נטען כי יש לחייבם בהפקדת ערובה בהיותם תושבי חוץ ללא נכסים בארץ (רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (17.4.01)). נטען כי די בהימנעותם מציון כתובת מגוריהם בכתב התביעה בניגוד לתקנה 9(2) לתקנות, על מנת לחייבם בהפקדת ערובה (יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מנהלת ההגירה (18.10.07)).
לסיכויי התביעה, נטען כי אלו קלושים שעה שהנטל שעל בעל דין הטוען למעשי מרמה, הונאה או מצג שווא הוא נטל הוכחה מוגבר וכבד אשר התובעים לא עמדו בו. (ע"א 292/64 משה כהן נ' ירמיהו אשד יט 414, 416). נטען כי התובעים אינם מפרטים לכמות המטבעות הקריפטוגרפים מכל סוג שהשקיעו ומתי, אינם מבארים על פי אילו שערים "המירו" את שווי המטבעות הקריפטוגרפים לדולרים, אינם מתייחסים למשבר שחל בשוק זה בשנת 2018 או לקשר של הנתבעים לפרויקט "זודיאק". נטען כי התובעים נמנעים מלפרט אודות המעשים והמחדלים המיוחסים לכל נתבע בנפרד ולהצביע על הקשר ביניהם, אם קיים, ולדרך פועלם.
באשר לשיעור הערובה נטען כי נהוג לחייב בהפקדת ערובה בשיעור של כ- 10% מסכום התביעה. במקרה דנן המדובר בתביעה העולה על סך של כ- 28 מיליון ₪ ולפיכך, יש לחייב בהפקדת ערובה בשיעור שלא יפחת מ- 2.75% המהווים 750 אלף ₪ (בקשה 2) או 1 מיליון ₪ (בקשות 10 ו- 14).
בתשובת התובעים נטען כי דין הבקשה להידחות תוך חיוב הנתבעים בהוצאות, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד. נטען כי בכל הנוגע להפקדת ערובה יש להבחין בין בקשה לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה לבין חיוב יחיד. הכלל הוא כי אין לחייב יחיד בהפקדת ערובה כתנאי לניהול תובענה (רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845, 848 (2000)). עוד נטען כי בעת שמדובר בתושב זר של אחת מהמדינות החתומות על אמנת האג, חל סעיף 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1945 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הביצוע") הקובע כי מעמדו של אזרח אחת ממדינות החברות באמנה מושווה למעמדו של אזרח ישראלי בכל הנוגע להפקדת ערובה. קרי, חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק במקרים חריגים בלבד ובעת שמצבו הכלכלי אינו מהווה שיקול האם לחייבו בהפקדת ערובה. (ת"א (מחוזי ת"א) 27113-03-10 ספוריש קונסטנטי פטרוביץ בן פיותר נ' בניאקו בע"מ (15.11.2011); רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14) ועוד). לפיכך, נטען כי העובדה כי אין לתובעים נכסים בישראל – אין בה כדי להצדיק חיובם בהפקדת ערובה.