ב. שזה אשר רכש קניין, מכוחו של החוזה, בנכס פלוני, יוכל, ככל שרק ניתן להגיע אליו, לשים את יד החוק עליו ולקבל את הבעלות והחזקה בנכס, בין אם הוא בחזקתו ובשימושו של הצד לחוזה, ובין, על דרך עקיבה, אם מצוי הוא בידיו של צד שלישי, שאינו צד לחוזה.
בדרך זו, לא זו בלבד שיפוצה המקיים על נזקיו, אלא יהא גם זכאי לקבל את הקניין בנכס שרכש, לרבות פירותיו, או לקבל שוויים של אלה, במקרה שהנכס אינו עוד בר-השגה. נמצא שהמקיים לא ייצא נפסד, והמפר לא יהא מתעשר שלא במשפט מקניינו של חברו.
עקרונות נוספים, שיסודותיהם בדיני עשיית העושר שלא במשפט, מצויים, שזורים
--- סוף עמוד 259 ---
ומשולבים בחוקי החוזים הנ"ל, בכללים שונים שבו.
.4בעלי דין שהתקשרו בחוזה, הדין, שיחול עליהם בעת ההכרעה בסכסוך שהתגלע ביחסים הנובעים מאותו חוזה, הוא דין החוזים הנ"ל.
כל שמשולבים עקרונות הדין בדבר מניעת עשיית עושר ולא במשפט בדיני החוזים עצמם, כי אז יחולו אלה ממילא גם על הסכסוך המיוחד הנדון.
ככל שאינם משתלבים בדיני החוזים, הרי שאין לעשות בהם, בנפרד, שימוש בפתרון המחלוקת, הנעוצה בחוזה שבעלי הדין התקשרו בו.
זהו הדין במפורש, כפי שמצא את ביטויו בחוק החרות, עם חקיקת חוק עשיית עושר ולא במשפט, שהרי סעיף 6(א) שבו קובע לאמור:
"הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים".
מבחינת מדיניות שיפוטית נאותה כלל זה ראוי לו שינחנו גם בפתרון סכסוכים שהתגלעו בתקופה שקדמה לחוק זה, שהרי אין זה מן הרצוי, כי שתי מערכות דינים יחולו במקביל על אותו נושא; במיוחד אין זה ראוי ורצוי, כאשר מערכת דינים אחת שאבה אל תוכה ויישמה בקרבה את שראתה לראוי ולנכון לאמץ מתוך מערכת הדין האחרת.
.5במקרה דנן, לא ביקשה העותרת אכיפת החוזה שנקשר בין בעלי הדין בעיסקה הנדונה. על-פי מערכת העודות, כפי שהן מתקיימות במקרה דנן, המסקנה המסתברת היא, כי העותרת העדיפה לבטל את החוזה ולדרוש פיצוי על נזקיה. לפיכך, כל שהייתה זכאית לו העותרת הוא השבת כספים, שהעבירה למשיבה ושלא קיבלה בגינם תמורה, ופיצוי על נזקים, שנגרמו לה בגין ההפרה.
על-פי עובדות המקרה, כפי שהוכחו, קיבלה העותרת תמורה מלאה לכספים שהעבירה למשיבה ולא עלה בידה להוכיח, כי ניזוקה כתוצאה מהפרת החוזה, נמצא, שהעותרת לא יצאה נפסדת מכל בחינה שהיא.
אפשר שאילו בחרה לילך במסלול האחר, לעמוד על קיומו של החוזה ולדרוש את אכיפתו, הייתה התוצאה שונה, אך גם אז תוצאה שונה זו לא הייתה תולדה של דיני עשיית העושר ולא במשפט אלא תוצאה של יישום הכללים אשר בחוק התרופות, כמתואר לעיל.