243. אבו עטיה ציין בחקירתו הנגדית כי הסולם היה מקובע לקיר והוא עצמו לא ראה שלט המזהיר מהגג (עמ' 359 שורות 18-14 לפרוטוקול).
244. מר פורת מטעם נייר און ציין בחקירתו הנגדית כי משטח המושכר של נייר און אין גישה לגג אלא רק "מבחוץ. מבחוץ יכולים לעלות עם סולם על הגג." (עמ' 327 שורות 17-1 לפרוטוקול), אך ציין כי אין גישה מסודרת לגג (עמ' 327 שורות 21-18 לפרוטוקול; עמ' 328 שורה 19 לפרוטוקול). מר פורת אף ציין כי גם מחוץ למבנה אין מדרגות אלא צריך לעלות עם סולם או מלגזה (עמ' 328 שורות 24-22; עמ' 329 שורות 6-1 לפרוטוקול).
245. מהעדויות שנשמעו, לא ניתן לקבוע בוודאות שהיה סולם מקובע לקיר המבנה החיצוני. מכל מקום, וגם לו ניתן היה לקבוע כי קיים סולם שכזה כממצא עובדתי, עדיין לא די בכך כדי להקים אחריות כלשהי לפרי אור בנסיבות. גם לו היה מותקן שם סולם, ובפרט מקום שהוכח במאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי שנתלו שלטים המזהירים מפני גג שביר, קשה לקבוע כי פרי אור כבעלת המתחם יכולה וצריכה הייתה לצפות שייעשה בסולם שימוש לא מבוקר לצורך עלייה לגג ודריכה עליו מבלי לתאם זאת מולה או לנקוט אמצעי בטיחות לצורך עבודה בגובה.
246. אשר לזהות הגורם המתקן את החור בגג – הגב' סמדג'ה ציינה בתצהירה כי נודע לפרי אור לראשונה על האירוע ועל התביעה רק ביום 29.2.16, עת התקבל בידיה כתב התביעה (ס' 2 לתצהירה; וכן עמ' 286 שורות 24-21; עמ' 287 שורות 4-1 לפרוטוקול). גב' סמדג'ה גם ציינה בתצהירה כי מבדיקה שערכה לא מצאה כל מסמך המצביע על תיקון שבוצע בגג המבנה לאחר האירוע הנטען ולמיטב הבנתה הדבר מצביע על כך שהאחריות לתיקון ליקויים במבנה חלה על השוכרים, אם וככל שהיו ליקויים כאמור (ס' 10 לתצהירה).
247. גב' סמדג'ה ציינה כי ניסתה לברר על ידי מי תוקן החור שנוצר בגג בעקבות האירוע מושא התביעה אך לא יודעת (עמ' 285 שורות 17-13 לפרוטוקול). גם החוקר מטעם מבטחת פרי אור
--- סוף עמוד 44 ---
הודה כי לא מצא ראיה לכך שפרי אור תיקנה את הפגם בגג או ביצעה תחזוקה כלשהי בגג או שהוגשה נגדה תביעת רכוש כלשהי (עמ' 288 שורות 20-13 לפרוטוקול 7.10).
248. גב' סמדג'ה הוסיפה כי לאחר שנודע לפרי אור על התאונה: "אני דיברתי עם אשר פורת מנייר און, הוא הבעלים של נייר און ושאלתי אותו איך, כאילו איך אנחנו לא יודעים מהדבר הזה, כאילו מה קרה. והוא אמר אני מצטערת אני ממש, זה על זיכרון אז אני לא יודעת אם אני מצטטת טוב, אני יודעת מה שיותר זכור לי זה שהוא אמר שהם, הם שם סידרו את זה ולא היה, כאילו זה נסגר. אמרתי לו – רגע אבל אתה סיפרת לי שהוא נפל, וסיפרת לי שפרצו את המנעול שלך של הכניסה. מי, מי הוא אומר – לא, לא ,לא, זה בקטנה. אנחנו החלפנו ובזה זה נגמר." (עמ' 286 שורות 12-7 לפרוטוקול).