באשר לטענה כי התובעים לא ציינו בכתב התביעה את מענם בהתאם לתקנה 9(2) לתקנות נטען כי חובה זו בוטלה במסגרת התקנות החדשות. תקנה 10 קובעת כי התובע אינו נדרש לציין את מקום מגוריו ודי בכך שציין את מספר זהותו ומענו של עורך דינו. יחד עם זאת, הוסיפו וציינו התובעים, במסגרת התשובה, את כתובתם המלאה ביפן.
--- סוף עמוד 4 ---
לסיכויי התביעה. נטען כי המדובר בתביעה שסיכוייה גבוהים. הנתבעים היו שותפים לתרמית של משקיעים, הציגו מצג שווא כאילו הם שותפים עם ענקית הקריפטו, חברת Bittrex, בעוד שהיא מעולם לא הייתה שותפה שלהם וכי הם נטלו את כל כספי המשקיעים לכיסם חלף השקעה במיזם. נטען כי הנתבעים אינם מכחישים את העובדה שהתובעים השקיעו במיזם "זודיאק", אלא כי לא השקיעו 8.2 מיליון דולר אלא מטבעות קריפטוגרפים בשווי שונה. נטען כי עילת תביעה של תרמית או מצב שווא רשלני אינה מוקנית רק למי שהמצגים הוצגו בפניו באופן ישיר, אלא גם על מי שהסתמך על אותם מצגים. (ת"א (מחוזי ב"ש) ים האלמוגים בע"מ נ' עירית אילת (17.7.12); רע"א 8268/96 רייכט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 316-315, 328)).
לטענת הפורום הלא נאות נטען כי מקום מושבם של הנתבעים הוא בישראל ולבית משפט יפני אין כל סמכות בעניינם. זאת, גם נוכח המגמה לפיה נוכח ההתפתחויות שחלו באמצעי תחבורה ודרכי תקשורת מודרניים מצטמצמת היענות בתי המשפט לטענת "פורום לא נאות". (רע"א 98101/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limite (30.8.09)).
אשר ליכולת הפירעון של התובעים נטען כי במקרה דנן, השקיעו התובעים אצל הנתבעים סך מצטבר של כ- 28 מיליון ₪ וכן שילמו מלוא אגרת בית המשפט בסך של 641,820 ₪. נטען כי ברשותם נכסים נזילים בסך של כ- 500 אלף דולר והכנסתם השנתית היא 200 אלף דולר, כך שיש בידיהם לפרוע, כל אחד, הוצאות משפט בסך של 800,000 ₪. לתמיכה בטענתם זו, צרפו אישור רואה חשבון (נספח ז' לתגובה לבקשה 2).
לשיעור הערובה נטען כי הלכה היא ששיעורה יקבע באופן מידתי תוך איזון כלל השיקולים הצריכים לעניין (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפתוח והובלות בע"מ (23.5.11)). נטען כי גובה ההוצאות אינו נגזרת של סכום התובענה והנתבעים לא הציגו נימוקים, כגון הסכמי שכ"ט, פירוט עדים וחו"ד להם יידרשו, המצדיקים העמדת הערובה על סכום העולה על 750 אלף ₪. הלכה היא כי שיעור הערובה שנפסק בתביעות בסדר גודל דומה עמד על סך שבין 40,000 ₪ ל- 70,000 ₪.
בתגובתם הפנו הנתבעים לכך כי לתשובת התובעים לא צורפו תצהירים לתמיכה בנטען בה, לא באשר לחוסנם הכלכלי ולא לכתובתם הנטענת ביפן.
באשר לתקנה 28(א) לתקנות לביצוע, נטען כי ככל שתובע הינו תושב של אחת מהמדינות החברות באמנה אין לחייבו בערובה להבטחת הוצאות "מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים". מאידך, לא נקבע כי אין לחייבו בהפקדת ערובה מחמת שאין לו נכסים בישראל - כבעניינו. הלכה היא כי הדרישה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעת שעסקינן בתושב זר, גם אם הוא תושב באחת ממדינות האמנה,
--- סוף עמוד 5 ---