בתשובה, ששוגרה ביום 5.2.2018, השיבה נציגתה של "יס":
"יש פה חומרים מעניינים, את חושבת שהיוצרים יוכלו לעבד את זה כדרמה יומית משפחתית? אשמח לקבל את ההצעה כך ולהיפגש איתם" (שם, שם).
את ההודעה הזאת העבירה גב' זילבר לתובעת. זו הייתה שבעת רצון והשיבה בהודעה שמוענה גם לנתבעת: "קדימה בנות[,] לעבודה" (שם, שם).
32. התובעת הציגה גם התכתבויות "ווטסאפ" ובן היא מעדכנת את הנתבעת על נכונותה של "יס" להוציא את הסדרה "מיה" אל הפועל: "להתקדם לכתיבה של העונה!! אנחנו נקבע איתה [עם הנתבעת] פגישה בהקדם כדי לשמוע את הערותיה והמפיקים יכולים להתחיל מו'מ עם יס על מה שצריך" (שם, בנספח ט"ז). על כך השיבה הנתבעת: "מהממת[,] איזה אושר!!!!" (שם, שם).
מטיוטה של הסכם שהציגה התובעת (שם, נספח ז') למדתי כי היא ניהלה משא ומתן מתקדם מול חברת ההפקה להפקתו של התסריט כסדרת דרמה יומית. הנתבעת עצמה הודתה, בתצהיר עדותה הראשית, שכבר ביום 23.7.2018 הועברו כל חומרי הכתיבה למחלקת הדרמה ב"יס". היה זה בתקופה, שבה ייצגה אותה התובעת (בסעיף 21 לתצהיר הנתבעת).
33. כל אלה הביאוני למסקנה כי התובעת תרמה ממשית לתקבול בן 40 אלף השקלים הנוספים, ששולם לנתבעת. מאמציה מצדיקים לשתפה, כפי תרומתה, בעמלת הסוכנת בגין כך. היות, שלא הונחו לפנַי ראיות ומכוחן ניתן ללמוד על שיעורי חלקיהן של כל אחת מהסוכנות המעורבות בדבר – התובעת מזה וגב' כרמון מזה, לא אוכל לקבוע את חלקה של התובעת אלא בדרך של אומדנה. התובעת היא שהפגישה בין הנתבעת לבין חברת ההפקה והיא שייצגה את הנתבעת בשלב שבו הביעה "יס" התעניינות בפיתוחו של התסריט. גב' כרמון, מצדה, ייצגה את הנתבעת בחלק מהמשא והמתן עם חברת ההפקה ובשלב מתקדם של המשא והמתן עם "יס". בנסיבות הללו סבורני כי נכון יהא לייחס לכל אחת מאלו מחצית מהתרומה לקבלתו של הכסף.
התובעת זכאית לפיצויי קיום, מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. זאת, בשיעור של 15 אחוזים מן המחצית שהיא 20 אלף ש"ח, היינו, לסך של 3,000 ש"ח. לכך יש לצרף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת וריבית והצמדה, התשכ"א-1961. הואיל ואיש מהצדדים לא הראה לבית המשפט מהו המועד המדויק שבו התקבלו אותם 40 אלף ש"ח, יהא השערוך מיום הגשתה של התביעה (22.8.2019) ועד היום, היינו סך של 3,141 ש"ח. הנזק הזה, שהוא ממוני, הוא עיקר התובענה הכספית, ככולה. נזק שאיננו ממוני, כעוגמת נפש, נבלע בו. אין הוא מצדיק פיצוי נוסף.
דינה של תמורה עתידית, ככל שתתקבל
34. הנתבעת והסוכנת כרמון העידו, ומצאתי את עדותן מהימנה, כי חרף מאמצים שהושקעו אין לעת הזו צפי להבשלתה של היצירה לכלל סדרה או סרט בני שידור. הנתבעת נשאלה והשיבה: