--- סוף עמוד 37 ---
"עבדו גם עליי"[88]. בהמשך עדותו, התובע המשיך למסור גרסאות סותרות ביחס לטענתו בשיחה שלפיה מר שושן "עבד עליו":
"ש. זאת אומרת שמר בן שושן עבד עליך?
ת. את זה אתה אומר.
ש. ומה אתה אומר?
ת. אני לא יודע מה הוא אמר לפקידה. עבד עליי לא, לא הוציא תעודה.
ש. אז הוא עבד עליך או לא עבד עליך?
ת. בדיעבד אני חושב שכן.
ש. זאת אומרת שאתה לא זה שאשם אלא מר בן שושן?
ת. לא אני מחליט מי אשם.
ש. מי הוציא את הסחורה שלא כדין? אתה או מר בן שושן?
ת. אני לא יודע לענות לך על זה. מילאתי את תפקידי והעמסתי סחורה.
ש. אתה חושב שמר בן שושן היה צריך ללכת ולהנפיק תעודת משלוח על אותם 40 קרטונים?
ת. כן. חד משמעית כן"[89] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
54. על רקע כל האמור לעיל, לא מצאנו לקבל את גרסתו של התובע שלפיה ללא כוונה הוא לא בדק פעם אחר פעם את ההתאמה בין המוצרים אותם הוא מספק למר שושן לבין הרשום בתעודת המשלוח. בנסיבות העניין, אנו קובעים כי הוצאת הסחורה ביתר על ידי התובע בכל אותם מקרים שתועדו בסרטונים ופורטו בסעיף 22 לתצהיר הנתבע, נעשתה במכוון ובאופן מתוכנן.
55. על רקע האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת עמדה בנטל הראיה המוגבר להוכיח כי התובע ביצע מספר מעשי גניבה ממנה.
ב. שאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
56. התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת מצדה עתרה למתן סעד הצהרתי שלפיו התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נוכח פיטוריו על רקע מעשי גניבה שיטתיים מהנתבעת.
57. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, קובעים כדלקמן:
" 16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק
--- סוף עמוד 38 ---
והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר בגדול ביותר של עובדים".