66. עם זאת, בכל הקשור לתנאי ההתחייבות האישית, אני סבור שתנאי זה אינו תנאי סביר, ואין בו כדי לקדם את התכלית שהובאה בהרחבה לעיל. כמו כן, ספק אם ניתן לאכוף באופן אופרטיבי בעתיד את הפרת ההתחייבות האישית (השוו לסעיף 3 (1) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) מה עוד שתנאי זה יש בו כדי לפגוע בזכויות הקניין של התובע לשימוש סביר ברכוש המשותף.
67. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת לפיה חתימה כזו, יש בה משום אקט הצהרתי של בעל דירה לאחריותו באירוע נזק עתידי שעלול להיגרם מעמדת הטעינה החשמלית כפי "שאדם מן הישוב יודע כשהוא מניח חפץ פרטי שלו בשטח המשותף, הוא יהיה אחראי אם החפץ שלו יגרום נזק לרכוש המשותף" (עמ' 2 ש' 9-8 לפרוטוקול).
68. אלא שדווקא אנלוגיה זו מעוררת קשיים, שכן כפי שאין לצפות מהנציגות שתחתים מראש כל בעל דירה על התחייבות אישית לשאת בכל נזק שייגרם מחפץ פרטי שלו ברכוש המשותף, אין היא יכולה לדרוש מהנתבע להתחייבות אישית רק בשל כך שהוא מעוניין בהתקנת עמדת טעינה חשמלית בחנייתו.
69. מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה שבשונה מכלי רכב מנועי אשר מבוטח בביטוחים שונים, שבחלקם הם בגדר חובה חוקית (ביטוח חובה), עמדת הטעינה החשמלית עצמה אינה חבה בביטוח לפי חוק. לכן, נכון יהיה לדרוש מבעל דירה המעוניין בהתקנתה, בביטוח צד שלישי מתאים, ולא להסתפק רק בביטוח צד שלישי המשויך לרכב. אך כאמור כאשר מציג בעל דירה לנציגות ביטוח צד שלישי המכסה נזקים שעלולה עמדת הטעינה לגרום, אין הנציגות רשאית לדרוש ממנו התחייבות אישית מעבר לכך. ככל שאכן יהיה בעתיד אירוע קרות נזק, בשל עמדת הטעינה החשמלית, תוכל הנציגות (או בעלי הדירות) לתבוע את בעל הדירה בתביעת נזיקין בפני הערכאה המוסמכת. אך הצבת דרישה כזו, כתנאי להסכמת הנציגות להתקנת עמדת טעינה חשמלית, אינה סבירה.
70. אציין כי במסגרת כתבי טענותיה, הפנתה הנתבעת למאמרו של המלומד עו"ד עפר שחל, בעניין "התקנת עמדות טעינה פרטיות לרכב חשמלי בבית משותף".
במאמרו מסביר עו"ד שחל מדוע קיימת חשיבות שבעל הדירה המתקין עמדת טעינה חשמלית בחנייתו, יבטח אותה בביטוח צד שלישי. אולם אף במאמר זה לא הובאה התייחסות בקשר להתחייבות אישית, כדוגמת תנאי ההתחייבות האישית שהציבה הנתבעת לתובע כאן כתנאי לחתימתה המאשרת לבצע את ההתקנה.
71. אשר לגובה הכיסוי הביטוחי בפוליסת צד שלישי. אני סבור כי גובה הכיסוי הביטוחי, צריך להיקבע במסגרת אסיפת בעלי הדירות, שכן אין חולק כי חניון משותף המונה 260 כלי רכב אינו דומה לחניון בבית משותף שבו מספר מצומצם של דירות.