בצד טענות אלה, המבוססות על הוראותיו של חוק המכר (מכר טובין בין- לאומי), והתוספת לחוק זה (להלן - החוק האחיד), העלתה העותרת גם טענה חלופית על סמך עשיית עושר ולא במשפט (להלן-דיני העושר), בכך שהמשיבה מכרה את יתרת הברזל במחיר השוק החדש במקום לספקו לעותרת במחיר המוסכם.
-------------------
* פ"ד לז(4) .225
** שם, בעמ' .227
--- סוף עמוד 247 ---
בית-משפט זה, לאחר ניתוח הוראותיו של החוק האחיד ויישום אותן הוראות על רקע עובדות המקרה, פסק, שעל העותרת נטל הראיה, שנגרם לה נזק עקב הפרת החוזה, נטל שלא הורם.
העותרת ביקשה להעמיד לדיון נוסף (בין היתר) גם את שאלת פירושן של ההוראות בחוק האחיד, אולם הבקשה להעמיד טענה זו (ואחרות), לדיון נוסף נדחתה. לעומת זאת, נענה הנשיא דאז, י' כהן, לעתירה לדיון נוסף בשאלה, "האם דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים במקרה שהיה חוזה בין הצדדים, ומה התוצאות לגבי תביעת העותרת אם התשובה לשאלה זו תהיה בחיוב". הדגשתי את המלה "היה" כי להבהיר לעצמי, שהחוזה כבר בא אל קצו או בוטל.
אבהיר עניין זה: כידוע "כדי להראות על הרצון לשים קץ לחוזה אין צורך בהודעה פורמלית אלא אפשר להסיקה מהתנהגות הנפגע. בנסיבות מסויימות... עצם הגשת התביעה, בה בוחר הצד הנפגע בפיצוים בלבד ובהשבה יכולה להראות על רצון כזה" (ע"א 557/75 [21]. בעמ' .73כן ראה: ע"א 367/83 [22], בעמ' 638; ע"א 27/80, 201[16] בעמ' 402). העותרת תבעה בבית המשפט המחוזי פיצויים בהסתמך על החוק האחיד, תוך שהתבססה על ביטול החוזה, ולכן יש לראות בעצם הגשת התובענה הבעת רצון לבטל את החוזה.
אמנם, בע"א 815/80* התקבל ערעורה של המשיבה דהיום, ובכך נדחתה למעשה התביעה לפיצויים תוך קביעה שהחוזה לא בוטל, אולם הודגש שם, כי המדובר בביטול לצורך החוק האחיד הנ"ל**:
"אמרנו, כי הגשת התביעה לא יכלה, בנסיבות המקרה הנוכחי, להוות 'ביטול חוזה' במובן סעיף 84 (או לצורך סעיף 85) אף-על-פי שהתביעה לפיצויים בלבד מוכיחה בעליל, שאותה שעה כבר לא עמדה המשיבה על קיום החוזה, נבהיר עניין זה: סעיף 43לחוק האחיד קובע, כי 'הקונה רשאי להודיע על ביטול החוזה אם... אי-המסירה במועד שנקבע [היא הפרה יסודית] של החוזה. הקונה מאבד את זכות ההודעה על ביטול החוזה, אם לא השתמש בה תוך זמן סביר לאחר המועד, בו צריכה הייתה המסירה להתבצע: ראה סעיף 42(ב) שיש לקראו יחד עם סעיף .43
לפיכך, אם המערערת הפרה את החוזה ת/ 1הפרה יסודית ב- 8.4.74(כאשר מכרה את הסחורה לאחרים והודיעה למשיבה שהמשלוח מלפני יומיים היה האחרון), יש למנות את הזמן הסביר להודעת ביטול ממועד זה. כתב התביעה הוגש, כזכור, בינואר 1976, הרבה מעבר לתקופה הסבירה למטרה האמורה...".