"דוגמא (1) עסקה במקרה שבו התחייב ב למכור נכס ספציפי ל-א אך במקום זאת העבירו ל-ג" (ההדגשה שלי - מ' ב"פ).
בדוגמא לכך נאמר, בעמ' 640:
"מקום שהובטח לצד אחד, במסגרת הסכם מחייב, נכס ספציפי והצד השני הפר את התחייבותו ולא העביר את הנכס או שהעבירו לצד שלישי, עומדת לצד שלו ניתנה ההתחייבות, זכות עקיבה אחר הנכס" (ההגשה שלי - מ' ב"פ).
עינינו הרואות, שהמחבר המלומד צמצם (ובצדק) את הכלל המקובל עליו, לפיו זכאי בעל זכות חוזית לדמי הפדיון שקיבל המוכר עבור אותה זכות מצד ג', רק למקרה שמדובר בנכס ספציפי. לשון אחר, אם נלך לדרכו ונקבל את עמדתו במלואה, עדיין נדרשת, כתנאי-בל-יעבור לזכות האמורה, זיקה בין התובע לבין נכס ספציפי. אין די, אליבא דגישתו, בהפרת חוזה גרידא. המסקנה גם מובנת מאליה, שכן אין כל אפשרות לעקוב אחרי גלגוליו של נכס סתם, להבדיל מנכס ספציפי. טול מקרה, הקרוב לענייננו, בו מזמין אדם סחורה (כגון ברזל מסוגים שונים). מאת סוחר, שבבית עסקו מלאי של סחורות דומות. אם לא תיוחד לקונה סחורה מסוימת, לא יהא מה שימנע בעד הסוחר למכור סחורה דומה ללקוחות אחרים, שכן אין לקשור בין מכירות כאלה לבין הבטחתו לספק לאותו קונה את הסחורה שהזמין. לפיכך, אם לא קיים הסוחר את הבטחתו, כגון שלא סיפק את הסחורה או לא סיפק אותה במועד, תהיה זו אמנם הפרת חוזה, ואולי אף הפרה יסודית המאפשרת ביטולו על-ידי הקונה, אולם לא תהא שום נקודת אחיזה ליצירת אותה זיקה בין הקונה לבין נכס ספציפי, כדי שנראה בכך "אינטרס בר-הגנה", שניתן לעקוב אחריו על גלגוליו השונים, כגון קבלת דמי פדיון בגין מכירתו לזולת. מובן מאליו, שהקונה יכול, עקב ההפרה, לבחור שלא לבטל את החוזה ולתבוע אכיפה, היינו - את קיום ההבטחה לספק סחורה כמוזמן.
הדברים מתבהרים עוד יותר כאשר פונים אל תחומי העקיבה.
אביא בעניין זה מדבריו של השופט חשין בע"א 218/57 [30], בעמ' 1704:
--- סוף עמוד 254 ---
"...תנאי יסודי בכל המקרים ללא יוצא מן הכלל היה, שאפשר לזהות את הרכוש בעין או לעקוב אחריו ולגלותו בגלגוליו השונים. פירוש הדבר שאם הרכוש... פשט צורה ולבש צורה אפשר היה בכל זאת לדרשו חזרה בצורתו האחרונה, לפי שנאמר על הרכוש המקורי שנתגלגל ברכוש המצוי על-ידי שינוי צורה. זאת תורת צוי-עקיבה...".
אך מובן הוא, שעקיבה תיתכן רק אם קיים נכס ספציפי. עם זאת תיתכן עקיבה לא רק אחרי נכס מוחשי, אלא גם אחר זכות מעין-קניינית.