3. בד בבד, נקבע במסגרת תיקון 11 הסדר מקל אף יותר לגבי עובד זר שקיבל את רישיון הישיבה שלו "לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי". סעיף 3א(ב) לחוק הכניסה הסמיך את שר הפנים לחרוג מתקרת 5 השנים, ולהאריך את רישיונו של עובד כזה, "לשם המשך העסקתו [...] במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל", לתקופה מצטברת בת שנתיים וחצי נוספות. זאת, בתנאי שהעובד "הועסק במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך שלוש השנים שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת" – ובכפוף לחוות דעת מקצועית המאשרת כי הפסקת העסקתו "תגרום לפגיעה קשה במטופל" (להלן: חריג הטיפול באותו מטופל). הסדר ייעודי זה מבטא הכרה בשיקולים ההומניטריים הייחודיים לתחום הסיעוד, ומעניק משקל לצרכיו של המטופל גם במחיר
--- סוף עמוד 4 ---
כרסום מסוים בשיקולי ההגירה (עניין Gemma, פסקאות 28-30 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה).
הסבל הכרוך בעזיבת המטפלים הזרים במהלך הטיפול, הביא במהרה להרחבת חריג זה (דברי ההסבר להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 13) (הארכת אשרה לעובד זר), התשס"ד-2004, ה"ח הכנסת, 74). תיקון מס' 13 לחוק הכניסה, ס"ח התשס"ד 418, הסיר כליל את תקרת השהייה שנותרה בתיקון 11, והסמיך את שר הפנים להאריך את רישיון הישיבה לצורך עבודה אצל אותו מטופל, "עד 120" (כלשון נציג משרד הרווחה; פרוטוקול ישיבה 351 של ועדת הפנים והגנת הסביבה, הכנסת ה-18, 3 (8.3.2011) (להלן: פרוטוקול 351)). זאת, במתכונת של הארכה "לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת" (סעיף 3א(ב) לחוק). בד בבד, הוגמשו תנאי הסף למתן הארכה: נקבע כי די בעבודה אצל אותו מטופל במשך השנה שקדמה לתום תקופת ההארכה הכוללת, והורחבה קשת הגורמים שבידיהם לתת חוות דעת לגבי השלכות הפסקת העסקת העובד.
הגמשה נוספת של מגבלות השהייה על עובדים זרים בתחום הסיעוד, עוגנה בחוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 20), התשע"א-2011, ס"ח 757. סעיף 3א(ב1), שהתווסף לחוק בתיקון זה, אִפשר לשר להאריך, "מטעמים הומניטריים מיוחדים", גם את רישיון הישיבה של עובד שלא עמד בתנאי תיקון 13, ולא הועסק "במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת". יצוין כי הצעת התיקון התייחסה במקורה אך לעובד המבקש להמשיך במתן טיפול "לאותו מטופל". אולם, בעקבות הדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הוחלף ביטוי זה במונח הרחב "למטופל" – על מנת להכניס בשערי המסלול ההומניטרי גם עובדים המבקשים "לעבור" למטופל חדש (פרוטוקול 351, עמודים 14-16 ו-21. בעקבות שינוי זה, התווסף לנוסח המקורי סייג שלא נדרש קודם לכן, ועל פיו הרישיון יוארך רק "לטיפול במטופל אחד" (סעיף 3א(ב1)(1) לחוק הכניסה). לגישה שונה, ראו עניין רביד, פסקאות 9, 21 ו-23). כך או כך, תיקון 20 נמנע מהצבת תנאי סף מהותיים להפעלת סמכותו ההומניטרית של שר הפנים, והסתפק בהוראות פרוצדורליות המטילות עליו חובה להיוועץ בוועדה ייעודית ולקבוע מכסה שנתית מרבית לרישיונות שיוארכו במסלול זה (שם, פסקאות 17, 21 ו-23).