.6ניתן להדגים גישתי זו במספר דוגמאות מהפסיקה:
(א) ראובן עשה חוזה מתנה עם שמעון, ובמסגרתו הועברה מתנה לשמעון. החוזה חדל
--- סוף עמוד 264 ---
להתקיים בשל תנאי מפסיק שבו. הזכאי ראובן להשבת המתנה? אין בעניין זה כל הוראה בחוק המתנה, תשכ"ח- .1968חוק החוזים הכללי קובע הוראות בדבר תנאי מפסיק אך לא קובע דבר באשר להשבה בנסיבות אלה. החוק קובע רק הוראות בדבר השבה, במקום שהחוזה בוטל בשל פגם בכריתתו. בדוגמה שלפנינו אין כל פגם בכריתת החוזה. אין איפוא כל תשובה לשאלתנו בחוק החוזים הכללי. אין גם לומר כי החוזה הופר, ועל-כן אין תחולה להוראות ההשבה שבחוק התרופות. מה הדין איפוא? השאלה התעוררה בע"א 495/80 [27]. נפסק, כי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מוטלת החובה על שמעון להשיב המתנה לראובן.
(ב) ראובן השכיר לשמעון נכס לתקופה פלונית. בחוזה נקבעו דמי השכירות וכן פיצויים קבועים מראש בגין כל יום של איחור בפינוי המושכר. שמעון הפר את החוזה, ולא פינה את הנכס כאמור בחוזה. תחת זאת, השכיר שמעון את הנכס לצד שלישי וזכה בדמי שכירות. ראובן תבע את דמי השכירות, ואילו שמעון היה מוכן לשלם לו את השכר החוזי או את הפיצוי שנקבע בחוזה. בית המשפט העליון הכיר בתביעתו של ראובן לקבלת דמי השכירות, ששמעון קיבל מהצד השלישי. פסק הדין התבסס על דיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 889/75 [32]). על פסק הדין נמתחה ביקורת (ראה ג' טדסקי, "פיגור בפינוי המושכר ושכר ראוי" משפטים ט (תשל"ט) 68). לדעתי, פסק הדין בדין יסודו (ראה ד' פרידמן, "שכר ראוי בגין פיגור בפינוי המושכר - מקצת שאלות פרשנות והעיקרון הכללי בעניין עשיית עושר ולא במשפט" עיוני משפט ז (תשל"ט-תש"ם) 195). יש בו כדי להדגים את תחולתם של דיני עשיית העושר ולא במשפט על מערכת עובדות חוזית, וזאת במקום שהחקיקה האזרחית החדשה אינה נוקטת כל עמדה, לא לחיוב ולא לשלילה.
(ג) ראובן כרת חוזה למכירת נכס ספציפי לשמעון. ראובן הפר את החוזה, ותחת שימכור את הנכס לשמעון, מכרו ללוי. שמעון לא ביטל את החוזה ותבע מראובן את דמי המכירה. היזכה בהם? אין בחוק החוזים הכללי כל הוראה בעניין זה. כמו כן אין בעניין זה כל הוראה בחוק התרופות. דומה, כי התשובה של הלכה הפסוקה ותשובה זו מקובלת על חברתי, המשנה לנשיא - הינה, כי שמעון זכאי לדמי המכירה מראובן, ואף רשאי "לעקוב" אחר כספו המצוי אצל צד שלישי. זכות זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והרי היא עומדת לקונה, הקשור עדיין בחוזה עם המוכר. אכן, חברתי, המשנה לנשיא, מדגישה, כי זכותו של שמעון לדמי המכירה מותנית בקיומו של החוזה. כאן לפנינו הדגמה יפה לטענה, כי דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים, במקום שיש חוזה בין הצדדים, ודווקא משום שהחוזה בין הצדדים עומד בעינו. ודוק: אין אני מביא בהקשר שלפנינו דוגמה זו להוכחת העמדה, כי גם במקרה שלפנינו זכאי הקונה לקבלת טובת ההנאה שהפיק המוכר מהפרת החוזה. מביא אני בשלב זה דוגמה זו אך להוכחת העמדה, כי אין דבר בחקיקה האזרחית החדשה בכלל, ובחוקי החוזים בפרט - חוק החוזים הכללי וחוק התרופות - שימנע את תחולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט על מערכת יחסים חוזית.