"ש. את לא עובדת בתעשייה?
ת. לצערי [לא]. אני סטודנטית בתואר שני בדיפלומטיה, עשיתי הסבה. לצערי הסדרה הזאת לא קרתה ולדעתי גם לא תקרה לעולם. בחרתי להתחיל בתואר שני. הקורונה גם לא מאפשרת לתעשייה בכלל לפעול אז גם אין צפי למתי זה יחזור" (פרוטוקול, בעמ' 68, מש' 30).
עדות דומה שמעתי מפיה של גב' כרמון:
"ש. נכון לעכשיו אין סדרה ולא נראה לך שתהיה?
ת. נכון. בעבודה עם [הנתבעת] אנחנו מנסים לקדם את הסדרה הזאת[,] כמו שמנסים לקדם הרבה סדרות. זאת לא [הסדרה] היחידה ולפעמים לא מצליחים. אני ולידר עובדות כמה שנים ובשנים האלה אנחנו לא מרפות. להגיד לך אם נצליח? כנראה שלא, כרגע אין סדרה. נכון להיום[,] לצערנו[,] אין סדרה" (שם, בעמ' 97, ש' 6-4 וש' 23-21; עמ' 98, ש' 2-1 וש' 22).
35. לא ניתן לדעת, אף לא בהערכה, אם התסריט יקצור פירות בעתיד. ככל שתצליח הנתבעת לממשו לכלל יצירה בת שידור, בעתיד הקרוב או הרחוק, נדרש יהא לבחון את מידת תרומתה של התובעת לכך. אניח, לשם הדוגמה כי בעוד שנים מספר יבשילו המאמצים לפיתוחו של התסריט ותשולם תמורה נוספת, אך לא יהא זה באמצעותה של חברת ההפקה הנוכחית או באמצעות "יס". כלום ניתן יהא לקבוע אז כי לתובעת חלק במאמץ שהניב את התמורה או שלא? לכך לא מצאתי מענה בחומר שלפנַי. ענין זה, שטרם התגבש, יונח אפוא לכל עילה עתידית, ככל שתעמוד לתובעת לפי הדין ובהתאם לתכליתו, המבוארת לעיל, של החוזה נושא תובענה זו.
לשון הרע
36. איני מפקפק בפגיעה, שחשה התובעת בקוראה את תשובת הנתבעת להודעתה. "זה פגע בי אנושות, זה פגע בי רגשית, נפשית, זה ב[י]יש אותי. זה הכפיש אותי. זה משהו שמעולם לא נאמר עליי ובטח לא לזכיין [כמו 'יס']" (שם, בעמ' 50, ש' 25-11). ברם היטב ידוע כי לא כל פרסום, שאינו נושא חן בעיני מושאו, הוא לשון הרע. אפילו פרסום, הקולע להגדרתה של "לשון הרע" בסעיף הראשון לחוק איסור לשון הרע, לא בהכרח יוליך להטלתה של אחריות.
37. ייחוסם לתובעת של התנהלות, שאיננה הולמת סוכנת ונטילה כביכול של כספים שאינה זכאית להם, עלול לפגוע במשלח-ידה של התובעת והוא עולה בכך כדי האמור בסעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע. אלא, שבאתי לכלל מסקנה כי הדברים הללו חוסים בהגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. מבין החלופות אותן מונה הסעיף, רלוונטיות לענייננו הן בסעיפים 15(2) ו-(3) לחוק:
"15. הגנת תום לב
במשפט אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".