דיווחים ומפגשים
53. גם בהתייחס לסוגיית הדיווחים מקובלות עלי עדויות הנתבעת – עולה כי התובע היה מדווח בעניינים וניהל התכתבות ושיחות עניפות בכל שלב ושלב (ר' למשל עדות רוטליין בעמוד 80 שורה 22 עד עמוד 81 שורה 13, עמוד 82 שורות 1-7). הדברים עולים גם מעדותו של התובע בנוגע להתנהלות הדיווחים והמפגשים בין הצדדים (עמוד 22 שורות 23-32). הוא גם מאשר בעדותו קבלת דיווחים וישיבות ב"זמן אמת" (עמוד 24 שורות 18-22, עמוד 25 שורות 8-9, 17-33, עמוד 26 שורות 9-10, עמוד 28 שורות 5-6). גם הנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים ובהם התכתבויות בין הצדדים מלמדים כי מידע נמסר באופן שוטף (ר' למשל נספח 14 לתצהיר התובע ונספחים בסעיף 17 לתצהיר רוטליין). הוכח, מנגד כי התובע דווקא אינו מעביר דיווחים על הפעולות שביצע בעצמו בדף המיזם בניגוד להסכם (עמוד 12 שורות 15-19).
54. בכל הקשור לפגישות מודה התובע כי גם הוא ביקש לקיים מפגשים טלפוניים ולא רק פיזיים וישנו אף תיעוד לסיכומי פגישות (ר' למשל עמוד 22 שורות 12-32). לא הוכח כי לא נערכו פגישות מספיקות וגם לא הוכח שהועלו טענות "בזמן אמת" על כך שנדרשות פגישות נוספות. גם אם יש בכך הפרה כלשהי הרי שהיא הדדית לאור התנהלות התובע ובקשותיו (ר' גם סעיף 10 לתצהיר בליצקי).
55. מכל מקום הוכח, גם מראיות התובע, כי הוא היה מעורב בתהליכים המשמעותיים הקשורים במיזם ובכלל האמור בחירת הדומיין (עמוד 27 שורות 30-31), בחירת התמונות, התאמתן והעברתן לנציגי הנתבעת (עמוד 15 שורות 23-33, עמוד 19 שורות 28-33 ור' גם תצהיר בליצקי), מאמצי השיווק השונים וכאמור לעיל גם בקבלת מידע ועריכת בירורים.
השתלטות על דף המיזם
56. ניתן הסבר מפורט בהתייחס לטענת התובע בתצהיר רוטליין (סעיף 25.יא.) ובחקירתו הנגדית וההסבר מקובל עלי - אין מדובר בהשתלטות אלא בפעולה טכנית לצורך קידום המיזם במסגרת מערכת ההסכמים שבין הצדדים (עמוד 77 שורות 15-32, עמוד 78 שורות 3-8, עמוד 79 שורות 1-15).
57. מנגד לא הוכח על ידי התובע כי נמנעה ממנו גישה או מידע, גם בתקופה האמורה. התובע היה צריך לתמוך את טענתו בחוות דעת מומחה אך הדבר לא נעשה. מעדותו של מר רוטליין, שלא נסתרה, עולה כי התובע היה אדמיניסטרטור באותה תקופה, ובהתאם יכול היה ממילא לקבל את כל המידע (עמוד 79 שורות 23-29).
אתר המיזם
58. יתכן והאתר שהוקם לא התאים לרעיון ה"תרומה" אשר עמד מאחורי המיזם. אולם, בחינת האתר, לאור הנספח להסכם ולאור עדויות הצדדים, מלמדת כי מדובר באתר שנבנה בדיוק בהתאם למוסכם בין הצדדים. אין כל בסיס לטענות התובע להפרה בהקשר זה – ה"טעות", אם היתה, היא בקביעת המנגנון בהסכם אך ודאי שלא בביצועו.
59. בהקשר זה יש להפנות לנספח א' – "מבנה האתר" בהסכם ובכלל האמור ההסכמה על בסיס הפלטפורמה, ובעיקר, "תהליך התרומה ובחירת ההוקרה" ו- "מבנה האתר" אשר תואמים לאתר שנבנה ופעל בהתאם לעדויות שנשמעו בפניי - כך מעדות רוטליין (עמוד 83 שורה 24 עד 34, עמוד 84 שורות 20-33) ובעיקר מעדות בליצקי (בעמוד 90, עמוד 91 שורות 30-31 ובעמוד 95 שורות 1-5).
60. לעניין התנהלות האתר יש להפנות לתצהירו של בליצקי שלא נסתר – מדובר בהתנהלות מקצועית ראויה והתואמת את הוראות ההסכם (ר' למשל סעיפים 7-10).
הקצאת כוח אדם
61. ניתן בנקל לדחות את טענות התובע בהקשר זה. די בעדותם של ביילי (עמוד 35 שורות 10-27, עמוד 40 שורות 5-6, עמוד 51 שורות 9-12, 28-31, עמוד 52 שורות 13-15), רוטליין (עמוד 63 שורות 14-25) ובליצקי (עמוד 88 שורות 26-31 ועמוד 89 שורות 20-21) כדי ללמד על כי מדובר באנשים מקצועיים ומתאימים לביצועו של ההסכם.
62. בעניינו של מר רוטליין הרי שהתובע ביקש לשכור את שירותיו לייצג אותו במסגרת ההליך מול הנתבעת, דבר אשר ודאי מבסס, גם לשיטת התובע, את מקצועיותו של הנ"ל (עמוד 69 שורות 3-12).
סיכום ביניים
63. יוצא, אם כן, כי מרבית טענות התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעת דינן להידחות. ההפרה היחידה של התובעת היא באי כיבוד זכויות הקניין הרוחני של התובע בהעלאת תמונות לעמוד הפייסבוק תוך שהתמונות מוצגות באופן שונה ממצבן המקורי וללא מתן קרדיט מספיק וברור תוך ששמו של התובע נחתך מהתמונות עצמן כפי שהן מופיעות בדף.
שיעור הפיצוי בגין הפרת זכות הקניין הרוחני
64. עלינו לאמוד אם כן את שיעור בפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת זכותו המוסרית בנסיבות בהן מדובר בהיקף פרסום של כ- 13 תמונות במסגרת פעילות על פי הסכם בין הצדדים.
65. אין בהסכם מנגנונים הקשורים בהפרה או פיצוי. אין בהסכם "שווי" ממנו ניתן לגזור את הפיצוי הראוי. לא עלה בידי התובע להוכיח נזק של ממש, בפרט כאשר מעולם לא מכר תמונה ולא התפרנס מעיסוק בצילום כפי שהעיד (עמוד 12 שורות 28-29, עמוד 13 שורות 1-3). התגמול היחיד שקיבל התובע בגין צילומים היה מהנתבעת במסגרת התקשרויותיהם (עמוד 13 שורות 34-35). גם הפרק בתצהיר התובע העוסק בהפרות אינו נתמך בראיות אמתיות להוכחת הנזקים במיליוני השקלים הנטענים. נותרנו אם כן, לכל היותר, בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.
66. אף שעסקינן בהפרת הסכם בין הצדדים, הרי שההפרה היא של זכויות היוצרים של התובע ובהתאם ניתן לגזור את שיעור הפיצוי המגיע לו בגין ההפרה מהוראות החוק. כך גם נקבע במסגרת הפלוגתאות שנותרו להכרעה.
67. לעניין שיעור הפיצוי אין לקבל את טענות התובע ויש לפסוק פיצוי בשיעור מופחת יחסית.
68. בהקשר זה אני מביא בחשבון את העובדה כי מדובר בפרסום אשר גם אם התובע לא ידע לגביו בזמן אמר, הוא צריך היה להיות מודע לו, ודאי לאור מעורבותו במיזם כפי שעולה ממכלול הראיות בתיק זה כמפורט לעיל. גם רצונו של התובע בהצלחת המיזם מלמד כי היה עליו לבחון את ההיבטים השונים בו, וודאי את נושא השיווק באמצעות הפייסבוק, אשר שימש יסוד למיזם כולו. לכך ודאי יש להוסיף כי התובע עצמו פרסם בפייסבוק וידע שמבוצעים שינויים בתמונות המועלות כפי שעולה מעדות רוטליין (עמוד 76 שורות 1-3). התנהלות התובע, לכל הפחות, מלמדת על עצימת עיניים המשליכה על תום ליבו ומצדיקה הפחתת הפיצוי (עמוד 22 שורות 13-29, עמוד 24 שורות 18-22).
69. כאמור, לא הוכח נזק ממשי לתובע ומנגד אין כל רווח כלכלי לנתבעת בהפרה. נזכיר, מדובר בנתבעת שהינה מוסד לאומי ללא כוונת רווח (ור' סעיף 4.א. לתצהיר ביילי).
70. יש להביא בחשבון שלא עלה בידי התובע להוכיח כי השינוי בתמונות נעשה על ידי הנתבעת או מי מטעמה. אומנם, אין בכך לפטור אותה מחבות כאמור לעיל. אולם, יש בכך שיקול משמעותי בהתייחס לשיעור הפיצוי.
71. יש לשקול את העובדה כי מדובר היה בשימוש לצורך קידום המיזם על פי הסכמת הצדדים ולא הוכחה כל הפרה אחרת של הנתבעת את זכויות התובע. נציין כי ההפרה הינה במסכת אחת של מעשים – במסגרת השיווק הדיגיטלי בפייסבוק בהתאם להוראות ההסכם.
72. יש לשקול את העובדה כי שיעור הפיצוי שנקבע בפסיקה, לרבות זו אליה הפנה התובע בסיכומיו, מתייחס להפרות בנסיבות משמעותיות אחרות וכאשר לא היה מדובר בשימוש מכוח הסכם ועל פי הסכם (לבד מהפרת הזכות המוסרית). בענייננו מדובר בנסיבות הפרה מיוחדות שיש לשקול.
73. יש לשקול את הסכמת הצדדים, בהתייחס להפרות קודמות, בגינן קיבל התובע פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ שמגלם גם את הבנתו בנוגע לזכויותיו (ר' שטר קבלה וסילוק ועמוד 13 שורות 10-11).
74. יש לשקול את העובדה כי עבור הכנת 14 תמונות לפרסום בלוח שנה קיבל התובע מהנתבעת סך מוסכם של 3,000 ₪ (עמוד 14 שורות 23-25).
75. בהתחשב בכל האמור לעיל אני סבור כי נכון יהיה לקבוע פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויות יוצרים או זכות מוסרית (כסכום כולל לכל יצירה). לאור היקף ההפרה שהוכח כמפורט לעיל (כ- 13 פרסומים) אני סבור כי שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות צריך לעמוד על סך כולל של 78,000 ₪.
76. ניתן בנקל לדחות את טענות התובע בסיכומיו לזכות לקבל פיצוי בהתאם להוראות חוק החוזים – ראשית, כאמור, לבד מהפרה מסוימת של זכות מוסרית לא היתה כל הפרה אחרת של הוראות ההסכם. שנית, ממילא לא הוכח כל הפסד או מניעת רווח כאשר התובע מעולם לא מכר תמונה, השתכר מצילום או התכוון להרוויח מכך כפי שעלה מעדותו כאמור לעיל. שלישית, התובע לא היה זכאי, בכל מקרה, לתשלום בגין שעות עבודתו במיזם אלא אך לחלק יחסי מגיוס התרומות על פי הוראות ההסכם. התובע אינו זכאי, בדיעבד, לשנות מהוראות ההסכם, ודאי בהעדר הפרה מצידה של הנתבעת בהקשר זה.
סיכום
77. לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות המוסרית של התובע כמפורט לעיל סך כולל של 78,000 ₪.
78. בנוסף זכאי התובע לתשלום בסך של 2,600 ₪ בגין 4 ימי צילום בתשלום שלא מומשו ע"י הנתבעת.
79. ההליך נוהל עד תומו כולל 2 ישיבות קדם, ישיבת הוכחות והגשת סיכומים בכתב. הצדדים לא חסכו דבר והגישו אלפי עמודי ראיות במצטבר. בסופו של יום התובע זכה בתביעה, גם אם בחלקה, והוא זכאי להחזר הוצאותיו בהתאם להוראות התקנות.
80. בפסיקת שיעור ההוצאות יש להתחשב בכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, בהתנהלות הצדדים בפועל ובקביעת התקנות לעניין שיעור שכר טרחת עו"ד שיש לפסוק.
81. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד וסך של 2,500 ₪ בגין החזר חלק יחסי של אגרת תביעה.
82. כל הסכומים ישולמו בתוך 14 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
83. זכות ערעור כחוק.