ולבסוף, שוב שינה גרסתו ואישר כי היה אמור להביא לתובע הזמנה או תעודת משלוח:
--- סוף עמוד 32 ---
"ש. אבל אתה מסכים איתי שהיית אמור להביא לו או הזמנה או תעודת משלוח כדי לספק את הסחורה?
ת. כן"[67].
46. זאת ועוד, על אף שבחקירת המשטרה התובע הודה כי האחריות לעבור על המוצרים המסופקים ללקוחות היא שלו, התובע מסר גם בעניין זה מספר גרסאות בעדותו. כך, בתחילת עדותו טען שהוא לא אחראי לוודא שהסחורה שהוא מספק ללקוח תואמת את תעודת המשלוח[68]. חרף זאת, בהמשך עדותו החל לשנות את גרסתו וטען כי "איפה שהוא פה הייתה טעות שלי במרחאות בדיעבד"[69] (ההדגשה הוספה- ר.ג.) והודה כי "בדיעבד" הייתה לו אשמה בהוצאת סחורה שלא כדין[70]. בהמשך, שוב שינה את גרסתו וכאשר נשאל האם הוא מסכים שהוא היחיד לוודא שהסחורה שהוא מספק ללקוח תואמת את תעודת המשלוח, השיב: "לא" וכאשר נשאל "מי לדעתך הוא האחראי?", השיב: "יש שם המון מנהלים, אני לא ביניהם"[71] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
ויודגש, עדות התובע שלפיה הוא אינו אחראי לבדוק את תעודות המשלוח עומדת בסתירה לטענתו המהותית בסעיף 9 לסיכומי התשובה שלפיה בדיעבד הוא עשה טעות שלא בדק את תעודות המשלוח.
47. כאן המקום לציין, כי בחקירה במשטרה טען התובע שהאחריות לטעות הייתה של פקידות המפעל:
"היה רק פעם אחת שאני מכיר זה היה ביום חמישי שגם בפעם הזו הציעו לו לשלם לו על הסחורה שנלקחה בטעות ויצחק לא רצה זה נגרם כטעות אנוש עם פקידות המפעל" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
עם זאת, כאשר התובע הופנה לטענתו זו במסגרת חקירתו הנגדית בדיון מיום 25.5.20, השיב: "לא היה ולא נברא". ולאחר שהופנה לדברים עצמם, המשיך למסור גרסאות סותרות ואף לא היה מסוגל להבהיר של מי הטעות לטענתו:
"ש. במסגרת טענותיך, אתה טוען שבכלל האחריות לטעות הייתה של פקידות המפעל.
ת. לא היה ולא נברא. לא טענתי דבר כזה או שאני לא זוכר, אבל לא היה.
ש. אני מפנה אותך בבקשה לנספח 13ו' לחקירה שלך במשטרה, עמ' 99 לנספחים, שורות 47-48, "זה נגרם בטעות אנוש עם הפקידות במפעל".
--- סוף עמוד 33 ---
ת. זה היה במשטרה.
ש. אמרת לא היה ולא נברא לפני שנייה, אתה חוזר בך?
ת. אני לא זוכר, עכשיו שאני רואה את זה מול העיניים אז כן אמרתי שיכול להיות שנגרם טעות אנוש.
ש. זאת אומרת, מי אשם? אתה, מר בן שושן או הפקידות?