131. לטענת נאשף, מאז תחילת עבודתו של התובע בגלובל הנדסה הוא הועסק בתפקיד שומר לילה בלבד ומעולם לא הוטל עליו שום תפקיד אחר וגלובל הנדסה סיפקה לו מגורים בסמוך למפעלה ולכן נכח במתחם של פרי אור גם מעבר לשעות העבודה. לטענת נאשף התאונה אירעה מחוץ לשעות עבודתו של התובע וללא קשר לתפקידו והתאונה הפתיעה את נאשף שכן לא היה לתובע מה לחפש על גג המבנה במסגרת עבודתו ותפקידו כשומר בשעות הלילה על הציוד שבחלל המפעל בלבד (ס' 12-10; 23-22 לתצהירו).
132. עדותו של נאשף וגרסתו מעוררות תהייה. אם לשיטתו התובע הועסק בשמירה בשעות הלילה – הכיצד זה לא ראה את התובע באתר, גם אם ישן (כזכור, עסקינן בתאונה שהתרחשה ביום שבת בבוקר)? תהייה זו מתחזקת גם למשמע התהיות הקשות שעוררה גרסתו של אבו עטיה עצמו, כפי שתפורט להלן.
133. אבו עטיה ציין בתצהירו כי עובד כקבלן חשמל עצמאי וכך היה גם במועד האירוע הנטען, בו התבקש לבצע עבודות חשמל מטעם נאשף (ס' 1 לתצהירו). לעומת זאת בעדותו סתר עצמו וציין כי הוא שכיר (עמ' 385 שורות 15-1; עמ' 386 לפרוטוקול), ובהמשך עדותו ציין כי באותם חודשים היה מובטל (עמ' 387 18-1 לפרוטוקול).
134. בנוסף, בעדותו בבית המשפט ציין אבו עטיה, כי נאשף ביקש ממנו להשחיל כבל בזק על הגג לבניין שלו (עמ' 332 שורה 16 לפרוטוקול) ונאשף הביא אותו ברכבו למקום בשעות הבוקר, והוא עצמו היה נטול כלים (עמ' 335 לפרוטוקול). לטענת אבו עטיה, נאשף הסביר לו איך
--- סוף עמוד 25 ---
לבצע המלאכה ואיך לעלות לגג ומאיפה, ולטענתו היה סולם במקום, עומד על המבנה (עמ' 336; 388 לפרוטוקול).
135. אבו עטיה ציין כי התובע היה במקום והוא ראה אותו יושב במבנה כשהגיע עם נאשף למקום, נאשף דיבר עם התובע ואז אבו עטיה הלך עם נאשף (עמ' 338, עמ' 339 שורות 8-1 לפרוטוקול). אבו עטיה לא שמע לטענתו את מה שנאשף אמר לתובע, ולאחר מכן נאשף הלך עם אבו עטיה מחוץ למבנה ו"אמר לי איפה לעלות", והתובע נשאר בתוך המבנה (עמ' 342-339 לפרוטוקול).
136. לטענת אבו עטיה, לאחר מכן הוא עלה על הגג בעזרת הסולם, כשבזמן זה התובע נשאר למטה. אבו עטיה החזיק את הכבל המגולגל בידו, קשר אותו בגג למעלה על מסמרים, והלך לצד השני בעודו מחזיק את הכבל ומשחרר אותו תוך כדי. הוא הגיע לצד השני של הגג לחלק הבניין של נאשף, זרק את הכבל לקרקע מהצד השני ואז חזר חזרה (עמ' 346-342 לפרוטוקול). לדבריו: "פתאום...התובע מצאתי אותו באמצע הדרך." (עמ' 347 שורה 9 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מר"א), והם חזרו ביחד לכיוון הסולם "אני הייתי מקדימה, הוא היה מאחורה." (עמ' 350-348 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מר"א).