כאמור, בפסק הדין המערער לא טרח להציג את ספרי החברה, כך שלא ניתן לקבוע את היקף התחייבויותיה של החברה לספקים, או מלווים במועד ההתקשרות.
בהחלט יתכן שהחברה ביצעה עסקאות במסגרתן מכרה מוצרים שתמורתם לא שולמה כמו מוצרי המשיבה, ואכן נדרשה לשלם מע"מ. אולם, מול אותן עסקאות נפער בור תקציבי שבלע את כל נכסיה כפי שתיאר המערער בעדותו.
מן המקובץ עולה, כי המערער הציג למשיבה מצג שווא, לפיו החוב בסך 231,000 ₪ ייפרע בתשלומים כמפורט בהסכם הפשרה, ומשהוסר איום הליכי ההוצאה לפועל בעקבות התשלום הראשון בסך 5,000 ₪, הופר הסכם הפשרה.
נשאלת השאלה האם חיובו האישי של המערער הינו מכוח הרמת מסך או בשל התנהלותו בחוסר תום לב במסגרת המשא ומתן.
ב-ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ ואח' נגד שמעון ואח' (ניתן ביום 22.1.2015), (להלן: "ענין מרכז העיר אשדוד"), מבהיר כב' השופט י' דנציגר את האבחנה בין הרמת מסך בהסתמך על סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (ולאחר תיקון מס' 3 לחוק), בין הטלת אחריות אישית על אורגן של החברה בשל פעולותיו.
להשקפתי, שתי האפשרויות ישימות בענייננו:
"ודוק, סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו כיום קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות הענין 'צודק ונכון לעשות כן', רק 'במקרים חריגים' שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות). כמו כן, התווספה לסעיף 6 לאחר תיקון מס' 3 דרישה ליסוד נפשי של בעל המניות, לפיה נדרשת מודעותו לשימוש כאמור לעיל, ונקבע כי גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט אם מדובר ברשלנות בלבד, ייחשב כמודעות (סעיף 6(א)(2) לחוק החברות."
כפי שהוכח בבית המשפט קמא המערער ידע כי החברה מצויה על פי תהום ולהשקפתו, הוא פעל 'להחייאתה' אלא שפעולות אלה נעשו תוך קבלת אשראי, שעה שהיה מודע לכך שאין באפשרותה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה.
אשר לאפשרות של הטלת חבות אישית בשל פעולותיו, התנהלותו של המערער מצדיקה חיובו גם במסלול זה.
ראו לענין זה ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מ"ח (5). 661, 700, 1994).
"אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו... הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה... ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה.
...
מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך – לעומת זאת, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיות המשפטית של החברה... הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המניות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי".