בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1318-03-21 ביוטי מינרל קוסמטיקה מים המלח בע"מ ואח' נ' נרקיס פתרונות אריזה בע"מ
לפני כבוד השופטת עמיתה שרה דותן
מערער
יוסף דן
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום ואח'
נגד
משיבות 1.נרקיס פתרונות אריזה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתי ברדה
2.ביוטי מינרל קוסמטיקה מים המלח בע"מ
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת פ' נויבירט) מיום 28.1.2021, ב-ת"א 49622-05-17 לפיו חויב המערער בחובות חברה שבניהולו, היא המשיבה 2 בערעור (להלן: "ביוטי מינרל").
הרקע העובדתי
במהלך שנת 2014 הזמינה ביוטי מינרל מהמשיבה צנצנות זכוכית עבורן אמורה היתה לשלם כ- 230,000 ₪. למרות שהצנצנות סופקו, תמורתן לא שולמה.
לאחר משא ומתן שלא צלח והסכם פשרה שנחתם, שבמסגרתו שולמו 5,000 ₪ לפירעון החוב, הוגשה התביעה מושא הדיון.
בהליך בבית משפט השלום, ביוטי מינרל לא חלקה למעשה, על יתרת החוב הנטענת (למעט תשלום של 5,000 ₪), אך טענה שעסקיה קרסו בשל כך שלקוח גדול מאוסטרליה נעלם ולא שילם את חובו.
אשר למערער, מנהלה ובעל מניותיה של ביוטי מינרל, נטען כי לא התחייב אישית לפרוע את החוב, וכי לא הובאו ראיות להתנהלות חסרת תום-לב מצדו, או ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, המצדיקים חיובו האישי לחובות החברה.
בפסק דין מפורט ומנומק קבעה כב' השופטת קמא, כי התקיימו בעניינו של המערער עילות להרמת מסך בשל התנהלותו התכסיסנית, והוא חויב בפירעון חובה של ביוטי מינרל.
הערעור – דיון והכרעה
בהודעת הערעור מלין המערער באריכות על הקביעה, לפיה ספק אם החברה היתה פעילה לפני מועד החתימה על הסכם הפשרה, באוקטובר 2016, ואשר להשקפתו מהווה עילה לחיובו באופן אישי.
המערער טוען, כי במועד חתימת הסכם הפשרה, והרבה לאחריו, ביוטי מינרל היתה פעילה וקיימה מחזורי הכנסות של מאות אלפי ₪ בשנה, כעולה מדוחות מע"מ של ביוטי מינרל לשנים 2014 עד 2017.
יוער, כי דוחות אלה לא הוגשו לבית משפט השלום למרות שהיו בחזקת החברה ומנהלה במועדים הרלוונטיים, ובקשה להגשתם בערעור נדחתה על ידי בהחלטה מיום 14.6.2021.
כן חולק המערער על ממצאים עובדתיים של בית משפט השלום וטוען, כי אלה נקבעו על סמך תשובות חלקיות בעדותו.
עוד מפנה המערער לתשלומים שבוצעו בשנת 2014, על מנת להוכיח את תום לבה של החברה ומנהלה.
בטענותיו המופנות בעיקר לקביעות המתייחסות לפעילות החברה, שלא הוכחה כאמור, מתעלם המערער מעיקרי פסק הדין המצביעים על התנהלות מניפולטיבית וחסרת תום לב בתקופה שלאחר קבלת הסחורה ואי תשלום תמורתה במועד החוזי.
הקביעה המתייחסת לאי פעילות החברה מהווה רק חלק מהעובדות עליהן סמך בית המשפט קמא את מסקנותיו.
אפתח בבחינת טענת הערעור לפיה החברה היתה פעילה, וכי במועדים הרלוונטיים, היו לחברה מחזורים של מאות אלפי ₪, וזאת בהסתמך על הראיות החדשות אותן ביקש להגיש.
טענה זו עומדת בניגוד לעדות המערער עצמו, אשר במענה לשאלות בחקירה נגדית, השיב כי בעת שביצע הזמנה נוספת אצל המשיבה בשנת 2015, פעל כך מתוך רצון להחיות את החברה.
כך השיב גם לשאלה ביחס לנסיבות החתימה על הסכם הפשרה "עשיתי כל מה שביכולתי כדי להחיות את החברה ולשלם את החובות לשמעון (מנהל המשיבה – ש.ד.) ולספקים אחרים."