43. התובע טוען כי הצהרתו של הנתבע שאינו מוכן לקדם פרויקט עם התובע, אף לא על-בסיס נ/1, שמוסכמת עליו מלמדת שהמחלוקת היא לא על מהות התכנית לפרויקט אלא על מיהות יזמיו. וכי יש בכך, כמו גם בעיתוי בו סבר הנתבע כי הסכם השותפות אינו בתוקף משום חוסר תום לב המקים לו זכות לפיצוי.
אין בידי לקבל טענה זו.
אכן, ניכר כי מעת שרכשה הנתבעת 3, בתו של הנתבע 1, את דירה 4 ממר שמו, הוחלט לפנות לאפיק חלופי.
התובע טוען שלא היה "אירוע מכונן" המסביר פניה זו.
סבורני כי האירוע המכונן היה בחירתו של הזוג שמו למכור את דירתם למרות השקעה מרובת שנים בקידום הפרויקט מושא הסכם השותפות.
מכירה זו מלמדת כי הוא לא ראה עתיד לפרויקט זה בביצוע יזמי משותף.
יש בעזיבת הצלע המתונה והמפייסת של משולש השותפות (עיינו ב-ת/13) כדי להוות אירוע מכונן המלמד על היעדר היתכנות ההצלחה של קידום הפרויקט באופן משותף.
בעת שמכר הזוג שמו את דירה 4 לנתבעת 3 גמר בליבו הנתבע 1 להודיע על אי כניסת הסכם השיתוף לתוקף ובפגישת ההיוועצות התחיל להציע את תכניתו החלופית לחיזוק הבניין ללא הריסתו, וחרף עדותו שתכנית נ/1 גם היום מקובלת עליו, החליט שאינו חוזר לגיבוש הסכמה תכנונית עם התובע במסגרת הסכם השותפות ומקדם במקומה את תכניתו החלופית אשר קיים לה הרוב הדרוש.
האם יש בכך משום חוסר תום לב?
"עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם"
(כבוד השופט א. ברק ב-רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, )23/12/99().
בנסיבות דנן, שוכנעתי כי ההבנה שאין ביכולת התובע והנתבע להגיע להסכמות היא שעומדת בבסיס עמדת הנתבע. גם מר שמו החליט למכור את דירתו משום שכבר לא ראה עתיד להסכם השותפות ולאפשרות מימוש הפרויקט, נוכח אי-יכולת התובע והנתבע להתגמש ולהגיע להסכמות משותפות.
כאשר מר שמו, שהינו מתון ונוח לבריות והיה בקשרים טובים עם שני הצדדים, ואף ניסה לפשר ביניהם ולגבש עמם הסכמות, משך ידיו מהפרויקט - אך סביר כי הנתבע, שהכיר את מערכת היחסים החשדנית והכוחנית הקיימת בינו ובין התובע, בתרומה הדדית של התובע והנתבע - יפנה לחלופה אפשרית אחרת, גם אם רווחית פחות.
לאחר זמן כה ממושך בו כשלו הצדדים מלהגיע להסכמה תכנונית, איני רואה במסקנת הנתבע משום חוסר תום לב.
חילוקי דעות, ככל שיהיו כאלה, באשר לתכנית החלופית, יידונו לפני המפקחת.
מכל מקום, ברור כי מידת שיתוף הפעולה הנדרש, בכל הקשור בהרמת הפרויקט שהיה מתוכנן מלכתחילה, רבה, משמעותית, מזו הנדרשת בכל הקשור לתכנית החלופית.
44. התובעים ביקשו היתר לפיצול סעדים כספיים בגין נזק נטען מהתנהלות הנתבע.
הדעה הרווחת בפסיקה היא, כי סעד הצהרתי אינו מונע הגשת תביעה לסעד כספי על סמך אותה עילה ואין צורך בהיתר לפיצול סעדים.
במצב דברים בו מוגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לפסק-דין הצהרתי שנדחתה, הדעת נותנת, כי אין כלל צורך במתן אישור לפיצול סעדים (ע"א 6637/05 דאוד הלאל נג'אר נ' סעיד איברהים דולה (15/3/07)); ע"א 3790/02 אשורי נ' אביזאדה ואח' (13/4/03)).
יש ליתן משקל נוסף לאפשרות שהסמכות העניינית לדון בתביעה לסעד כספי, בהינתן סכומו, אינה נתונה לבית-המשפט המוסמך לדון בתובענה ההצהרתית.
גם מטעם זה יש לשקול היתר לפיצול הסעדים (ת"א 55450-01-16 יפית טל נ' גינדי מגדלי הלאום בע"מ (25/9/16)).
45. בענייננו, אין מחלוקת כי סעד הפיצויים הינו סעד חלופי לסעד האכיפה שבבסיס התביעה.
מן הפסיקה דלעיל עולה, כי נקיטת הליך של תובענה מוקדמת למתן סעד הצהרתי (אכיפת חוזה) היא פעולה לגיטימית.
מבלי להביע עמדה ביחס לטענה עתידית של התובעים בעניין פיצוי כספי, אין למנוע מהם בנסיבות את האפשרות לעשות כן, ויש לאפשר להם לפצל סעדים.
זאת, על אף שפיצול זה עלול "להטריד" את הנתבעים בשנית ועל אף האינטרס הציבורי שבריכוז כל התובענות העוסקות באותה עילה (רע"א 1399/11 קופת עליה-אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חבלה קבלנית לבניין ופיתוח בע"מ (19/1/12) פסקאות 16-19 לפסק-הדין).
לפיכך, ניתן היתר לתובעים לפיצול סעדים.
46. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.
הצו הזמני אשר ניתן ב-26/3/20, שתוקפו הוארך עד למתן פסק-דין בהחלטה מ-9/6/20 - מבוטל.
התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"ב, 04 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.