53. סעיף המחלוקת בהסכם ההתחייבות שעליו סרב התובע לחתום ובגינו הוגשה תובענה זו הוא סעיף 7 להסכם שניסחה התובעת המובא כאן כלשונו (נספח ז לכתב התביעה ונספח 11 לכתב ההגנה):
"7. המבקש:______ מתחייב לדאוג באופן אישי לכל הביטוחים הדרושים לשם ביצוע עבודות כחוק ותיקון נזקים במהלך התפעול השוטף, בין היתר ביטוח צד שלישי, ביטוח מעבידים הכולל אחריות מקצועית, ביטוח חבות המוצר וביטוח עבודות קבלניות. במידה ומסיבה כלשהיא תסרב חברת הביטוח להשתתף בתיקון, יהיה המבקש:_________ אחראי לכך באופן אישי. הסכם הביטוח עם המתקינה יהיה נספח למסמך זה."
54. בהמשכו של אותו הסכם התחייבות (סעיף 11 (ג)) נדרש הדייר המבקש להשתמש בתשתיות חשמל של הנציגות הכללית "להפקיד בידי הועד המרכזי, צ'ק בטחון ללא תאריך על סך 5,000 ₪ לכיסוי עלויות החשמל או תקלות לא צפויות שאינן חלק מהאחריות הביטוחית". יצוין כי תנאי זה אינו רלבנטי כאשר חיבור החשמל של עמדת הטעינה החשמלית, הוא לחשמל דירתי המשמש את דירתו שאז אין שימוש בחשמל ציבורי ואין צורך להבטיח כיסוי עלויות אלו.
55. תזכיר החוק המתגבש, לא התייחס לנושא ביטוח עמדת הטעינה או לנזקים העלולים להיגרם מעמדת הטעינה שאינם מכוסים על ידי חברות הביטוח. מטבע הדברים, כל מדינה נוהגת לחוקק חוקים או לאמץ הסדרים המתאימים לה ולכן יש לנקוט זהירות רבה בביצוע השוואה למשפט משווה (ראו והשוו דנ"א 2308/15 פקיד השומה רחובות נ' אילנה דמארי ואח', בפסקה 34 לפסק דינה של כב' הנשיאה נאור (נבו 12.9.17)], עם זאת ובזהירות המתבקשת, אני סבור כי המשפט המשווה עשוי לשפוך אור על המחלוקת שלפניי ולסייע בהכרעתי.
56. במסגרת ההקדמה להוראות הקבועות במסגרת ה-Civil Code במדינת קליפורניה, ארצות הברית (ראו California Code of Civil code Art.1, 4745 ) (להלן-"החוק הקליפורני"), בהקשר להתקנות עמדת טעינה או כפי שהחוק הקליפורני מכנה "תחנת טעינה לרכב חשמלי" בבתים משותפים המשמשת מקור חשמל לרכב חשמלי אחד או יותר (ראו שם, סעיף(d) 4745), מצא המחוקק הקליפורני לסייג דרישות הנכללות בחוזה, המגבילות באופן בלתי סביר התקנה או שימוש בעמדת טעינה לרכב חשמלי, בחניה פרטית המשמשת את בעליה או בחניה משותפת. החשיבות שראה המחוקק האמריקאי לנגד עיניו הייתה לקדם לעודד ולהסיר ככל שניתן את המכשולים העומדים בפני המבקש להתקין עמדת טעינה (ראו שם, סעיף (a) 4745).
57. לפיכך, נקבע באופן מפורש איסור על הנציגות לעכב בכוונה או להימנע מנתינת האישור המבוקש בכתב לדייר המבקש להתקין עמדת טעינה. הסייג היחידי שהתיר לנציגות לדחות את מתן ההיתר הוא בקשה סבירה למידע נוסף. להלן הוראות החוק הקליפורני (ראו שם, סעיף ((e 4745):
" (e)….The approval or denial of an application shall be in writing. If an application is not denied in writing within 60 days from the date of receipt of the application, the application shall be deemed approved, unless that delay is the result of a reasonable request for additional information".
(ההדגשה אינה במקור מ.פ)
58. על פי החוק הקליפורני, לאחר קבלת אישור ההתקנה מהנציגות, מוטלת על מבקש ההתקנה חובה להמציא לנציגות בתוך 14 ימים מיום קבלת האישור, תעודת ביטוח שבה מופיעה הנציגות כמבוטחת נוספת לפוליסת הביטוח של המבקש כמפורט בפסקה 3 לחוק המובאת להלן אף היא כלשונה, שהפניה אליה נמצאת בסעיף f(1)(C) 4745 בחוק הקליפורני:
"(3) The owner of the charging station, whether located within a separate unit or within the common area or exclusive use common area, shall, at all times, maintain a liability coverage policy. The owner that submitted the application to install the charging station shall provide the association with the corresponding certificate of insurance within 14 days of approval of the application. The owner and each successor owner shall provide the association with the certificate of insurance annually therefore."
59. כך שלפי החוק הקליפורני, המבקש להתקין "תחנת טעינה" או עמדת טעינה בבית המשותף, בין שממוקמת בחניה פרטית נפרדת ובין שבתוך שטח משותף או שטח משותף לשימוש בלעדי, חייב להציג בפני הנציגות בכל עת פוליסת ביטוח לכיסוי אחריותו כלפי צד שלישי, בתוך 14 ימים מיום אישור הבקשה על ידי הנציגות, ועל הפוליסה לכלול סעיף אחריות מקבילה, כל עוד הוא משתמש בעמדת הטעינה. כל זאת נוסף על התחייבות ברורה לשאת בכל העלויות הכרוכות בהתקנת עמדת הטעינה, השימוש בחשמל, תיקון ותחזוקה ובתנאי שעמדת הטעינה הותקנה בהתאם לתקנים ולדרישות הבטיחות המוטלות על ידי המדינה.