138. בנסיבות העניין ועל רקע כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הצהרת הנתבע בסעיף 35 לתצהיר עדותו הראשית ביחס לשווי הנזק בגין הסחורה שנגנבה בהתאם לסרטונים. עם זאת, אנו סבורים כי נפלה טעות בחישוב בסעיף 35 לתצהיר הנתבע, שכן בהתאם לסעיף 22.6 ביום 13.11.18 הוצאו 20 קרטונים, על אף שבטבלה כל המקרים חושבו לפי 40 קרטונים. אשר על כן, יש להפחית מהסכום הכולל בסעיף 35 סכום של 2,100 ₪ (20 קרטונים), כך שבסה"כ מדובר בסכום של 46,780 ₪ בצירוף מע"מ[144].
139. ערים אנו לטענת התובע שלפיה יש לבצע את החישוב לפי עלות הסחורה לנתבעת ללא רווח[145] ואולם, לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, לא הוכח כי הסכום של 4,200 ₪ כולל גם רווח (בסעיף 35 לתצהיר הנתבע צוין כי מדובר ב"נזק הישיר"). שנית, גם במידה והסכום האמור היה כולל את הרווח, הרי שמעשי התובע לא גרמו לנתבעת להפסיד רק את עלות הסחורה, אלא גם את הרווח שהייתה מפיקה לו הייתה מוכרת את הסחורה כדין. בקשת התובע להחזיר את שווי הסחורה ללא הרווח הגלום בה, יש בה משום חוסר תום לב.
--- סוף עמוד 60 ---
התוצאה היא כי ה"גונב" זוכה לקבל סחורה במחיר עלות ללא הרווח. לא יכול להיות חולק כי הנתבעת יכלה למכור את הסחורה ללקוח אחר ולזכות גם ברווח ולכן היא הפסידה גם את הרווח. יש לזכור, שמי שמכר את הסחורה הלאה נהנה אף הוא מרווח.
140. ערים אנו גם לטענת התובע בעמ' 7 לסיכומיו לעניין ההבדלים בגרסאות הנתבע לעניין שווי הסחורה, עת במשטרה התלונן על גניבה בסכום של 57,000 ₪ ובשיחה מיום 25.11.18 העריך את הגניבה בסכום של 40,000 ₪. ואולם, לא מצאנו באמור כדי לפגום באמינות גרסת הנתבע לעניין שווי הסחורה כנטעם בסעיף 35 לתצהיר הנתבע, שעה שהתובע עצמו אישר לפנינו כי שווי 40 קרטונים הינו 4,200 ₪. לאמור נוסיף, כי בשיחה מיום 25.11.18 לא נערך חישוב מדויק של הסחורה שנגנבה והטענות שעלו היו כלליות. לעניין זה יש לזכור, כי השיחה האמורה נערכה מספר ימים לאחר שהגניבה התגלתה ובטרם נערך מסמך מפורט לעניין שווי הגניבה. זאת ועוד, התובע לא הגיש לתיק בית הדין חשבונית או מסמך אחר כלשהו אשר יכול ללמד על ערך הסחורה. התובע יכול היה להשיג מידע זה בנקל ממר שושן ומחברת מרגלית. הימנעות התובע מהגשת מסמך כאמור יש בה כדי ללמד כי לו הוצג המסמך היה הדבר פועל לחובתו.
141. עוד נציין, כי לא נעלמה מעיננו טענת התובע שלפיה לא הוכח שהוא קיבל תשלום בגין הסחורה שסיפק שלא כדין. לעניין זה נאמר, כי מעבר לכך שקיים ספק ממשי באמיתות הטענה, הרי שאין לה כל רלוונטיות; שכן, חובתו של התובע להשיב את שנטל והעביר לאחר שלא כדין, אינה תלויה ברווח שהפיק מהמעשים.