30. בתלושי המשכורת שניתנו לעובדים שעבדו ברשת מועדוני הביליארד (לפחות אלו שהוגשו כראיה) צוינה חברת נטרליס כמעבידה החל מתחילת חודש אפריל 2009 ועד סוף אוגוסט 2011. ראו תלושי המשכורת שנזכרו לעיל. כן ראו תלושי המשכורת שצורפו לתצהיר העדות הראשית של העובדת שתבעה בס"ע 42004-01-12.
31. לפי הדו"חות הכספיים של נטרליס, החברה "עוסקת בהפעלת מועדוני ביליארד ומכירת ציוד ביליארד". החברה החלה את פעילותה במהלך חודש אפריל 2009, והפסיקה את פעילותה באוגוסט 2011 (ראו הדו"ח הכספי העדכני ליום 31.12.2013, שם נכתב כי החברה הפסיקה פעילותה באוגוסט 2011. אבל ראו הדו"ח הכספי המוקדם ליום 31.12.2010, שם נכתב כי החברה הפסיקה פעילותה בינואר 2011: ביאור 1 לנספח ה לתצהירי התובעים).
32. מספר חודשים לאחר הקמתה של נטרליס, בחודש דצמבר 2009 לערך, הציגה נטרליס לחברת אוטו חן הסכם מיום 5.12.2009 לפיו זכויותיה של ניו בול לפי הסכם השכירות הומחו לנטרליס. ואכן, החל מחודש דצמבר 2009 חברת נטרליס היא שהחלה לשלם לחברת אוטו חן את דמי השכירות עבור הנכס (פסקה 5 ונספח ד' לתצהיר מר מנדלאיל). יוער כי חברת אוטו חן לא הציגה את החשבוניות שהוציאה לנטרליס, והעירייה הציגה חשבוניות כאמור רק החל מספטמבר 2010 (נספח 31 לתצהיר מר לוי), אך ראיתי ליתן אמון בעדותו של המצהיר מטעם חברת אוטו חן (מנהל הנכסים של החברה) בדבר המועד בו החלה נטרליס לשלם את שכר הדירה, בפרט משעה שעדותו נתמכה בהסכם המחאת הזכות.
33. ביום 16.6.2011, למעלה משנתיים לאחר הקמת נטרליס וקרוב לסיום פעילותה, ורק לאחר שהעירייה פנתה לחברת אוטו חן ושאלה לזהות המחזיק בנכס, התייצב מר ארגמן בעירייה והודיע על כך שביום 30.4.2011 פינתה חברת ניו בול את הנכס, ומיום 1.5.2011 מחזיקה בו חברת נטרליס. מר ארגמן הציג לעירייה בהקשר זה הסכם המחאת זכות מיום 1.5.2011 בין חברת ניו בול לחברת נטרליס. זאת, הגם שחברת ניו בול פורקה עוד ביום 6.9.2010 והפסיקה לפעול במרץ 2009; הגם שלחברת אוטו חן הציג מר ארגמן הסכם המחאת זכויות קודם מדצמבר 2009; הגם שמדצמבר 2009 שילמה נטרליס את דמי השכירות לאוטו חן כמשכירת הנכס; הגם שבתלושי המשכורת של העובדים ברשת צוינה נטרליס כמעבידה מאפריל 2009; והגם שלפי רואה החשבון של חברת ניו בול החברה הפסיקה את פעילותה באפריל 2009.
34. בחקירתו הנגדית ניסה מר ארגמן להסביר את קיומם של שני הסכמי המחאת הזכות הנזכרים, וטען שההסכמים נחתמו פעמיים לבקשתה של חברת אוטו חן, כשהוא מוסיף וטוען שכך נקבע בהליך אחר שהתקיים בין הנתבעים לבין מי שרכש את זכויות החכירה בנכס מחברת אוטו חן (עמ' 31 לפרוטוקול). אולם, לא רק שהעירייה לא הייתה צד להליך האחר ולכן אין בדברים כדי לחייבה אלא שהעיון בפסק הדין שניתן בהליך האחר מראה שלא כך נקבע בו; כל שנקבע בפסק-הדין בהקשר זה הוא ש"מסמכים אלו תומכים בטענותיה של פורסיל כי אוטו חן סיכמה גם דברים מהותיים בעל פה עם מנהלי השוכרת; וכי רק כאשר קם צורך פורמאלי כלשהו, כגון הודעה לעירייה, התבקש מסמך רשמי וכתוב שלא תאם בהכרח את מועד התרחשות הדברים בשטח" (פסקה 51 לפסק-הדין בת.א. (י-ם) 61013-06-16 (2020); ת/1)). זאת ועוד, בדברי מר ארגמן בחקירתו הנגדית לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע הציג לעירייה הסכם המחאת זכות משנת 2011 בעוד שהיה קיים הסכם המחאת זכות קודם משנת 2009, ומדוע הצהיר בפני העירייה שחברת ניו בול פינתה את הנכס ביום 30.4.2011, הגם שחברת ניו בול פורקה ביום 6.9.2010 והפסיקה את פעילותה באפריל 2009.