65. התובעת העריכה את נזקיה על פי שני ראשים כאמור, נזקים ישירים בשנה הראשונה ונזקים בגין אבדן הכנסה ליתרת 9 שנות ההסכם. כפי שציינתי, בהינתן פיצויי קיום לא מצאתי בנסיבות העניין כי יש מקום לתשלום פיצויי הסתמכות. זאת ועוד, איני סבורה כי יש מקום לתשלום פיצויי קיום עבור כל תקופת ההסכם בת 10 שנים. ראשית, מדובר על הסכם שנכרת לתקופה ממושכת ויש בתחזית ההכנסות שהציגה התובעת מידה לא מבוטלת של ספקולטיביות. אין כל וודאות כי המוצרים יוסיפו להימכר בקצב כזה או אחר ויתרה מכך, אין כל וודאות ביחס ליציבות העסקית של הצדדים בפרט שמדובר במוצרים ייחודיים ולא במוצרי צריכה בסיסיים. מכל מקום, נתונים אלה לא הוכחו. כידוע, וכפי שצוין בפתח הדברים, גם חוזים שנכרתו לתקופות לא מוגבלות אינם חסינים מביטול. שנית, הצדדים עצמם התייחסו לתנאי ביטול ההסכם ובהקשר זה ראוי להפנות זרקור לסעיף 18.1 אליו התייחסה התובעת, וזו לשונו:
"18. פיצויים מוסכמים
18.1 מבלי לפגוע בכל התחייבויות החברה על פי הסכם זה ובסעדים המוקנים למפיץ על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין, החברה מתחייבת לא להפר הסכם זה לפחות חמש שנים מיום חתימתו.
18.2 הצדדים מסכימים כי למפיץ תהיה שמורה הזכות לתבוע פיצוי לאחר הערכה שקולה וזהירה של הנזק הסביר אשר יגרם למפיץ כתוצאה מהפרה של הסכם זה".
אמנם הצדדים קצבו את תקופת החוזה ל-10 שנים עם הארכה אוטומטית לתקופות נוספות בנות 5 שנים, אולם במסגרת סעיף 18 גילו דעתם, במפורש ובאופן ספציפי, כי הנתבעת מחויבת שלא להפר את ההסכם בחמש השנים הראשונות תוך פיצוי התובעת בהתאם. פרשנות זו מתיישבת עם לשונו של החוזה ותואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאתו (ר' דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 13 (19.4.2020)). יצוין כי מיקומו של סעיף 18.1 תחת פרק "פיצויים מוסכמים" מחזק פרשנות זו. נראה כי החוזה נוסח בכובד ראש ובמחשבה כפי שניתן ללמוד מהעובדה שההסכמות לוו במשלוח טיוטות טרם הגיעו הצדדים לעמק השווה. עיון בטיוטות השונות (נספח ג' למוצגי התובעת) מלמד כי נוסחן כלל פיצוי מוסכם בסכומים של 500,000 ₪, 1,000,000 ₪, 800,000 ₪ כאשר לבסוף, חלף נקיבת סכום פיצוי, נקבעה תקופת קיום בת 5 שנים. לשון ההסכם מתיישבת אפוא עם אומד דעת הצדדים. במקרה בו הנתבעת תפר את ההסכם יהא עליה לשאת בפיצויים, סביר כי אלה יוערכו על פני תקופת קיום בת 5 שנים. בנסיבות שבהן ההסכם בוטל כ-10 חודשים לאחר שנחתם, כאשר פרק זמן זה כלל תקופות בהן הנתבעת סירבה לספק מוצרים לתובעת, ראיתי להעמיד את תקופת הפיצוי על 4.5 שנים נוספות ממועד הביטול.
66. לשם אומדן הפיצוי אתייחס להיקף המכירות המשוער, נתוני צמיחה, הרווח הגולמי, בקיזוז שיעור ההוצאות שהייתה מוציאה התובעת בתפעול העסק.
אציין כי קפון העריך בחוות דעתו גידול בתחרות בשוק ההזרקות האסתטיות ולפיכך הפחית את שיעור הרווח הגולמי של התובעת מ-45% ל-40% החל מהשנה הרביעית ואילך. עם זאת קפון העריך כי התובעת תצמח באופן קבוע ובשיעור שנתי פוחת בין 30% ל-10% במשך 10 שנים. צמיחה זו של עסקי התובעת על רקע התחרות הגוברת בשוק לא הוסברה די צרכה, לא השתכנעתי בסבירותה. סימן טוב חלק על הערכות קפון אך לא הציג כל נתון אחר מצדו ואף לא ביסס את אי-הסכמתו להערכות קפון. את מחיר המכירה של מזרק העמיד קפון על סך 165 ₪. סימן טוב חלק על נתון זה, הגם שהערכה זו דווקא עולה מהאסמכתאות שצורפו לחוות דעת קפון. עם זאת, סימן טוב עצמו השתמש בנתון שנקב בו קפון והעריך את הרווח הגולמי בפועל על בסיס מחיר קניה של 85 ₪ ומחיר מכירה של 165 ₪ בו נקב קפון, דהיינו רווח גולמי בשיעור 48% (על בסיס החישוב: 165 ₪ מכירה, 80 ₪ רווח). הרווח הגולמי שהעריך סימן טוב גבוה יותר אף מהרווח הגולמי שהעריך קפון. עם זאת סימן טוב העריך את מחזור המכירות בפועל בגובה 676,500 ₪ על בסיס מכירת 4,100 מזרקים (4,100 X 165 ₪) ורווח גולמי בסך 328,000 ₪. ניתן להסביר פערים אלה בין המומחים בכך שקפון התייחס לתקופת דו"ח שנתי ואילו סימן טוב התייחס לתקופת חיי ההסכם המצויה בין מחצית שנת 2017 למחצית שנת 2018. כמו כן, קפון לקח בחשבון את עליית מחיר המזרקים ולכן הציג רווח גולמי בשיעור 45% הנמוך יותר מהרווח הגולמי שהציג סימן טוב. לצורכי אומדן ההכנסות העתידיות מצאתי כי שיטת קפון מתאימה יותר ממספר סיבות. ראשית, נשענת על שנת 2018 שהיא תקופה בה המכירות היו בעיצומן חלף התבססות על מכירות עוד מימיו הראשונים של ההסכם כפי שעשה סימן טוב. שנית, קפון מתייחס לעליית מחיר רכש המזרקים ומציג רווח גולמי "מעודכן" שעה שאינו מתבסס על עלייה במחיר המכירה באופן שעשוי היה להגדיל את שורת הרווח של התובעת.
67. החישוב יעשה אפוא על בסיס נקודת המוצא של היקף המכירות המשוער עבור שנת 2018 באופן שיעמוד על 822,000 ₪ על פי שיטת קפון. איני מקבלת את שיעורי הצמיחה השנתית בהם נקב קפון (30% בשנתיים הראשונות, 15% בשנתיים הבאות, 10% בשנים אחר כך) משלא הושתתו על אדנים מוצקים. לאחר ששקלתי את השפעת מגפת הקורונה על היקף המכירות (בשים לב לעדויות לכאן ולכאן) וכן את השפעת ההליך הפלילי בעניינו של רמי כהן בד בבד עם התבססות מערך השיווק של התובעת, מסקנתי כי יהיה ראוי להעריך את שיעור המכירות השנתי ככזה הכולל צמיחה חד פעמית בשיעור מינימאלי של 10%, היינו מכירות שנתיות בהיקף 904,200 ₪.
הגם שסימן טוב לא סתר את שיעור הרווח הגולמי שהציג קפון ונהפוך הוא, ראיתי לנכון להתבסס על רווח גולמי מעט נמוך יותר בשיעור 40%, זאת ביחס לכל תקופת האומדן. כמו כן, הגם שסימן טוב לא הציג כל נתון מצידו ביחס להיקף המכירות העתידי, לא מצאתי לקבל את שיעורי הצמיחה שהציג קפון. הואיל ופעילות התובעת עודנה היתה בתחילתה, אכן לא מן הנמנע כי הייתה צומחת אולם צמיחה זו לא הוכחה ואין לה על מה שתישען.
ביחס להוצאות ההנהלה וכלליות (בהתאם לפירוט ההוצאות בחוות דעת קפון) העמיד קפון את שיעור ההוצאות על 22.5% ממחזור המכירות. לשיטת סימן טוב עמדו סך ההוצאות הרלוונטיות שהוציאה התובעת על 155,242 ₪ מתוך מחזור מכירות של 676,500 ₪ דהיינו 22.9%. בנסיבות העניין מקובלת עליי הערכת קפון גם ביחס להערכת ההוצאות בשיעור 22.5% (מה גם שאינן כוללות הוצאות הדרכה, אשר צפויות לרדת ככל שנתח השוק אינו צומח).
68. לפיכך הנתונים יוערכו כדלקמן:
904,200 ₪ היקף מכירות שנתי:
361,680 ₪ = 0.4 x 904,200 ₪ שיעור רווח גולמי 40%:
203,445 ₪ = 0.225 x 904,200 ₪ הוצאות שנתיות 22.5% מהיקף המכירות השנתיות:
158,235 ₪ = 203,445 ₪ - 361,680 ₪ רווח שנתי שולי:
(17.5% מהיקף המכירות)
712,057 ₪ x 4.5 = 158,235 ₪ סה"כ הרווח ל-4.5 שנים: