27. במָקום שבו אין אומד דעת משותף, היינו, כוונות הצדדים אינן זהות, יש להידרש לתכליתו האובייקטיבית של חוזה. "כאשר אומד דעת משותף אינו קיים, ואומד דעתו של צד אחד שונה מזה של הצד האחר (והכול בשעת כריתת החוזה), נבחן החוזה על-פי אמות מידה אובייקטיביות" (רע״א 3128/94 אגודה שיתופית רמת-חן הנ"ל, בעמ' 296. הסוגריים במקור).
תכליתו האובייקטיבית של חוזה נלמדת בייחוד מתוך הגיונו הפנימי; מן השיקולים הכלכליים – במקרה של הסכם למטרה עסקית – שביסודו; מנסיבות קשירתו ומנסיבות נוספות האופפות אותו; מן הענינים והמטרות, שחוזה מסוג זה נועד להגשים וממהותה של העיסקה, שנקשרה בין הצדדים לחוזה" (ע"א 4628/93 אפרופים הנ"ל, בעמ' 311; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 26 (2006)).
28. תכליתו העסקית של החוזה, שקשרו בינן התובעת והנתבעת, נועדה לתגמל את התובעת על תמורה, שצמחה ממאמץ אשר השקיעה זו. מהותה של ההתקשרות הייתה של יחסים לטווח ארוך, החורגים מגדרה של פעולת ייצוג יחידה, מתוך הבנה כי תמורה בגין היצירה עשויה להתקבל שלא באופן מידי אלא בחלוף זמן. בד בבד, ההתקשרות לא נועדה לכבול את הנתבעת אל התובעת ביחסי ייצוג שאין להם סיום. נהיר כי הסכם מן הסוג הזה מותיר פתח להפסקתם של יחסי הייצוג ולמעֲבר של היוצרת לייצוג בידי אחרים. ההסכם אינו מעביר את היצירה לידיה של הסוכנת. זו נותרת נחלתה של הנתבעת. זיקתה של הסוכנת אל היצירה ואל התגמול המתקבל בגינה נשענת על אותם מאמצים, שהשקיעה הסוכנת וסייעו בהצמחתו של אותו תגמול. על כך ניתן ללמוד גם מעדויותיהם, המובאות לעיל, של עדי הנתבעת. כך, עורך-הדין תמאם כתב בתצהירו כי "כאשר מיוצג מחליט להפסיק את ייצוג הסוכן, האחרון אינו זכאי להכנסות עתידיות. הסוכן שמייצג את היוצר זכאי לאחוזים מהכספים עליהם הוא עמל בפועל" (בפסקה 15). הסוכנת, גב' כרמון, העידה כי "כאשר אומן מחליט לעזוב את הסוכן שלו ולעבור לסוכן אחר, אזי בזאת מסתיימת מערכת היחסים שבין אומן לסוכן למעט התנהלות כלכלית בגין חוזים אשר נחתמו זה מכבר ועליהם עדיין יש גביית תשלומים" (בפסקה השביעית לתצהירה).
נהיר, אם כן, כי לפי תכליתו האובייקטיבית של החוזה זכאית הסוכנת לעמלה בגין כל תמורה, שנצמחה מכוח מאמציה הישירים. זאת, בין שתמורה זו התקבלה במהלכם של יחסי הייצוג ובין לאחר שהסתיימו. אמת, אפילו הסתיימו יחסי הייצוג, תמורה שצמחה מהשקעה ישירה של התובעת תזכה אותה בעמלה, בשיעור שקבעו הצדדים.