97. סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה"), קובע כי –
"מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4".
"תקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4" הינה 90 יום.
בדברי ההסבר להצעת החוק במסגרתה תוקן סעיף 4א לחוק דמי מחלה, הובהר כי –
"...אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את עובדו".
98. מכאן שעפ"י חוק דמי מחלה, אין לפטר עובד בתקופת מחלה ותקופת ההעסקה עצמה צריכה להימשך עד למיצוי ימי המחלה בתשלום.
99. יובהר, כי עוד בטרם תיקון סעיף 4א לחוק דמי מחלה, קבעה ההלכה הפסוקה כי מותר למעסיק לפטר עובד בתקופת אי-כושר ובלבד שמועד סיום יחסי העבודה ייקבע לאחר מיצוי ימי המחלה של העובד:
"אין באמור לעיל כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה. אולם, המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי
--- סוף עמוד 49 ---
העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה"[115] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
100. על רקע האמור, בשים לב לכך כי התובע פוטר בזמן מחלה, הרי שתקופת ההעסקה עצמה צריכה להימשך עד למיצוי ימי המחלה בתשלום, קרי עד ליום 31.12.18 (כטענת התובע) והתובע זכאי לתשלום דמי מחלה לתקופה שמיום 26.11.18 ועד ליום 31.12.18. כפי שפורט לעיל, ערים אנו לכך כי התנהלות התובע מעלה ספק שלפיו יציאתו לחופשת מחלה ביום 26.11.18 לא הייתה בשל מצבו הרפואי וכי קיים חשד ממשי באשר לצורך הרפואי של התובע בחופשת מחלה בעת ההיא. עם זאת, משהאישורים שצירף התובע הינם מגורמי רפואה מוסמכים בקופת החולים ומשהנתבעת לא הביאה בפועל ראייה לסתור ואף לא דרשה בזמן אמת בדיקה של רופא מטעמה או אישור מרופא תעסוקתי, הרי שעליה לשלם לתובע את דמי המחלה בגין הימים שלגביהם ניתנו אישורי המחלה.
101. משהתובע העמיד את תביעתו לתשלום דמי מחלה ע"ס 6,732 ₪ ומשהנתבעים לא הכחישו את הסכום האמור ואף לא הגישו תחשיב נגדי, אנו מקבלים את תחשיב התובע ומורים כי הנתבעת תשלם לתובע דמי מחלה בסכום של 6,732 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, לנוכח המחלוקת הכנה בדבר שאלת זכאותו של התובע לתשלום דמי מחלה בהתחשב במועד הפיטורים ובנסיבות סיום העבודה ובהתחשב בחשד הממשי ביחס לאותנטיות המחלה שבגינה ניתנו האישורים, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר. על כן, התביעה לתשלום הלנת שכר בגין תשלום דמי המחלה- נדחית.