108. סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע כי ככל שהנתבע הוכיח שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
109. בהתאם להלכה הפסוקה, בחינת התקיימות לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים:
--- סוף עמוד 52 ---
"בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו-2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע" (עניין הרציקוביץ'; ע"א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.08); להלן: עניין נודלמן)"[122].
110. בפרשת שוורץ הדגיש בית הדין הארצי את ההיבטים הייחודיים שעל בית-הדין לבחון בבואו ליישם את חוק איסור לשון הרע על המקרה הספציפי:
"בהקשר זה יש להתחשב בכך שמקום עבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מדי יום, ויש חשיבות לאפשר בו שיח פתוח, גלוי ויום-יומי. בנוסף, יחסי עובד-מעסיק טומנים בחובם באופן אינהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמציה רלוונטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע ... במקביל לכך, יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות הקיימים לרוב בין צדדים לחוזה עבודה, ואת חובות תום הלב וההגינות המוגברות המאפיינים את מערכת היחסים"[123].
111. בפרשת אבידן[124] דן בית הדין הארצי בפרשנותו ודרך יישומו של חוק איסור לשון הרע, בנסיבות של יחסי עבודה וקבע כי יש לפרש "את חוק איסור לשון הרע, בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור "משפוט" יתר של כל התבטאות. האיזונים בקשר לכך עשויים להשתנות מתקופה לתקופה ומהקשר להקשר (ראו בקשר לכך אצל בועז שנור, "אמת, שקר ומה שביניהם - התפתחויות בדיני לשון הרע בשנת תשע"ב", דין ודברים ח 197 (2014));".
מן הכלל אל הפרט
112. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבע כינה אותו בכינויים "יא אפס, גנב" לפני עובדי הנתבעת ולקוח הנתבעת. זאת ועוד, גם לו היינו משתכנעים כי המילים נאמרו בלשון זו על ידי הנתבע ליד מר שושן (כפי שהעיד מר שושן)[125], הרי שלאור קביעתנו לעיל לעניין הוכחת ביצוע מעשי הגניבה בפועל בשיתוף עם מר שושן, לנתבעים עומדות ההגנות