כאן המקום לציין, כי בניגוד לגרסתו של מר שושן שלפיה הוא לא נדרש לבדוק שהסחורה תואמת את תעודת המשלוח, מעסיקו, מר בן הרוש, העיד כי מר שושן אחראי לוודא שהסחורה תואמת את תעודת המשלוח[79].
--- סוף עמוד 35 ---
50. להבדיל מהתובע וממר שושן, מר בן הרוש הצהיר בחקירתו במשטרה כי הוא עצמו כן בודק שתעודת המשלוח תואמת את הסחורה שסופקה, למעט במקרים בהם מר שושן מספק את הסחורה ללקוח של חברת מרגלית מבלי שהסחורה מגיעה בפועל לשטח של חברת מרגלית:
"... תעודת המשלוח הזו מגיעה אליי ואני עובר על המוצרים, לפעמים יש מצבים ששניר לוקח מוצרים ואז מעביר אותם ללקוח אחר ואני עובר על התעודה אבל אני לא רואה את המוצרים בפועל כי הם עוברים ללקוח אחר אין לי שליטה בזה.
שאלה: האם אתה עובר על המוצרים שיש לך בהזמנה מול מה שאתה לוקח?
תשובה: כן בטח מה שמגיע אליי אני עובר.
שאלה: האם יש מקרים שבהם עברת על ההזמנה של מוצרים ובפועל היה מספר שונה של מוצרים?
תשובה: אין דבר כזה"[80].
51. זאת ועוד, בעת חקירת התובע במשטרה, כאשר התובע הופנה לטענות הנתבע לעניין הספקת הסחורה ביתר במועדים שונים, התובע חזר בכל פעם על התשובה "לא זכור לי דבר כזה". התובע הגדיל והצהיר "אני לא זוכר שיש לו כמויות כאלה של סחורה במחסן, הבנאדם (כך במקור- ר.ג.) רודף אותי סתם כדי לא לשלם לי פיצויים..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
בהתאם, גם מר שושן ומר בן הרוש הצהירו בחקירתם במשטרה ביחס ל- 11 המקרים בהם נטען כי הוצאה סחורה ביתר ושלא בהתאם לתעודות משלוח כי הדבר "לא יכול להיות". יתירה מכך, ביחס לאירוע מיום 22.11.18 מר שושן הוסיף "אני לא לוקח כמויות כאלה בכלל"[81], ובדומה מר בן הרוש הצהיר ביחס לאירוע מיום 21.11.18 "אין מצב אנחנו לא לוקחים כמויות כאלה בתדירות כזו"[82]. הן מר שושן והן מר בן הרוש טענו כי הייתה רק פעם אחת שלא הוציאו תעודת משלוח על 40 קרטונים וכי הנתבע התבקש לחייב את חברת מרגלית בגין כך. עם זאת, בניגוד לגרסתם של מר שושן ומר בן הרוש במשטרה לעניין כמויות הסחורה שהיו קונים מהנתבעת, העיד מר שושן בבית הדין "אני יכול להביא חשבוניות קניה של 40 קרטונים וגם יותר מזה"[83] וכן "...הנתבע העיר באולם שאף פעם לא קנינו ממנו 40 קרטונים ואנחנו כן קנינו"[84]. גם מר בן הרוש שינה גרסתו בעניין זה והעיד: "לא. תיקון, אנחנו לוקחים גם כמויות יותר גדולות. אני לא יודע להגיד במספר. אני לוקח