68. לפיכך, אני קובעת כי מר און יבין היה "בעל שליטה" בחברת נטרליס.
69. יצוין כי העירייה ביקשה למצוא תימוכין לעמדתה לפיה מר און יבין היה "בעל השליטה" בחברה גם בתצהירים שהגישו עובדים ברשת "לינקולן" במסגרת תביעות שהגישו לבית הדין לעבודה. ראו, למשל, דברים שנאמרו על ידי מי שעבדה במועדון הביליארד בתלפיות בין השנים 2011-2009 ומשלב מסוים אף שימשה כמנהלת הסניף. העובדת הצהירה כי "[מר און יבין] היה זה שניהל את רשת המועדונים והיה המעסיק שלי בפועל. [מר און יבין] הציג עצמו כמנכ"ל הרשת ובעליה ובין היתר הוא זה אשר קיבל אותי לעבודה, קבע את תנאי העסקתי, פיקח על עבודתי ונתן לי הוראות באופן אישי. כמו כן, [מר און יבין] היה אחראי לקידומי, ניהל את ישיבות המנהלים של הסניפים השונים ואף לא פעם ולא פעמיים חזר על כך כי הוא המנכ"ל והבעלים של הרשת אשר פעם הייתה שייכת לאביו והיום שייכת לו ולמר אלי ארגמן" (ס"ע 42004-01-12, פסקאות 5 לתצהיר, עמ' 531 לראיות התובעת). מנגד, הנתבעים הדגישו שבפסקי הדין שניתנו בתביעות העובדים בבית הדין לעבודה לא הורם המסך, ולא התקבלו תביעות אישיות נגד מר און יבין או מר ארגמן. לכן, טענו כי ככל שיש לייחס משקל לתצהירים אזי המשקל הוא לחובת העירייה.
70. לאחר העיון בתצהירים ובפסקי הדין כפי שהוגשו על ידי העירייה, סברתי שבעת קביעת ממצא שבעובדה נכון להתבסס – מטעמי זהירות – אך על תלושי המשכורת שצורפו לתצהירים בהיותם מסמכים אובייקטיביים, ולא ראיתי להסתמך על התצהירים עצמם, הגם שהוגשו בהסכמה, בהינתן שתביעתם בבית הדין לעבודה לא התקבלה (העובדים-המצהירים עצמם לא העידו בהליך הנוכחי). עם זאת, לא סברתי שיש בקביעת בתי הדין לעבודה כדי למנוע ממני להסיק – על סמך התשתית הראייתית שהוצגה בפניי – כי הנתבעים היו בעלי שליטה בחברות, או מי מהן. העירייה כלל לא הייתה צד להליכים בבית הדין לעבודה, ולכן פסקי הדין שניתנו שם ממילא אינם יכולים לחייבה. וראו דברי פרופ' נינה זלצמן לפיהם "צד שלישי, זר להתדיינות שבמסגרתה ניתן פסק-הדין, אינו קשור להכרעה השיפוטית שניתנה בין אותם צדדים" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 367 (1991)).
71. זאת ועוד, התשתית הראייתית כפי שהובאה בפניי רחבת היקף פי כמה מזו שהוצגה בבית הדין לעבודה, בהינתן שהעירייה הסתייעה בראיות שנאספו על ידי חוקר פרטי, ראיות שלא הובאו בפני בית הדין לעבודה (כעולה מעיון בפסקי הדין). וראו דברים מפורשים של בית הדין לעבודה בד"מ (ת"א) 18942-08-14 זר נ' סורטיס (2015), לפיהם "אין בידינו לשלול מכל וכל את טענות התובע שטען בפנינו ש[מר יבין] הוא בעל השליטה האמיתי בנתבעת 1 (סורטיס)... דברינו האחרונים נכתבים על ידינו במבט לעתיד – למקרה שתועלה בתיקים בעתיד טענת הרמת מסך או אחריות אישית כנגד [מר יבין] בקשר עם מועדוני הביליארד לינקולן, ולבל יפורש פסק דיננו זה כנותן 'חותמת הכשר' לעו"ד יבין" (שם, בפסקה 7 לפסק-הדין, נספח 45 לתצהיר מר דון). לפיכך, לא נראית לי טענת הנתבעים לפיה, כביכול, ההליכים בבית הדין לעבודה יצרו השתק שיפוטי בהליך הנוכחי (ראו פסקאות 110-108 לסיכומי הנתבעים), ודין טענת הנתבעים להידחות.