(פס' 4)
ברע"א (ת"א) 33944-11-17 INGENIORS FIRMAN M. SOBERG נ' טליט ווירלס סרביסס בע"מ (18.1.18) נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק בעת שעסקינן בחברה או בחברת חוץ, נקודת המוצא תהא חיוב החברה בהפקדת ערובה
--- סוף עמוד 7 ---
להבטחת הוצאות הנתבע. "כאשר מדובר בחברה זרה הטעם המינימלי לחשש בדבר אפשרות להיפרע הנדרש בבקשה הוא אינהרנטי לזהות התובע". (ס' 9). עוד נקבע כי:
"אין להתנות זכותו של תובע לברר את עניינו בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות... אחד החריגים לכלל האמור שהוכרו בפסיקה הוא המקרה שבו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו. עם זאת, נתונים אלה אינם מהווים שיקול יחיד ועל בית המשפט לדון בכל מקרה על פי נסיבותיו ולשקול, בין היתר גם את סיכויי ההליך; מורכבותו; השיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע"
(רע"א 197/15 עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ' סוהיל פרח ח'ורי (21.4.15) פס' 4 ).
בהיות התובעים יחידים תושבי מדינה אשר הינה חברה באמנת האג קבע כב' השופט נ. סולברג:
"בהקשר זה, אין די בתחולתה של אמנת האג על מנת לפטור את המבקש מהפקדת הערובה. עניינה של האמנה הוא "כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת" (רע"א 2795/10 פיטוסי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (17.3.2011)). אכן, אילו היתה ההחלטה נסמכת אך ורק על היותו של המבקש אזרח ותושב חוץ, כאשר מדינתו חתומה על האמנה, היה בכך כדי להצדיק להורות על בטלותה של ההחלטה. אולם בענייננו המבקש אינו מפרט דבר על אודות נכסיו – לא בארץ ולא מחוצה לה – ומתעקש שלא להמציא מען מדויק בארצו. מכאן מתעורר חשש ממשי בדבר יכולת הגבייה, ככל שיהיה בכך צורך. נוסף על אלו שקלל בית המשפט גם את העובדה שלתפיסתו, התביעה מעוררת קשיים כאלו ואחרים, אף אם הדבר נאמר בזהירות בשל השלב המקדמי שבו מצויה התביעה. מדובר כאמור במלאכת שיקול דעת שבמסגרתה יש להביא בחשבון משתנים שונים"
(רע"א 1120/17 ז'אברגלי קסיקבייב נ' מקס בלובבנד (27.2.17) פס' 10).
בענייננו, התובעים הינם תושבי יפן - חברה זרה ויחידים. הגם שבתגובתם טענו כי הינם בעלי כושר פירעון ויכולת לשאת בתשלום בסך של 800 אלף ₪ כל אחד, בהתאם להצהרת רו"ח מטעמם, לא שוכנעתי כי די בכך כדי לדחות את הבקשה. דהיינו, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח ולהראות מה האפשרויות והנכסים העומדים לרשותם, על מנת לכסות חובותיהם והתחייבויותיהם, גם אם נכסיהם אינם מצויים בישראל. כל שבחרו הוא להציג לפני בית המשפט מכתב ייעודי, כללי ולא מפורט מטעם רו"ח מטעמם אשר אינו מפרט למהות הנכסים, לחלוקת הנכסים בין התובעים, אינו כולל דו"חות כספיים כלשהם בכל הנוגע לתובעת שהינה תאגיד או כל אסמכתא אחרת לביסוס איתנותם הפיננסית של התובעים. קרי, לא ניתן ללמוד ממכתבו של רוה"ח דבר באשר להתחייבויותיהם הכלכליות או לנכסים מהם ניתן יהיה להיפרע בעתיד בכלל ובארץ
--- סוף עמוד 8 ---