93. התובע טוען, כי שהה בחופשת מחלה מיום 26.11.18 ועד ליום 31.12.18 ועל כן זכאי לתשלום 24 ימי מחלה בסכום של 6,732 ₪.
94. הנתבעת, מאידך טוענת, כי בתום השיחה ביום 25.11.18 הודע לתובע אודות פיטוריו לאלתר, על מנת לנתק אותו מהסביבה ומגרימת נזק נוסף לנתבעת; ועל כן, התובע סיים עבודתו בפועל ביום 25.11.18 ולא זכאי לתשלום דמי מחלה.
95. אין בידנו לקבל את גרסת הנתבעת שלפיה הודע לתובע אודות פיטוריו ביום 25.11.18. לעניין זה נציין, כי מהקלטת השיחה שהוגשה על ידי הנתבעת עולה, כי בסוף השיחה לא נאמר לתובע דבר אודות הפסקת עבודתו. זאת ועוד, הנתבעת לא הגישה כל ראיה בכתב שלפיה הודע לתובע קודם ליום 11.12.18 אודות פיטוריו. לעניין זה ייאמר, כי גרסת הנתבעת במכתב בא כוחה מיום 11.12.18 לעניין מועד פיטורי התובע אינה ברורה ואף לוקה בסתירה פנימית, כך שניתן ללמוד מהמכתב האמור כי התובע לא פוטר בפועל עד ליום הוצאת
--- סוף עמוד 48 ---
המכתב (11.12.18). כך, ברישא לסעיף 4 נרשם "מיד לאחר השימוע, ועוד בטרם הסתיים, עזבת את משרד מנהל החברה, וסיימת את עבודתך באותו היום" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). העולה מהאמור הוא, כי השיחה לא הסתיימה, אך התובע עצמו בחר לקום וללכת וסיים את עבודתו מרצונו באותו היום. קרי, אין כל טענה למעשה פיטורים מצד הנתבעת ביום 25.11.18. ואילו בסיפא נרשם "לאחר שפוטרת, שלחת למשרדי מרשתי אישורי מחלה, ונכון למועד כתיבת מכתבי זה הנך ממשיך בשליחת אישורי המחלה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). ויובהר, בסיפא לסעיף 4 לא נרשם מתי התובע פוטר ואיך. זאת ועוד, בסעיף 7 לאותו מכתב כותב ב"כ הנתבעת "בנסיבות החמורות אלו כמפורט לעיל, הנך מפוטר לאלתר תוך שלילת פיצויי פיטורים. בימים הקרובים תוגש תביעת לשלילת פיצויי פיטורין וכן השבת סכומי הגניבה, לבית הדין המוסמך" (ההדגשה במקור- ר.ג.). מכאן, שלפי סעיף 7 למכתב מיום 11.12.18, הודעת הפיטורים ניתנה בפועל במסגרת אותו מכתב.
96. אשר על כן, אנו קובעים כי בפועל התובע פוטר לאלתר ביום 11.12.18, בעודו שוהה בחופשת מחלה לפי אישורי מחלה תקפים מקופת החולים ואשר נשלחו לנתבעת. לעניין זה, אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה העובדה שנרשם על גבי האישורים שהם אינם בתוקף "עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הבטחון" מלמדת כי הם אינם ראייה לענייננו. מדובר באישורי מחלה תקפים לצורך היעדרות מעבודה.