שלו מבוצעים בשטחי העיר אשדוד. חדד בקיא באופן התנהלות הוועדה המקומית. במסגרת עדותו בבית המשפט, אף אישר דבריו במשטרה ולפיהם ככל שהדבר נוגע למגרש 136, מדובר היה בעסקה "שנהייתה מפורסמת" בקרב קבלני אשדוד.
1282. חדד לא נזקק לשירותיו של נאשם 1 כמתווך ש"יגלה" לו ולקלוד קיומה של עסקה "מפורסמת" בעיר, וכך, גם לא שנאשם 1 יכיר לו את הרצל חכמוב ויביאו למשרדו (שם, עמ' 325). התמיהות בנוגע לצורך של מי מהצדדים בנאשם 1 כמתווך בהקשר ל"מגדלי נוף" (ר' פס' 523, 526 להכרעת הדין), יפים באותה המידה למגרש 136. זאת ייאמר בנפרד מדבריו של חדד שהעיד על עצמו כי הוא אינו "שש" לשלם על דברים שאינו חייב. הצורך האמיתי של חדד וקלוד בנאשם 1 קשור לאישור תוספת של יחידות דיור נוכח מדיניות הוועדה באותה עת, ואישור מתווה זול משמעותית, בדרך של "השבחה" חלף השגת יחידות אוויר.
הכיתוב על החשבונית:
1283. אם מדובר בכספי תיווך, מהלך דברים רגיל הוא שכך ירשם בחשבונית הרלוונטית. אף שכך, על גבי החשבונית שהוצאה לחדד נרשם: "עבור ייעוץ וליווי ברכישת מגרש 136".
1284. הנאשם 1 יחזור מספר פעמים על כך שבשל העובדה שלא היה מתווך מורשה, נמנע מלכתוב תיווך על החשבוניות. אין לקבל הסבר זה. הנאשם 1 לא תיווך "במובן הקלאסי" גם לפי דבריו וממילא הוכיח במעשיו, כי כאשר רישום "תיווך" מקדם את האינטרסים שלו, אין לו כל בעיה לעשות כן (וראה הרישום על החשבונית ה"מתוקנת" שנרשמה לחברת מגדלי נוף, ת/18).
1285. חדד התבקש להסביר את הכיתוב וענה כי מבחינתו: "ליווי, ייעוץ, קישור, קידום, קשירת קשרים, בניית מעקפים כדי שהעסקה תצא כן לפועל, זה סוג של תיווך. ככה אני רואה, ככה גם עושים היום" (שם, עמ' 341). דברים אלו של חדד, מעבר לכך שאינם מתיישבים מבחינה לשונית עם המשמעות הלשונית של פעולת התיווך, עומדים בסתירה ליתר גרסתו שבה טען בנחרצות כי נאשם 1 לא עשה דבר, למעט תיווך שכוונתו ל"חיבור" בינו לבין הרצל חכמוב.
העדרו של הסכם תיווך כתוב:
1286. בין אם דובר על הסכם תיווך כפי שטען חדד בעדותו בבית המשפט ובין אם סוכם על "ייעוץ" כפי המפורט בחשבונית, אין חולק שלא נערך בין חדד לבין נאשם 1 הסכם בכתב. העדרו של הסכם כתוב נמצא בחוסר הלימה להתנהלותו של חדד שנעזר בייעוץ משפטי ודאג לעגן את זכויותיו בהסכמים כתובים. מנקודת מבטו של חדד, לא הייתה מניעה לערוך הסכם כתוב, גם כאשר נאשם 1 איננו מתווך מורשה, שכן הוא זה שציין (כחלק מההסבר על הכיתוב על החשבונית) שהנאשם 1 עסק ב"קשת" של פעולות לפתור בעיות ולאו דווקא תיווך במובן המקובל. הנאשם 1 הוכיח במעשיו כי כאשר הוא מעוניין להבטיח את התמורה המגיעה לו, אף שחוקיות העסקה מוטלת בספק, הוא מעגן זאת בכתב וראה בעניין זה הסכם המכר מול אורי אטיאס כאמור באישום הראשון.
סכום התיווך אינו הגיוני:
1287. המגרש נמכר בסכום של 500,000$. באותה עת שער הדולר היה כ- 4.495 ₪, היינו המכירה נעשתה עבור סכום של 2,250,000 ₪. עמרם כנפו קיבל מכל אחד מהצדדים 80,000 ₪ כולל מע"מ ובסה"כ כ- 160,000 ש"ח. פועל יוצא הוא כי הסכום אותו קיבל עמרם כנפו הנו כשבעה אחוז (!) מהסך הכולל של העסקה.
1288. את חוסר הסבירות של גובה התיווך יש לבחון גם על רקע דבריו של קלוד נחמיאס לפיהם באותה עת השוק היה "על הפנים" ואנשים התחננו למכור קרקעות, ואם היה בכלל נדרש לשלם תיווך לא היה קונה את הקרקע. קלוד אף התייחס באופן כללי לגובה דמי התיווך שהיה משלם במסגרת עיסוקו וציין כי זה נע בין חצי אחוז עד אחוז לכל היותר (ת/201, עמ' 3).
1289. מן האמור ניתן לגזור שתי מסקנות. הראשונה, מתן תשלום מופרז לאיש ציבור, גם כאשר זה ניתן עבור שירות לכאורה לגיטימי, כמוהו כמתת אסורה. בענייננו, תשלום המגיע לכדי למעלה משלושה אחוז מכל צד, הנו דרך עקיפה לתת לאיש ציבור טובת הנאה כספית. השנייה, גם כאשר מדובר בתשלום דמי תיווך סבירים בנסיבות העניין, עצם מתן התיווך לאיש ציבור שעתיד להכריע בעניינו של נותן התשלום מקיימת לכל הפחות עבירה של הפרת אמונים. יפים לעניין זה דבריו של כב' הש' לנדוי בע"פ 621/78 יוסף אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד, לג(1)75 (להלן: "עניין אסא").
"אין נפקא מינה שעובד הצבור עשה עבודה של ממש בעבור המעביד הפרטי שלו, כי עצם קבלת העבודה מאת המעביד היא, טובת ההנאה [...]