9. פסק הבוררות
ביום 26.08.2021 הוציא הבורר זמיר תחת ידיו את פסק הבוררות נושא ההליך שאלו הם עיקריו:
א. "הסכם הפשרה עם הקסטודיה סביר" וזאת, בשל "אינדיקציה" "המקובלת" על זמיר "עד כמה הליך הגישור שקדם לחתימה על הסכם הפשרה עם הקסטודיה היה מעמיק, ארוך, מול מגשר מהשורה הראשונה אובייקטיבי ומקצועי", ובשל כך ש"הראיות מצביעות על כך שהליך הגישור מול הקסטודיה נערך באופן מקצועי ובתום לב";
אינדיקציה נוספת לסבירות הסכום מצא הבורר זמיר בעדות עדוי, שסטולר לא התכחש לה, ולפיה גם בתי המשפט הציעו סכומים לפיצוי: 11,000,000 ₪ (בית המשפט העליון) ו- 15,000,000 ₪ (מחוזי ירושלים), בנוסף להוצאות, כך ש"סכום הפשרה שמצוי למעשה באותה סביבה מבחינת סדר הגודל של הצעות בתי המשפט".
ב. לוסטיגמן רשאית לסמוך עמדתה על סעיף 6.2 להסכם כי במערכת ההסכמית לא מצוינות זכויות או תביעות כלשהן של הקסטודיה, ואין תחולה לחריג שבסעיף 4 להסכם "כי לא די בידיעה על תביעת הקסטודיה אלא דרושה הסכמה מפורשת מצד לוסטיגמן לעניין זה" שלא ניתנה. עוד קבע הבורר זמיר כי "גם אם לצורך הדיון לא אפסול את האפשרות שלפיה לוסטיגמן בדיוק כמו משה ז"ל, גולן ואשר ידעו שהקסטודיה אולי 'זוממת' דבר מה, אך בכל מקרה התייחסו לכך בביטול";
ג. כרטסת ההוצאות של לוסטיגמן (נספח 106 לתצהיר עדוי) היא "רשומה מוסדית" ואף שהכרטסת לא נערכה ע"י עדוי, גם לא נתמכה בקבלות או בחשבוניות או בהסכם שכר טרחה עם עורכי הדין של לוסטיגמן - יש לקבלה כראיה לתוכנה כי "עדותו של עדוי הייתה אותנטית והעידה על בקיאות רבה בנושאי הכרטסת". בהינתן שעדוי אישר כי הכרטסת עשויה לכלול טעויות אנוש זניחות יש להפחית "סכום מסויים" מהכרטסת "במידה מסויימת על דרך האומדן ולהעמיד את סכום ההוצאות הכולל על סך 8.7 מיליון ₪".
ד. נדחתה עמדת סטולר כי יש להגביל את חובת השיפוי ל-50% מסכום הנזק שכן הם מכרו ללוסטיגמן רק 50% ממניות סמווד, כן נדחתה הטענה שסעיף השיפוי חל רק בהסכם המכר של הזכויות במקרקעין ואינו מופיע בהסכם מכר המניות;
ה. נדחתה טענת סטולר להפטרם נוכח הסכם הפשרה שכרתה לוסטיגמן עם בכר, בהינתן עדות עדוי לפיה קיבלה לוסטיגמן מבכר במסגרת ההסכם עמו 10,000,000 ₪ והיא מסכימה לניכויו מתוך הסכום שיושת על סטלר, והסכום אכן יופחת;
ו. אשר סטולר אינו צד להסכמים אך חב אישית נוכח "הדומיננטיות שלו בשלב המשא ומתן" ונוכח "אי מסירת המידע המלא שהיה מצוי בידיו אישית ללוסטיגמן בנוגע למצב הדברים המדוייק והמעודכן מול הקסטודיה מהווה הטעיה וחוסר תום לב במשא ומתן גם מצידו";
ז. אורנת חייבת אף היא, אך חיובה מוגבל לשווי הזכות שהוענקה לה - שרותי בניה ליחידת דיור אחת;
ח. נדחתה דרישת לוסטיגמן לחייב את סטולר בפיצוי נוסף בגין הנזק שנגרם לה לטענתה כתוצאה משיתוק הפרוייקט וחוסר יכולתה להוציא אל הפועל את שלב ב' בעקבות תביעת הקסטודיה, וזאת משהוכח שסירוב הבנקים ליתן אשראי קדם להגשת תביעת הקסטודיה, ומאחר וביחס לתקופה שלאחר הגשת תביעה הקסטודיה, אין די בעדות עדוי או פז, שכן "עם כל הכבוד לעדויות אלו ולמשקלן, אין די בהן. חסרה דוקומנטציה (או עדות) המגבה את דבריהם באופן מלא, על מנת לעמוד בנטל ההוכחה, מקום בו סביר ביותר להניח כי היו צריכים להיות בנמצא מסמכים (או עדים) כאלו";
נימוק נוסף לדחיית התביעה בראש נזק זה היה מכירת הפרויקט למנרב תמורת 124 מיליון ₪ (100,000,000 ₪ עבור המקרקעין ו-20,000,000 ₪ עבור החזר הוצאות) "משלאור הנתון הדרמטי החדש (הסכם מנרב) כל תחשיב הנזק אינו רלוונטי עוד במתכונת שבה נערך";
ט. נדחתה התביעה שכנגד שהגישו סטולר, בין היתר, משלא הוכח שהתמורה ששולמה לסטולר (28,197,000 ₪) הייתה עשקנית ונמוכה ממחיר השוק.
י. ביחס לתביעת סטולר המתייחסת לשירותי הבניה לשתי דירות, בה נדרשו "השבה ופיצוי בגין המחדל" שבאי העמדתם, נקבע כי אף ש"ההתחייבות למתן שירותי בניה היא חלק מהמערכת ההסכמית, חלק מהתמורה בחוזה המניות" הרי "די בכך שלוסטיגמן חתמה על ההסכם עם מנרב תוך שמירת זכותם של אשר ואורנת לקבלת שירותי הבניה".
ובשורה תחתונה:
סטולר חויבו לשלם ללוסטיגמן את פשרת קסטודיה - 13,500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, את "רוב הוצאותיה באותו עניין" – 8,700,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בהפחתת הסכום שהתקבל מבכר - 10,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, שכר טרחה בשיעור 25%+מע"מ, ובתוספת 70% מחלקה של לוסטיגמן בשכר הבורר.