125. כשתיאר התובע את האירוע בעדותו ציין:
"היה כבל גדול, כבל כזה,...מסובב, כן..הכבל הזה מפה שים שם.
כב' השופטת: הוא אמר לך למשוך את הכבל,
ת. מצד שני, כן....הוא אמר לי – הכבל הזה מפה, קח מפה, שים שמה....אני מתחתי כבל מצד אחר לצד השני. איפה הוא רוצה. בסדר?...כן, הוא אמר לי – שים שם.
...
הוא (אבו עטיה – מר"א) עלה למעלה, הכבל היה למטה...ועמד יוסף אמר לי – תיקח את הכבל הזה, סמיר עלה למעלה, לך תעזור לו. לקחתי את הכבל הזה, אני דיברתי עם סמיר, מה נעשה? אמר הוא – תמתח מפה עד הוא, איפה הוא עומד, אמר לי תמתח משם עד לפה.
ש: כן, אבל יוסף אמר לך שצריך לעזור לו למתוח את הכבל.
ת: כן, כן....ומתחתי עד פה וחזרתי."
(עמ' 40 שורות 24-23; עמ' 41 שורות 18-1; עמ' 42 שורה 12; עמ' 83 שורות 21-12 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מר"א).
126. התובע תיאר כי עלה מהסולם, הלך לקצה הגג, חזר חזרה ונפל באמצע הדרך כשרצה לרדת למטה, וכשהוא הלך באמצעו של הגג (עמ' 42-45; 78-76 לפרוטוקול). כשנשאל האם אבו עטיה הלך גם כן לאורך הגג השיב שכן אך אבו עטיה לא נפל, וגם לא הזהיר את התובע (עמ' 45 שורות 24-8 לפרוטוקול), וכשהוא עצמו נפל אבו עטיה עדיין היה על הגג (עמ' 62 שורה 21 לפרוטוקול).
127. התובע לא ידע לאשר כי המשטח בגג עליו דרך וממנו נפל היה חלון. לטענתו: "אני לא יודע. אבל אני עולה על הגג, אני לא יודע או שאני הלך על זה. הכל אותו דבר, אני רואה הכל אותו דבר..." (עמ' 64 שורות 24-20; עמ' 65 שורות 6-1 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מר"א).
--- סוף עמוד 24 ---
128. כשנשאל התובע האם ביקש מישהו שיבדוק את הגג כדי לוודא שהוא בסדר, השיב כי ראה שאבו עטיה עולה על הגג וחשב שהגג בסדר ולא חשב שהוא יישבר (עמ' 65 שורות 10-7 לפרוטוקול).
129. מנגד, נאשף ציין כי במסגרת ההכנות שביצעה גלובל הנדסה לקראת כניסתה למתחם היא הזמינה את אבו עטיה לביצוע עבודות חשמל/תקשורת כחלק מהקמת התשתיות במפעל, וכיוון שחדר החשמל/תקשורת של המבנה נמצא בקצה המבנה הסמוך לכביש הראשי (בצמוד לקיר של נייר און) היה על אבו עטיה להעביר כבלים מחדר חשמל/תקשורת זה אל המפעל של גלובל הנדסה, ולמיטב ידיעתו לא היה איש באתר זולת אבו עטיה (ס' 15-13 לתצהירו).
130. נאשף שלל לחלוטין בתצהירו את טענת התובע כי נאשף ביקש ממנו לעזור לאבו עטיה. לטענתו כלל לא ראה את התובע באותו יום וגם לא קיבל הודעה על כוונת התובע לסייע לאבו עטיה או לעלות אל גג המבנה, וכל שעשה היה להסיע את אבו עטיה למפעל החברה בשעות הבוקר ולאחר מכן עזב את המקום (ס' 20-16 לתצהירו). בחקירתו הנגדית חזר נאשף על גרסה זו וציין כי הוריד את אבו עטיה בבוקר שבת במפעל ונסע (עמ' 173 שורות 7-6 לפרוטוקול) מבלי שראה את התובע באותו יום (עמ' 173 שורות 23-8 לפרוטוקול). לשיטתו נודע לו על התאונה רק בשעות אחה"צ, לאחר שאבו עטיה התקשר לאחיו של נאשף ועדכן אותו (עמ' 174 שורות 9-1 לפרוטוקול).