תום הלב אינו נבחן באספקלריה של נכונות הדברים. המתבטא אינו נדרש להוכיח את אמתות הביטוי. "להבדיל מהגנת אמת הפרסום", כתב בית המשפט העליון, "תחולתה של הגנת תום הלב אינה תלויה באמיתות הדברים שפורסמו" (ע"א 844/12 מולקנדוב נ' פורוש, בפסקה 43 לפסק דינו של כבוד השופט יורם דנציגר (פורסם באתר הרשות השופטת, 22.7.20217)). בפרשה אחרת עמדתי אני על מהותו של תום הלב במובנו של סעיף 15: "['תום הלב'] אינו חופף את המשמעות ה'עממית' של מושג זה. אין פירושו בהכרח כי מי, שפעל שלא 'בתום-לב', התכוון לפגוע; לכזֵב או שנהג בזדון. אלא, זהו תום-לב משפטי. הוא נדרש ליסודות סוביקטיביים ואוביקטיביים גם יחד" (ת"א 54653-02-14 אגודת העיתונאים בתל אביב נ' רשות השידור, בפסקה 25 לפסק-דיני (פורסם במאגרים 1.9.2021)).
38. התרשמתי שהנתבעת כתבה את אשר כתבה מתוך תחושה אמיתית וכנה כי התובעת לא פעלה כפי ציפיותיה מסוכנת. בחקירתה הנגדית העידה הנתבעת:
"אני ישבתי בפגישה ב'יס' עם המפיקים ו[הם] דיברו בפגישה על זה שהכסף כבר עבר [אלי] על הפיתוח ואני ישבתי שם וחשבתי לעצמי: 'שום כסף לא עבר אליי'. אז הלכתי ושאלתי את עינת [זילבר, מחברת ההפקה]: 'הכסף לא עבר אליי ואתם אמרתם שם ש[אני] קיבל[תי] את הכסף'. אז היא אמרה לי : 'הכסף לא עבר אליך? אני העברתי אותו כבר לפני יותר מחודש'" (פרוטוקול, בעמ' 73, ש' 21-16).
הנתבעת הוסיפה והעידה כי היא חשה מרומה:
"אני לא ידעתי שזה לא בסדר, את מבינה? אני לא ידעתי שזה לא בסדר שסוכן לא מעביר את הכסף מיד, אני הייתי חדשה בתעשייה. אני לא הבנתי שככה הדברים עובדים. [רק] בדיעבד הבנתי את כל הרמאות הזאתי שהייתה כאן לאורך כל הדרך" (שם, בעמ' 75, ש' 15-8 וש' 19-17).
39. איני קובע דבר לגבי המועדים, שבהם בחרה התובעת להעביר את הכספים לידיה של הנתבעת וממילא אין הדבר נדרש להכרעתי. פרט זה לא הוסדר בהתקשרות ביניהן. אולם, אין זה גורע מן המסקנה כי אדם סביר, בנעליה של הנתבעת, שחש כי נהגו עמו שלא כשורה וכי עליו להגן על ענייניו, ישגר מכתב ברוח זו. הנתבעת העידה: "אני עברתי סוכנות לא בגלל שתנאי הייצוג לא היו מספיק טובים [אלא] אך ורק מתוך הרגשה שמרמים אותי ומשקרים אותי" (שם, בעמ' 78, ש' 24-21). הנתבעת הוסיפה והסבירה, בחקירתה הנגדית, שמכתבה נועד להגן על שמה ועל פועלה כתסריטאית ונכתב בתגובה לדברים, שכתבה לה התובעת:
"התנהגות שאינה הולמת סוכן זה קודם כל, באמת כאילו לשלוח מייל ולאיים בו שהסדרה לא תתקדם ולאיים לפנות לגוף שידור להכפיש את שמי. איך את רוצה שאני לא אענה על מייל כזה? זה סדרה ראשונה שלי בתעשייה והיא מאיימת שהיא תפנה ל'יס' להכפיש את שמי ולא לתת לסדרה להתקדם.
המייל לא מופנה לקולגה, [אלא] מופנה למפיקים שלי של הסידרה. המפיקים של הסדרה שלי הם קולגות? הם מעליי. לפנות אליהם ולהגיד שהסדרה לא תתקדם ולפנות ולהגיד במכתב הזה שאם צריך היא [התובעת] תפנה ל'יס', מה יותר מזה בלהרוס את השם שלי? מה קשור[ה] 'יס' ליחסים שלי ו[של] הסוכ[נת]?" (שם, בעמ' 38, מש' 30 ובעמ' 79, ש' 16-13).
עדותה זו של הנתבעת ולפיה היא חששה מכך שדריסת הרגל שלה בתעשיית הבידור תיפגע, מהימנה עלי. האמירות שמהן ביקשה התובעת להיבנות לא יוכלו להיבחן לבדן. יש לקרוא אותן על רקע פנייתה המקדימה של התובעת לנתבעת ועל רקע התחושות שקיננו, להשקפתי באורח סביר, בנתבעת. די, לדעתי, באלה לקבוע כי לדברים שכתבה הנתבעת עומדת הגנה טובה מכוחם של סעיפים 15(2) ו-(3) לחוק איסור לשון הרע. לפיכך, התובענה בעילה זו נדחית.
התוצאה
40. התובענה מתקבלת בחלקה בלבד – בעילה החוזית. בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק דין זה, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 3,141 ש"ח, בצירוף של הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מהיום ועד למועד-התשלום בפועל. תמורה עתידית, ככל שתתקבל בגין התסריט המדובר, תידרש להיבחן בנפרד לפי העקרונות המותווים לעיל.
41. תוצאה זו משמיעה פער ניכר בין הסעד שנפסק לבין הסכום שנתבע ועמד על לא פחות מ-330 אלף ש"ח. סכום התביעה הצריך את הנתבעת להעמיד הגנה יקרה מן הדרוש. עניין זה משפיע, כמו מאליו, על שאלת הצידוק שבפסיקתן לתובעת, על אף שזכתה בחלק מתביעתה, של הוצאות משפט ושל שכר טרחה של עורכת דין. ראו בפרט את ע"א 164/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני, פ"ד ט 1107, 1117 (1955); ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, בפסקה העשירית (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.1.2000) ות"א (מחוזי תל אביב) 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי, בפסקה התשיעית לפסק-דינה של כבוד השופטת אביגיל כהן (פורסם במאגרים, 4.1.2018)). הפער הניכר מוליך לקביעתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.