127. לאור כל האמור לעיל, התביעה לתשלום פיצוי על פי חוק איסור לשון הרע- נדחית.
ו. התביעה שכנגד- השבת הגניבה
128. לטענת הנתבעת, עם סיום עבודת התובע, הנתבעת אמדה את היקף נזקי הגניבה שאותם גרם התובע במעשיו. בנסיבות העניין, יש לחייב את התובע לשלם לנתבעת סכום של 48,880 ₪ בגין הנזק הישיר עבור חודש אחד שלגביו יש תיעוד במצלמות האבטחה ובסכום נוסף של 326,000 ₪ בגין החוסר החריג שנמצא בספירת המלאי באותה שנה (2018).
129. לטענת התובע, בשים לב לכך כי הוא לא גנב סחורה מהנתבעת אין לחייבו בהשבת כספים כלשהם. התובע אף מכחיש את החישובים והסכומים הנתבעים[134]. הנתבעת לא הוכיחה את החוסר בסחורה ולא הציגה ראיה הקושרת את החוסר החריג לתובע[135].
130. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמכלול הראיות שהובאו לפנינו שוכנענו, כי דין התביעה שכנגד לתשלום הנזק שנגרם לנתבעת בעקבות נטילת הסחורה המתועדת בסרטונים וכמפורט בסעיפים 22 ו-35 לתצהיר הנתבע- להתקבל; ואילו דין התביעה שכנגד לתשלום הנזק שנגרם לנתבעת בעקבות טענתה לחסרים במלאי- להידחות. להלן נפרט טעמינו.
--- סוף עמוד 58 ---
ו.1. התביעה להשבת שווי הסחורה שהוצאה על פי הסרטונים.
131. כאמור בפסק הדין לעיל, הוכח שהתובע הוציא סחורה שלא כדין ב- 10 הפעמים המפורטות בסעיף 22 לתצהיר הנתבע ומסר אותה למר שושן, מבלי שהנתבעת קיבלה תשלום כדין. יצוין, כי סעיף 22 לתצהיר הנתבע מפרט עשרה מקרים של הוצאת סחורה ביתר, ואילו בסעיף 35 צוינו אחד עשר מקרים. עם זאת, סעיף 22 לתצהיר הנתבע אינו כולל את המקרה של אספקת 40 הקרטונים ביתר ביום 31.10.18, מקרה אשר אושר על ידי התובע עצמו בעדותו[136]. על כן, מקובלת עלינו הצהרת הנתבע בסעיף 35 לתצהיר עדותו הראשית שלפיה בסה"כ מדובר ב-11 מקרים מתועדים.
132. משקבענו, כאמור, כי הוכח שהתובע הוציא סחורה ביתר ללא תשלום 11 פעמים, להלן נדון בסכום אשר על התובע להשיב בגין אותם מקרים.
133. מצפייה בסרטונים לא ניתן ללמוד מהי תכולת הקרטונים שסופקו שלא כדין. עם זאת, עדותו של הנתבע לעניין התכולה הייתה עקבית ומהימנה ואף לא נסתרה. ויודגש, הנתבע לא נחקר בחקירה נגדית ביחס להצהרותיו המפורטות בסעיף 22 ביחס לטובין שנגנבו. הנתבע, בחקירתו הנגדית נשאל שאלות כלליות הנוגעות לסכום הסופי הנתבע. זאת ועוד, בשיחה שהתקיימה ביום 25.11.18, התובע עצמו ביקש מהנתבע לעשות רשימת סחורה חסרה על פי הסרטונים ואמר כי הוא ידאג לתשלום עבורה: