1290. ודומה ר' (ע"פ 257/97 מנחם סווירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (3), 757, 770):
"העובדה שהמערער ביצע עבודה בקשר עם תיקי "אתי" מחוץ לשעות עבודתו הרשמית אינה מעלה ואינה מורידה. שמיר היה בקי בעבודות ההוצאה לפועל ולא היה זקוק לעזרת המערער, ולא בעד עבודתו הפרטית שילם לו. אך גם אם ייאמר שהכסף שולם למערער בעד העבודה הפרטית שביצע בענייני "אתי" גם אז יחשב הדבר למתן שוחד ולקבלת שוחד על-ידי המערער."
חוסר התאמה בין מועד התשלום לבין טיב העסקה:
1291. כפי שכבר נכתב, ככל שמדובר בעסקת תיווך, הרי שמהלך העסקים הרגיל הוא שהכסף בגין התיווך מועבר למתווך עם חתימת הסכם המכר. ואם במגדלי נוף קיבל הנאשם 1, לדבריו, את כספי התיווך לפני חתימת העסקה ביחס למגרש 136 אנו נתקלים בהנהלות תמוהה לא פחות שבה הנאשם 1 מקבל את הכסף עבור התיווך הנטען למעלה משנה (!) לאחר שהמגרש נמכר.
1292. לדברי הנאשם 1, העיכוב בקבלת דמי התיווך קשור ל"מוסר התשלומים הקלוקל" של יצחק חדד. טענה זו אין לקבלה. המדובר בגרסה כבושה שהושמעה רק לאחר שנאשם 1 עומת עם המסמכים שלימדו זאת. בנוסף, אין המדובר בעיכוב של מה בכך, אלא דחייה של תשלום הגובלת בהכחשת הצורך לשלם. המדובר בתקופה שלדברי נאשם 1 הוא מחפש כל דרך להתפרנס כשהוא לא מקבל משכורת. הקלות שבה אפשר לכאורה דחיית תשלום עבור תיווך שהבשיל לכדי עסקה אינה מסתברת, בפרט כאשר מדובר בקבלן גדול שמקים פרויקטים בשווי של מיליוני שקלים. רצונו של נאשם 1 להיכנס יחד עם חדד לשותפות בפרויקטים בעיר (ר' למשל ת/229, עמ' 21) אינה מתיישבת עם טענתו כי חדד אינו עומד בסיכומים.
1293. יתרה מכך, הטענה בדבר מוסר תשלומים קלוקל של יצחק חדד, עומדת בסתירה לגרסתו של חדד בבית המשפט ולפיה העיכוב בתשלום נבע מכך שהיה צורך להמתין לפסק הבוררות שניתן רק בסוף 2004, תחילת 2005 כמו גם דבריו לפיהם הוא משלם רק לאחר שהעסקה מסתימת כהגדרתה והוא אינו חושף את החברה לסיכונים (עמ' 346 לפרו' מיום 4.1.18).
1294. גרסתו של חדד בעצמה אינה קוהרנטית שכן בתחילה, טען שדמי התיווך שולמו "חודש חודשיים לפני או אחרי, בצמוד לעסקה" (שם, עמ' 345). הטענה החלופית של חדד לפיה הוא משלם רק כשהעסקה מסתיימת ומאושרת באופן פורמלי, אינה מתיישבת עם כך ששילם את מרבית התמורה עבור המגרש לחכמוב עם חתימת ההסכם ויתרתו שולמה בינואר 2005 (עוד בטרם הוסדר הרישום מול המנהל).
1295. גם מועד הוצאת החשבונית אינו מתיישב עם הטענה בדבר מוסר תשלומים קלוקל של חדד. לו דובר, כפי הנטען, בעסקת תיווך לגיטימית, מצופה היה כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם, כבר בשנת 2004, נאשם 1 היה מוציא חשבונית ל"יחד הבונים" שהרי הוא לא יכול היה לצפות את העיכוב בתשלום ומשכו. בפועל, החשבונית הוצאה על ידי נאשם 1 רק בחלוף כעשרה חודשים ביום 11.7.05, כשבסמוך לאחר מכן התקבלו הצ'קים ונפדו.
התאמה בין מועד התשלום למועד מתן ההקלה:
1296. בעוד שלא ניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהוצאת החשבונית וקבלת הצ'קים, בשים לב לטיב העסקה הנטענת, ניתן למצוא באופן "פלאי" סמיכות זמנים בולטת בין המועד שבו ניתנו הצ'קים לבין המועד שבו נערכו הישיבות בוועדת המשנה שבהן קיבלו את בקשת "יחד הבונים" לתוספת יחידות דיור: שלושת הצ'קים ניתנו לתאריכים 25.7.05, 15.8.05 ו- 16.9.05, בעוד שהישיבות הרלוונטיות כפי שיפורט להלן, נערכו ביום 20.7.05 ו- 17.8.05.
מעורבות בפועל של נאשם 1, במישרין או בעקיפין בקידום הפרויקט
1297. חרף "מסך עשן" שפיזר הנאשם 1 בחקירותיו ובבית המשפט בנוגע לפעולות "הרבות" שביצע בהיותו "מתווך מיוחד", בפועל הוא הצביע על עצה אחת, לגיטימית לכאורה, שהשיא לחכמוב בנוגע לרישום המגרש. כפי שיפורט להלן, ניתן לראות כי בנפרד מאותה "עצה", החל משנת 2005 ואילך, הנאשם 1 פעל לקדם את האינטרסים של "יחד הבונים". הפעולות שביצע, נמצאות בליבת תפקידו הציבורי בוועדת המשנה, בשעה שהוא מצוי בניגוד עניינים חריף, ומעידות באופן מובהק שהכספים שקיבל אינם אלא כספי מתת שניתנו לו בעד תפקידו.
1298. ישיבה מיום 20.7.05: אישור עקרוני של וועדת המשנה לבקשת יחד הבונים לבנייתן של 76 יחידות דיור למגורים, בניגוד למדיניות קודמת:
1299. הבקשה של יחד הבונים להוסיף 74 יחידות דיור בהליך של הקלה, הוגשה בתאריך 7.7.05. בדומה למהירות הרבה שאפיינה את הטיפול בבקשה לשינוי היעוד של בית החלמה ליולדות (כאמור באישום הראשון), גם הבקשה של יחד הבונים עולה להצבעה ביום 20.7.05, היינו תוך פחות משבועיים מרגע הגשתה. המדובר בהליך מהיר, בפרט כאשר אין המדובר בבקשה שגרתית, בלשון המעטה (ור' באישום הראשון התייחסות המפורטת להכנות הנדרשות על ידי גורמי המקצוע טרם העלאת בקשה לדיון). באופן לא מקרי, בשני הפרויקטים יש לנאשם 1 אינטרס כלכלי.
1300. בניגוד לכל ההחלטות הקודמות, כמו גם המדיניות המוצהרת של הוועדה המקומית, הוחלט בישיבה זו: "למרות החלטות הקודמות בנושא מימוש זכויות בלתי מנוצלות בקרית מגורים מאשרים עקרונית את הבקשה לתוספת יחידות דיור במסגרת הקלה וזאת מהסיבות הבאות: א. הבקשה נתמכת בעסקה עם מ.מ.י, וזו הזדמנות לקיזוז חובות מההתחייבות של העירייה מול מ.מ.י משטח החרגול ברובע ז' (144 יחידות דיור). לכן יש להתייחס למקרה זה כמימוש זכויות ממאגר מוכר, מאושר וידוע...". כל חברי וועדת המשנה תמכו בהצעה, למעט שני חברים שנמנעו.
1301. יוקדם המאוחר ויצוין כי הנימוק העיקרי שלא לומר היחידי שבגינו סטתה הוועדה מהמדיניות שלה, היינו קיזוז חובות ממאגר מוכר, עד מהרה ייזנח ויבוטל בעזרתו האדיבה ובסיועו של נאשם 1 ליצחק חדד. עוד נוסיף כי הרצון לקזז את התחייבויות העירייה ממאגרים מוכרים, לא "נולד" בנקודת זמן זו ועל כן לא ברור מדוע לא אושרה בניית דיור למגורים במגרש 136 בכל השנים מאז 2000 ואילך.
1302. טענתו של יצחק חדד ולפיה מלכתחילה מקום שבו יש ליזם זכויות+ שטח עודפים, אין לוועדה המקומית סמכות למנוע ממנו בניית יחידות מגורים, אינה מעלה או מורידה. הנתון החשוב בענייננו היא מדיניות הוועדה עובר למכירת מגרש 136 לחדד, מדיניות ולפיה גם במצב דברים שכזה ניתן במקרה הטוב, לבנות מקבצי דיור בלבד (מדיניות שהוחלה גם על הרצל חכמוב בעת שביקש למצות את זכויותיו בשטח).
1303. בית המשפט התייחס לשאלת השתתפותו של הנאשם בישיבה זו בנוגע לבית החלמה ליולדות (אישום ראשון). כאמור, נקבע כי ישנו ספק בנוגע לנוכחותו בתחילת הישיבה וזאת בשים לב לכך שמצוין לפרוטוקול שהוא הגיע בשעה 16:50 כאשר הישיבה התחילה בשעה 16:00. ספק זה פועל לטובתו של הנאשם 1 גם ביחס להצבעה בנושא מגרש 136.
1304. הגם כך, דברים שנאמרו בנוגע ליכולתו של נאשם 1 להשפיע על ההצבעות בוועדת המשנה, אף שהוא אינו נוכח בה בהקשר של האישום הראשון נכונים גם ביחס להצבעה בנוגע למגרש 136.
1305. לא בלי קשר, בישיבה זו השתתף, הוביל, והצביע בעד בקשת היזם לא אחר מאשר נאשם 2. נוכחותו של זה נעשית כשהוא באופן ברור מצוי בניגוד עניינים, שהרי לדבריו (כמפורט מעלה), הוא זה שתיווך בין הצדדים, וסייע ל"יחד הבונים". נוכחותו של נאשם 2 בישיבה זו קשורה גם לנאשם 1 שהרי השניים חברים טובים, הנאשם 2 משלם לנאשם 1 עבור סיועו בפרויקטים אחרים, ובאופן ספציפי הוא אינו שולל כי ביחס למגרש 136, יכול והייתה בינו לבין נאשם 1 התחשבנות כספית.
1306. מיותר לציין כי גם הנאשם 2 לא טרח ליידע את היועץ המשפטי של הוועדה או את יושב הראש בנוגע לניגוד עניינים זה. אך בשל כך שהמאשימה לא ביקשה להרשיע את הנאשם 2 לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן בשל כך, בית המשפט יימנע מלהרשיעו.
ישיבת וועדת המשנה מיום 17.8.05
1307. לטענתו של נאשם 1, הוא לא השתתף בישיבה זו. באישום הראשון פירטתי את הנתונים המצביעים על כך שחרף הכחשה זו, הנאשם השתתף בדיון. כל שנאמר שם נכון גם ביחס למגרש 136.
1308. לגופם של דברים, מתוך הפרוטוקול עולה כי לאחר הדיון המקדמי שנערך ביום 20.7.05, התברר כי מדובר בשתי חלקות שונות ולא ניתן להעביר שטחים ביניהן בדרך של הקלה, אלא בהליך של "איחוד וחלוקה מחדש". בהעדר פירוט לגבי נמנעים או מתנגדים, עולה כי כל המשתתפים בישיבה הצביעו בעד, ובכלל זאת נאשם 1.
הנאשם 1 פעל לביטול החובה להשגת יחידות אוויר ממאגר מאושר:
1309. על פי החלטות הוועדה מיום 20.7.05 ומיום 17.8.05 התנאי לתוספת של 74 יחידות דיור הוא השגת יחידות אוויר ממאגר החרגול. ברם, משהושגה הסטייה מן המדיניות הברורה, ובשיטת ה"סלאמי", יצחק חדד יפעל לבטל את חובתו להשיג יחידות דיור ממאגר מאושר וזאת בהסתייעות לא אחר מאשר נאשם 1 (!).
1310. חדד העיד בבית המשפט כי אף שתנאי מרכזי ומהותי של הוועדה להוספת יחידות דיור היה השגת יחידות אוויר ממאגר מאושר, הוא סבר שאין עליו חובה לעמוד בו: "..מתוך ידיעה מקצועית שלי שיחידה כוללת בתוכה 120 מטר ומצד אחד קניתי מגרש שיש בו 11,300 מטר אני לא צריך לשלם פעמיים על המטרים האלה" (עמ' 326 לפרו' מיום 4.1.18).
1311. הביטחון אותו הפגין חדד בבית משפט על כך שמלכתחילה לא היה צריך לדאוג להבאתן של יחידות אוויר ממאגר מוכר, בדומה לטענתו שתוספת 74 יחידות הדיור הייתה מהלך טבעי רגיל, אין לקבל. כל תכלית הדברים היא להסתיר את עומק הסטייה מן השורה כתוצאה ממעורבותו של נאשם 1.
1312. אין חולק כי לאחר שאושרה ההקלה, חדד שלח מכתב לוועדת המשנה ביום 4.10.06 בו מצוין: "מבוקש להביא התכ' לאישור כנגד התחייבות לתשלום היטל השבחה עפ"י ההליך המקובל, בהתחשב בכך שבמגרש קימת יתרת זכות בניה מהתב"ע המקורית."
1313. לטענתו של חדד, מי שייעץ לו לפנות לוועדה היה נאשם 1: "ואז ההמלצה של מר כנפו, בפירוש, הוא אמר לי תשמע, תפנה לוועדה ובוא תגיש ערעור הלאה והלאה והלאה וזה מה שעשיתי בדיוק..." (עמ' 332 לפרו' מיום 4.1.18).
1314. הנה כי כן, נאשם 1 שאין חולק שקיבל מחדד 80,000 ₪ מייעץ לו כיצד לפעול לביטול תנאי מהותי בהחלטה (חריגה בפני עצמה) שהתקבלה על ידי ועדת המשנה שבה הוא חבר, החלטה שאושררה גם בהצבעתו בישיבה מיום 17.8.05.
1315. אלא שבכך לא מסתיימת מעורבותו של נאשם 1.
1316. גם במקרה זה, שבועיים בלבד לאחר משלוח המכתב, ביום 18.10.06, הוועדה מתכנסת לדון בבקשה.
1317. ואם חטא נאשם 1 בכך שייעץ לחדד כיצד לפעול מול הוועדה, מצופה היה שלא ישתתף בדיון שעניינו בייעוץ שנתן ויודיע על פשר מניעותו. הדברים נכונים אף אם חלקו של הנאשם 1 היה בתיווך בלבד. לא מניה ולא מקצתיה. הנאשם 1 השתתף בדיון תוך הסתרת חלקו בפרויקט, כמו גם העובדה שהבקשה היא בעצם הצעתו (ר' ת/263(ב), עמ' 14). הנאשם 1 הגדיל לעשות וחלף דחיית הבקשה על הסף (שכן קיזוז ממאגר מוכר היה הנימוק המוצהר היחיד לסטייה מהמדיניות הנהוגה) הוא מחווה דעה לפיה "מקרה זה מהווה תקדים" ומציע להקים וועדה מקצועית לצורך קביעת קריטריונים לאישור שכזה. הצעתו של נאשם 1 מתקבלת.
1318. בעקבות הצעתו של כנפו מוקמת ועדת אד הוק ברשות מהנדס העיר, יועמ"ש ניסים לוי ושמאי מקרקעין אשר קבעה קריטריונים לגובהו של היטל השבחה, בהתאם למיקום, שווי הקרקע, וקריטריונים נוספים.
1319. בהמשך לעריכתו של מסמך קריטריונים מסכם (מיום 21.1.07), וועדת המשנה מתכנסת לדון ביום 28.2.07 בבקשת יחד הבונים לעבור להליך של היטל השבחה חלף יחידות אוויר. על-פי הרשום בפרוטוקול הנאשם 1 השתתף בישיבה ואף תמך בבקשת "יחד הבונים" לשלם השבחה חלף הבאת יח"ד ממאגר מוכר (ר' ת/263(ב), עמ' 16).
1320. על גובה ההטבה הכספית שקיבל חדד ממהלך זה - שנעשה בהובלת נאשם 1 - חדד העיד בבית המשפט. לדבריו, לו היה צריך לקנות יחידות אוויר ממאגר מאושר, כפי ההחלטה המקורית של הוועדה, היה צריך לשלם 18,000 $ X 74 יחידות דיור, שזה 1,332,000 $ שהם כ- 5,000,000 ₪ לעומת 2.7 מיליון ₪ ששולם בפועל. היינו חסך הוצאה של 2.3 מיליון ₪ רק על ההשבחה שהם 2.3 מיליון ₪ שנגרעו מקופת העירייה (עמוד 366 לפרו' מיום 4.1.18).