6. הבוררות
אחר הדברים האלה, ואף שעננת תביעת הקסטודיה הוסרה, לא החלה לוסטיגמן בביצוע שלב ב' של הפרויקט, אלא פנתה לדרוש מסטולר שיפוי בגין הסך של 13.5 מיליון ₪ ששילמה לקסטודיה, ובגין הוצאותיה.
תביעתה למינוי בורר התקבלה, וחלף עו"ד אלחנני שמונה כבורר, אך נבצר ממנו למלא תפקיד זה נוכח שורת מניעויות עליהן הצהיר בישיבה ראשונית שקיים עם הצדדים, מונה כבורר כבוד השופט בדימוס אבי זמיר (להלן- הבורר או זמיר).
7. תביעת לוסטיגמן בבוררות
לוסטיגמן הגישה נגד סטולר את התביעה הראשית על סך 40,894,016 ₪ הכולל את הסכום 13,500,000 ₪ ששילמה לקסטודיה כפדיון התמורה המתואמת, את הוצאותיה ואת שכר הטרחה בהם נשאה בכל ההליכים, לרבות בהליך התביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים ובהליך הגישור עם הקסטודיה, וכן פיצוי על נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה משיתוק הפרויקט עקב תביעת הקסטודיה ומחדלי סטולר.
בתביעתה לעיל, נסמכה לוסטיגמן על סעיף השיפוי בהסכם עם סטולר וטענה כי הוטעתה ע"י סטולר לסבור כי ההסכם השלישי עם הקסטודיה הוא סופי וכי אין לה שותפים בפרויקט ובקרקע, התברר לה כי רכשה פרוייקט עם "גיבנת", משהקסטודיה לא ויתרה על זכותה להתחשבנות ולתמורה עתידית מתואמת.
לוסטיגמן טענה כי עשתה כל שניתן על מנת לסיים את הסכסוך עם הקסטודיה "במטרה להחיות את הפרויקט במהירות" והסכום ששולם על ידה לאור ההסדר שהושג בתום הליך גישור "בפני מגשר אובייקטיבי ומקצועי ביותר" (ציטוט מסעיף 28 לפסק הבוררות), תאם להצעות שהוצעו ע"י הערכאות השיפוטיות שדנו בסכסוך.
סטולר ביקשה להדוף את תביעת לוסטיגמן משלל נימוקים, לרבות: הנסיבות אינן באות בגדרו של סעיף השיפוי; זכותה של הקסטודיה טרם הבשילה; סכום הפשרה "מנופח" ונסמך על כוונה חסרת תום לב מצד לוסטיגמן לקבל החזר מסטולר; קנוניה בין לוסטיגמן והקסטודיה; אשם תורם של לוסטיגמן, היעדר נזק לאור מכירת הפרויקט לחברת מנרב, ועוד.
סטולר ביקשו לדחות את דרישת לוסטיגמן לחייבם בהוצאותיה בגין ניהול תביעת הקסטודיה שהוערכו על ידה ב- 9,000,000 ₪ באין הוכחה ובאין סבירות לסכום הנטען.
8. תביעת סטולר בבוררות
סטולר הגישו תביעה שכנגד על סך 46,440,000 ש"ח.
סטולר מיקדו את תביעתם בטענות להשתלטות עוינת של לוסטיגמן על חברת סמווד, הטעיה, מרמה ועושק. נטען כי לוסטיגמן החלה את דרכה בפרויקט כקבלן מבצע, ויצרה בפני משה סטולר המנוח, שהחזיק במחצית מניות סמווד, מצג לפיו בכוחה ובכוונתה לממן את פרויקט הבנייה, אך לא עמדה בהבטחותיה, סירבה להעמיד נכסים כבטוחות באופן שמנע קידום הפרויקט המשותף, והפעילה לחץ כלכלי על משה סטולר ז"ל שסופו רכישת חלקו בפרויקט במחיר נמוך משמעותית משוויו.
כן נטען שלוסטיגמן גם הפרה את התחייבותה למתן שרותי בניה לשתי דירות.
לוסטיגמן השיבה כי מדובר בטענות שאין להן כל אחיזה במציאות העובדתית; כי אלו הועלו לראשונה שמונה שנים לאחר כריתת ההסכם עמם; כי משה סטולר ז"ל היה קבלן מנוסה וידוע, והוא מכר את חלקו במניות סמווד בחישוב מושכל; וכי בטענה אודות מכר במחיר עשקני מתעלמים סטולר מהתמורה הנוספת שניתנה להם בדמות חוב של כעשרים מיליון ₪ לבנקים, אותו לקחה על עצמה.
לוסטיגמן לא התכחשה לחיובה ליתן לסטולר שירותי בניה עבור 2 דירות, אלא טענה כי האיחור בביצוע נעוץ בתביעת הקסטודיה. לימים הוברר כי מכרה את זכויותיה בפרויקט.