20. המשיב טען, מנגד, כי הבורר חזר בו מהחלטתו מיום 26.5.2015, בה קבע כי יש לקבל את ממצאי איש המקצוע כמות שהם, ובניגוד לקביעתו הראשונית החליט לקיים דיונים נרחבים בטענות הצדדים, לרבות הטענות העובדתיות, תוך מתן אפשרות לחקור את המשיב והגשת סיכומים הכוללים התייחסות רחבה לסוגיית ההוצאות וההפסדים. כן נטען כי הבורר לא חרג מסמכותו שכן לא הוגבל לדון לפי דין תורה, ובכל מקרה לא התעלם מדין תורה אלא לכל היותר טעה ביישום הדין, דבר שאינו מקים עילה לביטול הפסק, ובודאי שלא היה עליו לפסוק לפי עמדה רבנית אחרת אליה נעשתה פנייה ללא שיתוף המשיב. באשר לטענת המבקשים לעניין סכומי החיוב בפסק נטען, כי טענה כזו של בעל דין לעניין טעות בקביעותיו וחישוביו של הבורר אינה עולה כדי "פגיעה בתקנת הציבור". המשיב ביקש לדחות את טענת המבקשים לעניין פסלות הבורר, וטען כי יש לדחות את הטענה בדבר היכרות מוקדמת של הבורר עם בטלמן, הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. באשר לטענת הפסלות שעניינה הופעתו של הבורר כמייצג מול ב"כ המבקשים בהליך אחר שאינו קשור לצדדים טען המשיב, כי הדבר אינו מקים עילת פסלות ובכל מקרה לא ניתן להעלות טענה זו, ביחס לאירוע שאירע בינואר 2017, עתה, לאחר שלא נטענה בשעתו. באשר לפניות ב"כ המשיב לבורר נטען כי אלה היו בעניינים טכניים בלבד, לקביעת דיון וזירוז ההליך, מה גם שבעצם הטענה יש עזות מצח לאחר שהמבקש לא היסס להודות שניסה להשפיע על הבורר מאחורי גבו של המשיב.
דיון והכרעה
21. כפי שפורט לעיל, הליך הבוררות שהתנהל בפני הבורר גרטנר היה המשכו של הליך בוררות שהחל בפני הבורר ברוורמן בשנת 2006. בשלב הראשון של הליך הבוררות ניתן פסק ביניים שהורה על השבת קרן החוב (249,000 $), ונקבע בו כי בעניין "ההוצאות שהיו לזלצמן עקב הלוואה זו", לרבות ריביות והצמדות, יוחלט בהמשך. בהמשך, ביום 1.3.2009, העביר הבורר ברוורמן להתייחסות הצדדים את 'מסמך ההתחשבנות', שנערך לדבריו על ידי 'איש מקצוע', ושם צויין כי קרן החוב היא 264,000 $ + 100,000 ₪ וסכום הריבית הוא 1,567,000 $, בהתאם לפירוט הבא: 32,000 $ בשנת 1997 עבור האחים ישראל; 85,000 $ עבור שותפות וינברג; 100,000 $ בשנת 2002 עבור משפחת הניג; 1,115,000 $ בין השנים 2002–2009 עבור ריבית לפרנהייט; 235,000 $ בשנת 2009 הפסדים בגין מכירת דירות לא לפי שויים.
22. בפסק הסופי, שביטולו מבוקש בהליך זה, הכריע הבורר כי על קרלינסקי לשלם לזלצמן סך של 1,876,801 $ + 19,890 ₪, תוך שהפנה למספר סעיפים ב"פסק-דין 2" וב"פסק-דין 3", בהם ניתנה התייחסות לאותם סכומים ממש שהובאו במסמך ההתחשבנות (מבלי שפורט כיצד בדיוק חושב הסכום הסופי). בעשותו כן אימץ למעשה הבורר את הסכומים שננקבו במסמך ההתחשבנות, שעורכו אינו ידוע, מבלי שהפעיל שיקול דעת עצמאי ומבלי שניתנה לצדדים אפשרות לחקור את עורך המסמך ולעמתו עם הנתונים שעמדו בבסיסו. התנהלות זו יש בה משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומהווה עילה לביטול הפסק בהתאם לסעיף 24(4) לחוק, כפי שיפורט להלן.