בעדותה על-פה היא פירטה:
"אם אומן מחליט להפסיק את הייצוג הוא כמובן רשאי לעשות זאת אבל כל הפרויקטים שהייתי שותפה בכריתתם או בקידומם אני זכאית לעמלתי. [כך למשל:] אם ייצגתי סופֵר שהייתי שותפה בכריתת הסכם או קרוב לכריתת הסכם[,] נגיד הסתיים המשא ומתן עם הוצאה לאור[,] כל הכנסה שתנבע מאותה עסקה גם אם הוא אחר כך יזכה לעוד תרגומים, כל מה שחבוי באותו הסכם אני אמשיך לקבל את העמלה שלי" (פרוטוקול, בעמ' 55, מש' 28).
לשאלת בית המשפט: כשאין הסכם בכתב והדברים מוסכמים על-פה, במידה מדויקת יותר או פחות של פירוט, מה ניתן ללמוד על תוכנה של ההסכמה מהנוהג הכללי בתעשייה, הושב:
"בחלק ניכר מהסוכנויות לא מחתימים מיוצגים על הסכמים. זה מין מסורת כזאת שנעוצה ביחסים המאוד מורכבים בין מיוצג לסוכן, שיש מי שמתאר אותם כיחסים קצת חבריים, קצת מנטוֹר[,] קצת איש עסקים. הנורמה היא ידועה לכול: אתה [כאמן] הלכת איזו שהיא כברת דרך, קצרה או ארוכה, עם סוכן והסוכן הזה הצליח להעלות אותך, ממקום שאתה אין לך יד ורגל בתעשייה הזאת [למקום שבו] יש מישהו בתעשייה, שמתעניין ביצירה שלך. אז [הסוכן] מחובר ליצירה הזאת גם אם באיזה שהוא שלב [האמן] מחליט לנטוש אות[ו]. ההיגיון הבריא אומר ש[אמן] לא יכול לסובב את הגב וללכת. ברוב המקרים כשמיוצג צעיר עוזב את הסוכן הראשון שלו והולך לסוכן הבא הוא בא עם 'נדוניה': עמלת סוכנות שהוא ישלם [לסוכן החדש] תהיה פחותה" (שם, בעמ' 62, ש' 32-14. ההדגשה הוספה).
מר ניר ברעם, סופר המיוצג בידי התובעת, כתב בפסקה התשיעית לתצהיר עדותו הראשית: "ברור לי שלגבי פרויקטים ש[התובעת] לקחה בהם חלק מהשלבים המוקדמים והם התממשו, היא זכאית לפירותיהם גם אם מחר ניפרד".
אליבא דתובעת ועדיה, לפי הנוהג הרווח בתעשייה זו יהא סוכן זכאי לעמלה בגין כל תקבול שיגיע לאמן מיצירה שהוא – הסוכן – היה מעורב בקידומה, אפילו אם הקשר בין השניים התקיים רק בשלבים מוקדמים ואפילו התקבול שולם לאחר סיומו של קשר הייצוג.
24. העדים מטעמה של הנתבעת תיארו אחרת את הנהוג בתעשייה. עורך הדין תמאם הצהיר:
"כאשר מיוצג מחליט להפסיק את ייצוג הסוכן, האחרון אינו זכאי להכנסות עתידיות. כאשר אין הסכמה מפורשת בין הסוכן למיוצג, הנהוג בשוק הוא שהסוכן שמייצג את היוצר זכאי לאחוזים מהכספים עליהם הוא עמל בפועל, כלומר עבור ניהול מו'מ, סיוע למכירה וכו'" (בסעיף 15 לתצהירו. ההדגשה הוספה).