ה. התביעה לתשלום פיצוי בגין לשון הרע
102. לטענת התובע, ביום 25.11.18 הנתבע כינה אותו בכינויים "יא אפס" ו"גנב" לעיני כלל העובדים שנכחו אותה שעה במפעל, לרבות לקוח שקיבל סחורה אותה עת[116]. הנתבע לא הכחיש את עצם הפרסום, אלא טען כי מדובר בהבעת דעה על התנהגות התובע וכי פעל בתום לב מוחלט. חיזוק לגרסת התובע ניתן למצוא גם בעדותו של מר שושן שהעיד כי הנתבע השתמש במילות גנאי "אפס, רמאי, שקרן, גנב" ביחס לתובע. זאת ועוד, מתמלול השיחה מיום 25.11.18 עולה, כי הנתבע כינה את התובע בשלל כינויי גנאי בנוכחות "גילי" ו"דינה" ששמם מוזכר בתמלול.
אמירותיו הקשות של הנתבע נאמרו בחוסר אחריות ועומדות בתנאי הסף הקבועים בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.
בשים לב לכך כי הנתבע הינו דירקטור בנתבעת ומשמש כמנכ"ל בנתבעת, הטענות ביחס להוצאת דיבה ופגיעה בשמו הטוב של התובע מופנות כלפי שני הנתבעים.
--- סוף עמוד 50 ---
103. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי התביעה בגין לשון הרע כנגד הנתבע דינה להידחות מפאת חוסר סמכות עניינית, שכן בין התובע לבין הנתבע לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ומשכך מדובר בסכסוך אזרחי[117]. הנתבעים זנחו טענה זו בסיכומים מטעמם[118].
לגופו של ענין, הנתבעים הכחישו את האמירות המיוחסות לנתבע. הנתבעים הוסיפו וטענו כי על אף שהתובע טוען כי הדברים נאמרו "לעיני כלל העובדים שנכחו אותה שעה במפעל", התובע לא הביא לעדות ולו עובד אחד לתמיכה בגרסתו. לטענתם, אין לבסס קביעה אודות אמירת הדברים על סמך עדותו של מר שושן שהיה שותפו של התובע לגניבה ואשר עדותו לא הייתה מהימנה.
מכל מקום, הנתבעים טוענים כי גם אם ייקבע שהנתבע כינה את התובע "גנב", עומדות לנתבעים ההגנות הקבועות בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע (אמת בפרסום) ובסעיפים 15 (2) ו- (7) לחוק איסור לשון הרע (הגנת תום הלב). זאת ועוד, הנתבעים הוכיחו כי הנתבע פעל בתום לב, מבלי לחרוג ממתחם הסביר בנסיבות האמורות ועל כן חלה החזקה הקבועה בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע שהדברים המוכחשים נאמרו בתום לב (ככל שיקבע שנאמרו).
המסגרת הנורמטיבית
104. כאמור, בכתב התביעה טענו הנתבעים כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעה לתשלום פיצוי בגין לשון הרע ביחס לנתבע. הנתבעים זנחו טענה זו בסיכומיהם ודי בכך כדי לדחותה. עם זאת, למען הסר ספק יובהר, כי בהתאם לסעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לבית הדין לעבודה סמכות לדון "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).